לקחת הכל בפרופורציות.

לי אישית יצא הרבה לאחורנה להתלונן על קשיים שלי.

אחרי ששמעתי היום שיחה מאישה שברחה למנגלה מבין הידיים(כפשוטו),קיבלתי פרופורציות.

ובכל זאת, יש מקום לפורפורציות..

כי כל אחד וקשייו, וצריך לתת לקשיים באשר הם את המקום המגיע להם.

אבל לפעמים אנחנו מתמסכנים סתם, מגזימים ברחמים עצמיים..

ולפעמים פורפורציות לא מזיקות.

עד כאן דעתי.

חפשתי ע"פ כמה מילות מפתח כלליות, הכי קרוב שמצאתי היה זה.

אם יהיה מישהו נחמד שזוכר מקרה ספציפי שעליו חפרת אוכל לחפש את המקרה.

כמה חשוב לשמור על התורה ולהתייחס לקיומה במלוא הרצינות,כדבר החשוב ביותר,משמעותנו בעולם הזה כפשוטו,לחיות את זה.

כפשוטו, לא כי זה משפט יפה.

שרק בזכות כמה ערבים אני חיי

כמה אני חייב להם!

אני לקחתי את זה שצריך להעריך את החיים המהממים והטובים שיש לנו... וגם שקשה לא להתייאש...

ליהודים בשואה היה קשה, הם באמת סבלו ובכל זאת נשארו כאן! נלחמו על לחיות!! לא ויתרו ולא התייאשו...

אז... שנזכה..

שצריך להעריך את מה שיש לנו היום: מדינה , צבא שיגן עלינו כי זה לא כזה פשוט...

פעם לא היה להם את זה!!

להבין מה משמעות היום הזה אבל גם פתאום מבינים מה באמת קרה וזה הרבה יותר קשה לדעתי!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....