אני מסתכלת בטקסים,
ולפעמים זה נראה שחסרה הגאווה היהודית הזאת,
שהתחילו למלמל את המילים.
שלא תמיד עומדים זקוף עם ראש מורם..
היום במקרה הגעתי לבית אבות בזמן שהם עשו את טקס יום השואה,
בסיום הטקס כל הקשישים נעמדים
זקופים, גאים ושרים
'להיות עם חופשי בארצנו
ארץ ציון וירושלים'
קשישים שעברו כ"כ הרבה בשביל שכולנו, כולנו(!) נוכל לשיר את זה בשמחה וגאווה.
אבל, בטקסים בבתי הספר, ביישובים, וכ'ו
אני מרגישה שזה לא ממש קורה,
שיש קצת התחבאות..
זה רק אני, או שיש עוד שמרגישים ורואים את זה כך?
וכמובן, ממש הכללתי פה, בוודאי בוודאי שיש כאלו שעומדים בגאווה ושרים.
אני מדברת על הרגשה כללית.
