תכתבו תובנות שלכם מיום השואה....אביגיל=)

משהו שקראתם/צפיתם או סתם דיבור יפה...

 

 

ואוו..אמ...חג'דומט

לקחת הכל בפרופורציות.

 

לי אישית יצא הרבה לאחורנה להתלונן על קשיים שלי.

אחרי ששמעתי היום שיחה מאישה שברחה למנגלה מבין הידיים(כפשוטו),קיבלתי פרופורציות.

איפה ענבל שתקפוץ?צבי-ליזציה
כל קושי הוא קושי. כל אחד וקשייו.
נכון [אני לא ענבל, אבל אני מסכימה]מישי' מאפושו'

ובכל זאת, יש מקום לפורפורציות..

 

כי כל אחד וקשייו, וצריך לתת לקשיים באשר הם את המקום המגיע להם.

אבל לפעמים אנחנו מתמסכנים סתם, מגזימים ברחמים עצמיים..

 

ולפעמים פורפורציות לא מזיקות.

 

עד כאן דעתי.

^^^Tehilla*
מסכימה עם הנאמר מעליי..
אני אישית בכל שנה מחדש ביום השואה קשה לי להתחבר ליום, למה שקרה.. זה כאילו רחוק ממני במרחק של אלפי שנות אור לצעריאחד הסיבות לכך הוא שאין לי ב"ה משפחה שעברה את השואה.
השואה זה דבר כל כך קשה ונוראי שלפעמים זה בלתי נתפס. קשה להאמין שיש אנשים (אם אפשר בכלל לקרוא להם אנשים..) שמסוגלים לעשות מעשים כאלה נוראיים!
לכן, שברור שבאופן טבעי יותר קל לי להתחבר ליום הזכרון.. זה הרבה יותר קרוב אליי.
השנה, ביום השואה ראינו את הסרט של המשלחת של הבנות בשכבה שלי שטסו לפולין.פתאום הרגשתי איך הכל כל כך קרוב אליי.. הצלחתי להבין פתאום טיפה ולהבין ממש קצת את מה שאחים שלי עברו בשואה. בכיתי....
הצלחתי להגיע להבנה! רצחו שם מבוגרים, זקנים וילדים חפים מפשע,שלא עשו כלום! כלום! רצחו אותם רק בגלל שהם יהודים! והם רק ביקשו לחיות.. זה הכל !לחיות!
קשה.. קשה לתפוס ולהבין באמת את הזוועות שהלכו שם. השנה ב"ה הצלחתי קצת להבין.
הצלחתי קצת להבין כמה צריך לשמוח ולהעריך את מה שיש לנו ושנולדנו בדור הזה.
הצלחתי קצת להבין כמה צריך להודות לקב"ה על המדינה שיש לנו.
הצלחתי קצת להבין מה המשמעות של חיים.
הצלחתי להבין מה זה להיות יהודיה!!
|קופצת| אין לי כוח לחפור דרך הטלפון, אחפור בבית...ענבל
בס"ד

(אולי יהיה מישהו נחמד שימצא הודעה כזאת שלי ופשוט יקשר? הן לא משתנות משרשור לשרשור...).
מישו קרא לי?שמואלג

חפשתי ע"פ כמה מילות מפתח כלליות, הכי קרוב שמצאתי היה זה.

 

אם יהיה מישהו נחמד שזוכר מקרה ספציפי שעליו חפרת אוכל לחפש את המקרה.

כמה חשוב הקשר ביננו לקב"ה,כמה חשוב לשמור על זהותנושואף לאור

כמה חשוב לשמור על התורה ולהתייחס לקיומה במלוא הרצינות,כדבר החשוב ביותר,משמעותנו בעולם הזה כפשוטו,לחיות את זה.

עם שאין לו עבר, אין לו עתיד.לב אדום.

כפשוטו, לא כי זה משפט יפה.

יש כמה..כפרגניסט..
הצמיחה שנעשתה לאחר השואה בעיקר הקטע של התקומה וכל העסק הזה...
זה ארוך ואין לי ממש כוח להרחיב שכל אחד ייקח לכיוון שלו..
מה שהבנתי מיום השואה זהשלמה...

שרק בזכות כמה ערבים אני חיי

כמה אני חייב להם!

להעריך...הבת שלו..

אני לקחתי את זה שצריך להעריך את החיים המהממים והטובים שיש לנו... וגם שקשה לא להתייאש...

ליהודים בשואה היה קשה, הם באמת סבלו ובכל זאת נשארו כאן! נלחמו על לחיות!! לא ויתרו ולא התייאשו...

אז... שנזכה..

לדעתישפית

שצריך להעריך את מה שיש לנו היום: מדינה , צבא שיגן עלינו כי זה לא כזה פשוט...

פעם לא היה להם את זה!!

אחרי שלומדים את זה/ על זה יותר קל{ר}ציניתאחרונה

להבין מה משמעות היום הזה אבל גם פתאום מבינים מה באמת קרה וזה הרבה יותר קשה לדעתי!!

אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך