קצת דמיוני מדי בעיני

שניים למשפחה למשל, ספר דתי וטוב, סיפורן של בנות שניצלו.

ספר טוב אבל מעט קשה.

ניחוח פרחי שלג

לך לך בני

עלים שעלו מן האפר (עם הקדשה מהמחברת )

כיכר שלושת הצלבים

ילדי הכוכבים

יומנה של אנה פרנק

בלתי שביר

אל תשלח ידך אל הנער

האי ברחוב הציפורים

שימק'ה

ובערך כל ספר מהספרות הדתית-חרדית שיצא על השואה ובכלל על מלחמת העולם השניה.

ניחוח פרחי שלג

תקוות השני-נס הצלה מופלא של משפחה שלמה!

הוד וגבורה

שימקה-מלווה בהרבה דמעות...

לך לך בני

הרוח שגברה על הדרקון

עדות חיה-מזעזע

אלה שלא נכנעו

כוכב בעלטה

ויש עוד שאני לא זוכרת כרגע.

באופן כללי-פשוט מפעים אותי כל פעם מחדש הניסים בספרים, איך ה' פשוט שמר על הניצולים בהשגחה פרטית מדהימה! ותמיד התיעודים והמחשבות על אלה שנרצחו מזילים ממני המון דמעות...

פעם הייתי קוראת אותם המון, אבל גדלתי, וזה הרבה יותר קשה, אז לפעמים אני אפילו לא מצליחה לגמור את אלה שאני מתחילה בט' באב ודומיו...

יש גם את הספרים המדומיינים- אני זוכרת כרגע 2 מהם- אח ואחות של פראגר- ספר ילדותי יהודי מתוק ועצוב, ושישה מיליון ועוד אחת- לא מומלץ במיוחד...

ובכל זאת אספק:

- "מלך היהודים" מאת לזלי אפשטיין - היה בזמנו רב-מכר, אבל כמובן קשה מנשוא לקריאה, על-אף היותו דמיוני. שכן הוא מבוסס במישרין על סיפור ראש היודנראט של גטו "ליצמנשטאט" (לודז'), מרדכי חיים רומקובסקי.

- "השעון" ו"סלמנדרה" של ק.צטניק כמובן.  שניהם כמעט קשים מדי, אבל זה כלום ליד "פיפל" ו"בית הבובות" שלו שאולי חוצים את גבול השפיות ורצוי שלא לקרוא - ממש נורא.

- אני באופן אישי קראתי את כל ארבעת הכרכים המסודרים של הכרוניקה של גטו לודז'. חווייה קשה במיוחד, ולא מומלצת לאדם הממוצע.

- יומן גטו ווארשה והמרד מאת הלל צייטלין. קשה מנשוא.

- "דמעות של אש" של דבורה עומר - מעודי תמהתי איך דבר כזה יכול בכלל לפנות לילדים.

- יומן גטו ווארשה של אדם צ'רניאקוב.

-  ספר הזיכרון של קהילת סוסנובייץ, המכונה "עיר הגבול הכבושה הראשונה" (בפולין) - חווייה מצמררת, שגילתה לי גם מהיכן לקח ק.צטניק כמה מזכרונותיו.

- ספרון נדיר ביותר, יומנו של שוטר יהודי בגטו אוטבוצק (עיירה סמוכה לווארשה שיהודיה חוסלו ב - 1942) - שפשוט באקציה האחרונה כשהוא וחבריו עסקו בלקיחת היהודים כולם לרכבת הגירוש להשמדה, ברח ברגע האחרון (כשהשוטרים עצמם מועלים לרכבת הגירוש בסיום "העבודה" באיומי הגסטפו), ואז הסתתר אצל פולנים עד שנפטר ממחלה בשנת 1944. סיפור מצמרר ולא נתפש.

- "להציל נפשם" של הרב פרידר, המעלה את זכרם הגדול של מנהיגי יהדות סלובקיה (והמוכרים היטב מכל סיפורי שואת דרום-מרכז אירופה, מורביה-בוהמיה, הונגריה והבלקנים), כגון גיזי פליישמן והרב ווייסמנדל.

בכלל מומלץ לפזר קריאה בכמויות כאלו על פני שנים רבות ולא לבלוע דברים כאלו בבת אחת.

ספר מטווורף- סיפור חייהם של שתי אחיות ששרדו את כל המלחמה(כולל הכל), ובסוף ברגע הודעת השחרור, אחת האחיות נופלת בשלג ומתה.

וואו-!

ה' יקום דמם של כל אלו....

של הרב לאו, וקצת אפלפלד, אם זה נחשב:
'והזעם עוד לא נדם', 'האיש שלא פסק לישון', 'עד חוד הצער'.
את שניהם מאוד אהבתי.

קשים לעיכול. נוראים ממש. בפרט פיפל ובית הבובות- בטח לא לנוער.

"בכף הקלע"- ספר קשה מאוד.

יתומה לשתי אמהות- כנ"ל.

שימקה- הנוסטלגיה של ילדותי. קראתי אותו מאות פעמים.

המפתח של שרה- ספר מצמרר.

עוד המון.

רוץ ילד, רוץ

עקבות בשלג

הילד בפיג'מת הפסים

אל תשלח יד אל הנער

..

זה ספר ממש יפה אבל גם מממש קשה...

קראתי לפני 5 שנים בערך. אני זוכרת אותו בתור ספר מאוד חזק ומעורר מחשבה. (מדובר על יהודי שהתחפש לקצין אסאס נראה לי רוב תקופת המלחמה)

נקי, וכתוב יפה..

לך לך בני...

הקמע!!! ואיי ספר מהמם מאווד. מומלץ..

נערה מברלין...

דמעות של אש-- על גטו ורשה..

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!