"תראה, היא לא שקטה, אבל גם לא מסמר הערב"

"היא לא כבדה, אבל גם לא תתקשר אליך לפתע: 'הי, בהחלטה ספונטנית הבוקר החלטתי לטוס לג'ונגלים של קונגו. אחזור בעוד כשבועיים'".

החברה תמיד רוצה לגרום לבחור לשמוע את מה שהוא רוצה לשמוע, וכשהיא לא יודעת מה הוא רוצה, היא פשוט תטשטש...

מבחינתי, אני מצטרף לשואלת.

מה לעשות שאני אף פעם לא קיבלתי את הטלפון שלך לבירורים..

משהו שמאוד כדאי הוא להתחיל בשאלה: מה אתה יכול לספר באופן כללי (\מה עולה לך בראש כשאתה שומע [שם הבחור\ה]).

מנסיוני זה הרבה פעמים עובד מאוד טוב, אבל לא עם כל הנשאלים (יש שאומרים שקשה להם לענות על שאלה כזו כללית, ויבקשו לשאול ספציפי יותר).

היתרון הוא לשמוע מה הדברים הבולטים באישיות של המוצע\ת (לפחות מראות עיני הנשאל, אבל תמיד מה שתקבל\ת הוא מנקודת ראותו). אם יש דברים שחשובים לך מאוד, אם זה אכן דבר בולט באישיות זה יעלה *כנראה* ב"דיבור הכללי". אם לא - אין להסיק נחרצות שהאלמנט הרצוי אינו חלק ממכלול אישיותו של המוצע (), אבל יש בזה אינדקציה.

לא תמיד כששואלים באופן כללי זה טוב.

אני למשל יכולה להתבלבל כשישאלו אותי באופן כללי על בחורה אפילו מדהימה!

זה שהבחור עונה לפי טון השאלה....

וגם עונה בצורה שמשתמעת ל-2 פנים.

לכן מה שאני עושה זה שואלת

בלי טון.ככה הוא לא יודע

איזה תשובה אני רוצה,

אז הוא עונה את האמת בד"כ...

ואני משתדלת למקד:בסדר,ברור שהוא לא מסמר

הערב,וגם לא דג,אבל לאן הוא יותר נוטה?

שאלי שאלות שאי אפשר להתחמק...

בהצלחה!!!

אבל חייבים לך. דוגמא: שכן שלו, שהוא דוד שלך. ברור שהוא יכיר אותו מספיק כדי לדעת עליו. אבל יענה לך את האמת כי הוא לא רוצה שתדפקי.

אם לא מצאת משהו כזה. תבקשי שיספרו לך עליו. אל תתמקדי בנושאים ספציפיים. לפי מה שיתמקדו ומה שידלגו תוכלי לדעת איך הוא.

ולשאול לא בתור שאלות כלליות, אלא לבנות סיטואציות דימיוניות ולשאול איך לדעת החבר, אותו בחור (כרגע אני עונה כאילו בחורה שואלת חבר של מישהו עליו...) יגיב על סיטואציה כזאת או אחרת...

על שאלה כזאת החבר יצטרך לענוות תשובה קצת פחות מתחמקת, על פי ההיכרות שלו איתו...

סיטואציה ממש ממש לדוגמה: הבחורה רוצה לדעת אם הבחור הוא נדיב וסבלן וארך רוח, ואיפה עובר גבול הנדיבות והאורך רוח... אז היא שואלת את החבר שאלה כזאת: "נניח שאני הולכת איתו לכותל, ושם הוא עובר ליד קבצנית ושם לה שקל בכוס. רגע אחרי זה רואה את זה קבצנית שיושבת ליד ומגיעה אליו בתביעה: "אדוני, תן גם לי" (אתם מכירים את הקבצניות האלה בכותל...). הוא בהתחלה מנסה קצת לסרב והיא ממשיכה לדרוש בתוקף - בקרה כזה, איך נראה לך לפי ההיכרות איתו שהוא יגיב?".

נכון, זה מסובך לבנות סיטואציות ועוד יותר יהיה מסובך בשביל החבר לענות עליהן, כי זה כבר מצריך יותר מחשבה ויותר היכרות... אבל זה בהחלט יכול לעזור, אם זה עובד...

בהצלחה!

ושואלים סיטואציות

זה היה נגמר מהר מאד

זה בירור או חפירה ארכיאולוגית?

