בס"ד

זה שאתה שומע שירים זה לא אומר שאני שומע.

יש פה מנהגים וכל אחד הולך על פי המנהג שלו!

אני לדוגמה לא שומע שירים אלא רק שירים ווקאלים

באיסור הוא על שלושת השבועות לא על ספירת העומר..

בס"ד

דבר ראשון, אני לא שומע כי כך חונכתי מבית אבא וכך גם כותב מורי ורבי הרה"ג דוב ליאור שליט"א 

אתה צודק שיש הבדל בין ספירת העומר לימי בין המצרים שבימי בין המצרים זה חמור יותר.

הרה"ג דב ליאור שליט"א מסביר את זה כך: 

בין המצרים זה הרבה יותר חמור מספירת העומר. בספירת העומר מנהגי האבלות לא מקובלים אצל כל העדות, התימנים, למשל, לא נוהגים אבלות בספירת העומר כי זה לא מופיע ברמב"ם. אבל למעשה למי שנוהג אבלות צריך שלא לשמוע מוזיקה משמחת אבל מוזיקה עצובה מותר. גם בדורות הקודמים מוזכר שהיו מקוננות שליוו בחלליות בזמן ההלויה. (מקור)

כמו כן נשאל הרה"ג ליאור שליט"א כך:

מאיפה באה ההלכה שאסור לשמוע מוזיקה בספירת העומר?

תשובה:
לגבי מוזיקה לא כתוב מפורשות. לפי שיטת המחבר בהלכות תענית, בזמן הזה אין לשמוע מוזיקה בכלל. ולכן לא היה צריך להביא את זה בהלכות ספירת העומר ושלושת השבועות. האחרונים אומרים שזה ברור שזה אסור, שאם אסרו ריקודים גם אסור לשמוע מוזיקה. הרמ"א מקל במוזיקה כל השנה, ואומר שהאיסור הוא רק בבית מרזח, אבל סתם כך מותר. כמו כן, כנראה שבדורות הקודמים לא היה מושג של "לשמוע מוזיקה". אבל כיון שזה גילויי שמחה ובימים האלו נוהגים מנהגי אבילות, אסור לשמוע מוזיקה. אבל זה רק במוזיקה משמחת, אבל אם אדם ירצה לשמוע מוזיקה נוגה, יהיה לו מותר לשמוע. (מקור)
 

הרב אליעזר מלמד שליט"א (מתוף פניני הלכה, חלק זמנים)

כיוון שנהגו בימי הספירה שלא להרבות בשמחות יתירות, כתבו האחרונים שבכלל זה יש לאסור ריקודים ומחולות של רשות (מ"א תצג, א). וכן נהגו לאסור נגינה ושמיעת כלי זמר.

למנהג הספרדים, אמנם ימי האבלות נמשכים עד ל"ד בעומר בבוקר, אלא שבל"ג בעומר, לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי, מותר לנגן ולרקוד. ואחר ל"ג בעומר נמשך האיסור בליל ל"ד בעומר, ומיד לאחר תחילת בוקר ל"ד בעומר נפסקים מנהגי האבלות. 

למנהג אשכנזים, האיסור נמשך עד סוף יום ל"ב לעומר, ומתחילת ליל ל"ג בעומר מותר לנגן ולרקוד ולשמוח לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי. ולאחר מכן המנהג הרווח בקרב יוצאי אשכנז להימנע עד חג השבועות מקיום שמחות גדולות, כגון ערבי ריקוד שמחים, אבל מותר לנגן ולשמוע כלי נגינה. וכן מותר לקיים חוג אירובי, שעיקר מגמתו התעמלות ולא ריקוד שמחה.

בחול המועד פסח נוהגים לנגן ולרקוד, מפני שמצווה לשמוח בחול המועד (מ"ב תקכט, טז; עיין פס"ת תצג, ו). אלא שנישואין אין עורכים בחול המועד, מפני שאין מערבים שמחה בשמחה (שו"ע או"ח תקמו, א). וכן אסרו חכמים להסתפר בחול המועד, כדי שיסתפרו לפני החג (שם תקלא, ב).

מותר ליהודי שמתפרנס מנגינה לנגן במסיבות של גויים לצורך פרנסתו. וכן מותר ללמוד וללמד לנגן בימי הספירה, הואיל ואין בזה שמחה (ספ"כ יב, טז; וע' פס"ת תצג, ד). אבל תלמיד שממילא אינו רגיל ללמוד ברצף כל השנה, אם אפשר טוב שההפסקה תהיה בימי האבלות שבספירת העומר. ואם בכוונתו לעשות הפסקה אחת בשנה, עדיף שיעשה אותה בשלושת השבועות (ועיין להלן ח, ב).
 

(מקור)

בס"ד

אבל הוא כותב כך:

- מותר לשמוע מוסיקה שרגילים לשמוע כל ימות השנה.

  יש מחמירים בשמיעת מוסיקה. ראוי להחמיר שלא לשמוע מוסיקת חתונה של שירים שמחים. (מקור)

תודה על הערה החשובה הזאת(!!!)

וכפי שאמרתי קודם, ישנם דעות ומנהגים וכל אחד צריך ללכת על פי רבו.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות