ב"ה סבתא שלי שרדה את השואה יחד עם אחותה הגדולה.
הם הגיעו לאושוויץ עם כל המשפחה. מיד שהגיעו הפרידו בין הגברים לנשים וסבתא מספרת שמאבא שלה נפרדה רק במבט אחד. אבא שלה הועבר למחנה בווכנוואלד ושם גם הוא נרצח.
לאחר מכן הפרידו אותן גם מאמא שלהן ואחיהן הקטן שהיה רק בן 10,ועוד באותו היום רצחו אותם, יחד עם כל המשפחה המורחבת בתאי הגזים.
סבתא מספרת שבאחת הפעמים שהיו בצריף באושוויץ שאלה את אחת הוותיקות במחנה מתי יראו שוב את אמא. היא אמרה להן: "אמא? היא כבר יצאה מזמן דרך הארובה.." והם נורא כעסו שהיא מדברת ככה.. הן עדיין היו מאד תמימות, בסה"כ ילדות בנות 13 ו15.
כשבאו לרשום אותן שם ולעשות להן את המספר על היד, הם פגשו בנות דודות שאמרו להן שהם חייבות לשקר בקשר לגיל שלהן, כי רק מי שמעל גיל 16 הולכת לעבוד ויהיה לה מה לאכול.
לפני שנרשמו הן דקרו את האצבע כדי למרוח קצת דם על הלחיים (שיראו יותר בריאות) ושמו אבנים בנעליים כדי שיראו יותר גדולות.
הן שיקרו את הגיל שלהן, ולאחר שעזבו את שלוחן הרישום הפקידה העירה שהן חייבות לומר את האמת כי יבדקו אותן. לסבתא היה קשה מאד לשקר, והיא חזרה לשולחן והודתה ששיקרה. הפקידה נתנה להם סטירה וצעקה עליהן בגרמנית: "לכו טיפשות!" וככה הצילה את החיים שלהן.
סבתא ואחותה הועברו למחנה פלאשוב, לאחר מכן הוחזרו לאושוויץ ולקראת סיום המלחמה לקחו אותן בצעדת מוות לברגן בלזן עד לשחרור.
סבתא אומרת שהיא באמת לא מבינה איך דווקא היא, שהייתה תמיד רזה וחלשה הצליחה לשרוד את הגיהנום הנורא הזה ושהיא פה היום בזכות הקב"ה ששמר עליהן בכל רגע ורגע.
ביום ה50 שנה לשחרור שלהם מברגן בלזן סבתא כתבה את הקטע הבא:
לא אסלח/ציפורה קרפף-צור
כְּבָר 50 שָׁנָה שֶׁשֻּׁחְרַרְנוּ מֵרְעִידַת הָאֲדָמָה וְזַעֲזוּעַ הַנְּשָׁמָה, וּבְתוֹכִי אֵין שַׁלְוָה וְאֵין נֶחָמָה בְּכָל זֹאת יֵשׁ לִי סִפּוּק לְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁאַף עַל פִּי כֵּן בע"ה הֵקַמְנוּ מִשְׁפָּחָה.
אֵין סְלִיחָה וְאֵין כַּפָּרָה לְגוֹדֵל הָאֲבֵדָה שֶׁל עמינו בִּכְלָל וּבִפְרָט לַמִּשְׁפָּחָה.
אֲנִי כפרט לֹא אֶסְלַח שמאבא נִפְרַדְתִּי רַק בְּמַבָּט. לֹא שָׁלוֹם, לֹא חִבּוּק, לֹא נְשִׁיקָה. רַק מַבָּט, מַבָּט אֶחָד קָט וְהוּא הָלַךְ, הָלַךְ לָעַד.
לֹא אֶסְלַח שמאמא וְאָחִי הַקָּטָן אֲפִלּוּ לֹא מַבָּט, כְּהֶרֶף עַיִן הָלְכוּ, וְהֵם אֵינָם, אֵינָם לָעַד.
לֹא אֶסְלַח שֶׁדּוֹדָה ארנקה אִמָּא שֶׁל ורה חרצה גורלה כִּי הֶחֱזִיקָה יֶלֶד תְּאוֹם שֶׁל קְרוֹבַת מִשְׁפָּחָה.
לֹא אֶסְלַח שֶׁהַשּׁוֹמֵר באס-אס הִבְטִיחַ הִבְטַחַתְּ שָׁוְא "עוֹד מְעַט תִּהְיוּ בְּיַחַד".
לֹא אֶסְלַח שגילחו אֵת כֹּל שערותינו וְלֹא הִכַּרְנוּ לֹא אֶת אַחְיוֹתֵינוּ, לֹא אֶת מכרינו וַאֲפִלּוּ לֹא אֶת עצמינו.
לֹא אֶסְלַח שֶׁהִפְשִׁיטוּ אוֹתָנוּ לֹא רַק מִבְּגָדֵינוּ אֶלָּא הִפְשִׁיטוּ וְרָמְסוּ אֶת כְּבוֹד הָאָדָם שֶׁבָּנוּ.
לֹא אֶסְלַח שֶׁבַּמָּקוֹם הַמְּקֻלָּל הַהוּא כמהתי לְשַׂחֵק "קלס" וַהֲרֵי זֶה לֹא שַׁיָּךְ.
לֹא אֶסְלַח שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי אֶת הורי בעיינים שֶׁל מְבֻגֶּרֶת וְלֹא הֻדְרַכְתִּי לִהְיוֹת נַעֲרָה מִתְבַגֶּרֶת וְלֹא לָמַדְתִּי אֵיךְ לְהָקִים בַּיִת וּלְגַדֵּל מִשְׁפָּחָה.
לֹא אֶסְלַח שֶׁאִמָּא לֹא הוֹבִילָה אוֹתִי לָחֻפָּה וְאַבָּא לֹא בֵּרֵךְ אוֹתִי בְּמַזָּל טוֹב וְהַצְלָחָה.
לֹא אֶסְלַח שֶׁאָחִי הַקָּטָן לֹא הִתְבַגֵּר בִּכְלָל, לֹא לָמַד בִּיְשִׁיבָה, לֹא הָיָה חַיל, לֹא הִכִּיר נַעֲרָה וְלֹא הֵקִים מִשְׁפָּחָה.
לֹא אֶסְלַח שֶׁאֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה בְּגִיל 15 נהייתה אִמָּא לַאֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה.
לֹא אֶסְלַח שֶׁלֹּא יָשַׁבְנוּ שִׁבְעָה, אֵין קֶבֶר אֵין צִיּוּן וּבְקֹשִׁי מַכִּירָה אֵת תּוֹלָדוֹת הַמִּשְׁפָּחָה.
לֹא אֶסְלַח שֶׁלִּיְלָדֵינוּ לֹא הָיוּ לֹא סַבָּא וְלֹא סָבְתָא.
וְהַהוֹרִים לֹא זָכוּ לְפַנֵּק וְלֵיהָנוֹת מֵהַדּוֹר הַבָּא.
זֹאת הַנְּקָמָה שֶׁלִּי שבחסדי שָׁמַיִם אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים פֹּה בִּיְרוּשָׁלַיִם שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת בְּיַחַד יְהוּדִים אֶחָד אֶחָד, ובע"ה גַּם הַנְּכָדִים יִגְדְּלוּ וְיָקִימוּ מִשְׁפָּחָה, אֲנַחְנוּ נַרְאֶה לָהֶם שֶׁהַיְּהוּדִים הֵם לֹא עַם לְהַשְׁמָדָה.