א. אדם שלא מכירים ואין איתו שפה משותפת דן איתך על דקויות בעניינים שברומו של עולם 

נכון, מרבית האנשים יענו פלוס מינוס את אותן התשובות 

או שהתשובות לא יהיו ברורות דיין עבורנו.

כך שלטעמי כדאי לחדד את התחושות האישיות שלנו,

את היכולת להבין מבין השורות ולקרוא נכונה את שנאמר לנו..

להיות קשובים ורגישים.

בעזהי"ת.

בד"כ הם לא נכונים עד רחוקים מהאמת.. [לפחות ככה יצא לי.]

לצאת עם כל אחד עד שמוצאים את האחד?...

וגם מעבירה אותו הלאה.

היה מקרה שאמרתי לחברה לא לצאת עם מישהו.

החפירות שלו היו מוגזמות מאוד והעידו עליו יותר מאלף עדים שהוא לא בשל. או שלא שווה לה לעבור תחת עיניו הביקורתיות.

היה עוד מקרה שהתלבטתי, והחלטתי לא להתערב,

ובסוף את אשר יגורתי בא. הבחור בא עם הרשימת מכולת, לא ספר אותה בכלל, וחתך מהר מאוד על איזה תת-סעיף.

באמת שחבל על הזמן והמאמץ שלה.

תפסיקו לחפור מכל הכיוונים!!!

זה פשוט מיותר.

אם אין לכם משהו מהותי מהותי, אז למה כל השאלות האלה?

זה יוצר תבנית בראש של אישיות דמיונית עם הרבה חסרונות, ועוד לפני שיש חוויה פשוטה של מפגש אנושי - כבר יש רשימת חששות וביקורתיות (או להפך - יוצר בראש תבנית מושלמת שאח"כ מבלבלת את השיפוט הבסיסי...).

מעכשיו כל דבר שתגלו עליו, יתלבש על התבנית. הביקורתית.

במקום להכיר, להפגש, להעמיק, ומתוך זה לבנות תבנית...

חוץ מזה, מה לעשות, רוב האנשים בעולם הם "שמחים, חברותיים, צדיקים", שזה בעצם מה שרוב האנשים מחפשים.

וכשאני אומרת לך שהיא "מיוחדת" כדי שתבין שיש בה משהו איכותי מעבר להגדרות האלה -

למה אתה בורח?!

(ואם אתה בורח, אז למה אתה חופר כשאני אומרת לך דברים בנאליים כמו "טובת לב, שמחת חיים, חברותית"??? מה אתה רוצה שאגיד? כל מילה מעבר - "עמוקה", "חכמה", "רגישה", "צדיקה" היא מתכון לחפירה מצידך ולשיפוטיות מחמירה.)

החברה לא תמיד רוצה להשמיע לך את מה שאתה רוצה לשמוע,

גם לה אין שום אינטרס שתצאו סתם אם זה לא שייך.

אלא היא לא רוצה שתבין לא נכון מכלול של אישיות, ותפסול סתם.

ועוד יותר לא נעים לה לשמוע איך עושים לחברה שלה רצח אופי מנותק מהמציאות.

[וזה עוד בלי לדבר על מקבץ השאלות:

"באיזה צבע העיניים שלה?"

"מה זה אומר שהיא תימניה?"

"מ1 עד 10 כמה היא שמחה?"

ועוד ועוד שאלות הזויות שנשאלתי...]

יש שתי הנחות יסוד שצריכות להנחות, לענ"ד:

1. אני עומד לפגוש אדם טוב.

2. התפיסה שלי לגבי מה שמתאים לי מאוד מוגבלת, וכדאי לי להפתח לדברים אחרים. אולי זה יביא אותי למנוחה ולנחלה.

(וכולנו, נראה לי, נפגשנו עם החוויה הזאת)

לא צריך לחפור ולבלבל את הראש. אם ישנו חשד כל שהוא צריך לברר סביבו. אם אין חשד וצריך רק לוודא לגבי מהות הבן אדם. צריך לברר דברים בסיסיים חשובים. כמו לימודים והתנהגות חברתית. לפעמים די בבדיקה מי החברים או החברות. לפי הפתגם העתיק. אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה. מסתם בלבולי מח ושאלות מתחת לאדמה, זה משהו שנראה כמו ליצנות מרושעת. או רשעות ליצנית. כל זה בתנאי שאין שום כוונה להסתיר משהו בזדון. שאז חוזרים לתחילת מה שכתבתי. 

אמרו לך שהוא ככה וככה, אז איך אתה רואה את זה? במה/איך זה מתבטא? מהסיפורים אפשר ללמוד יותר מאשר סתם מילים 'נחמד' 'בחור טוב' וכו'.

משתדלת לספק גם את המידע הזה כשמבררים אצלי.

ובכלל, כדאי לאמץ את המנהג לראות בכל אדם את הטוב שבו. נכון, כולם נחמדים, אבל אם מבררים  אצלכם על חבר טוב, כנראה שאתם מכירים אותו קצת בשביל להגיד עליו כמה מילים טובות. אז נסו לפרט מה טוב בו ספציפי. ואם קשה, אפשר להגיד, תתקשרו אלי עוד שעה ואז אוכל לדבר יותר בנחת, אני לא יכול כרגע.

עוד משהו בהקשר לשאלה: לשאול מה הבחור/ה מחפש/ת. מה שמבררים אצלו לא יודע עם מי הוא מדבר, ולכן לא ינסה לרצות אותך.

בשלב מסויים אפשר לדעת על אילו חברים מתקשרים איליך לברר

(מי נותן את המספר שלך לאנשים.)

אפשר פשוט להיות מוכנים מראש ולהכין רשימה של תכונות ספצפיות עליהם.

אפילו שיהיה איזה פתק בארנק/רשימה בפלאפון של תכונות כאלו עם קצת פירוט

ובהזדמנות זו לברר איתם בדיוק מה הם  מחפשים -וככה להיות מוכן גם לשאלה כזו

(שגורמת לא אחת לגמגומים במקרה הטוב,והנפצות במקרה הפחות טוב..)

נראה לי שכמו רבים לפני גם אני איבדתי אמון בעניין הבירורים והשאלות המקדימות

נראה לי שמלבד בירור על נושאים ספציפיים שידוע עליהם מראש, אפשר רק לבקש התרשמות כללית בנושאים שונים (חברה, נושאי עניין ותחביבים, מה עושה בשעות הפנאי, וכו') אך מתוך הבנה שאין בזה הרבה תועלת (וכבר יצא לי לפגוש מישהי שאמרו שהיא "מציירת" ואחר כך התברר שהכוונה לכמה איורים בשולי המחברת...)

לענ"ד יש רק שאלה אחת משמעותית - מי מחפש/ת, מה הסגנון שהצד השני מחפש.

זו שאלה יחסית  מוגדרת שניתן לענות עליה באופן ברור. בנוסף, אין בה "הסגרת מידע" על מה אני מחפש ולכן לא יטו את התוצאה ובכל מקרה ישתדלו לומר אמת לטובת החבר/ה שעליהם מבררים.

מניסיוני, זו השאלה היחידה כמעט שניתן בעזרתה לפסול הצעות שאינן מתאימות.

[הרי על כל דבר אחר אפשר לומר משהו כמו "מי אמר שבאמת אשתי תהיה נגנית? אולי היא בכלל תהיה רופאה? " ואז להיפגש למרות לחשבתם שלעולם לא תפגשו אם רופא/ה...(ואינשאללה גם תתחתנו) כך ששאלות כאלו אינן יעילות.]

בהצלחה לכולם.

קיץ טוב.

האם היא עושה דברים מסויימים בשעות הפנאי?

וכדומה.

בעזהי"ת

עדיין התשובות היו אותן תשובות...

יש עניין לדעתכם להמשיך ולברר כאשר רואים שהקשר מתקדם ויש נק' ספציפיות שעדיין לא ברורות לי? יש עניין לחזור לאנשים שביררתי אצלם ולהבין את הנק' יותר לעומק?

או שזה יתפס אצל הבחור כהסתייגות בקשר? (בעובדה שהוא ידע שביררתי... ובד"כ הם יודעים)

שבוע מבורך

את לא יכולה להישאר עם ספקות.

את לא יכולה להישאר עם תהיות.

את עכשיו במהלך בירור- חלק את מגלה ישירות דרכו וחלק מהסביבה.

אני לא רואה שום בעייתיות בכך שתתקשרי לברר  נק' שחוסמות אותך מלהתקדם בקשר,

להיפך, המטרה שלך כ"כ חיובית שאת צריכה להרגיש בסדר גמור!!

לפי דעתי בשלב זה הוא לא חייב לדעת על התכנון שלך להתקשר,

אבל אם פתאום יתגלה לו שעשית זאת-

כמובן בכנות גמורה תשתפי אותו, תספרי לו את המקום שלך,

אני חושבת שבחור עם מידות טובות - יבין, יכיל, יסכים וישמח.

בהצלחה רבה!

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה