שאתם חושבים על עצמיכם אחרי תקופה ואומרים :יאאאלהה!!!כמה פעמים החלפתי את דעתי בתוך תקופת זמן מסויימת.כמה פעמים צידדתי בצד מסויים ואחרי שבועיים שלוש חודש חודשיים הכל משתנה!אתם רואים את הכל בראייה הפוכה!פתאום זה1
כבר לא מה שאני חושבת ופתאום זה נשמע לי דבילי ושהאמת נמצאת במקום אחר ושאני רוצה לשנות אורח חיים בדברים מסויימים ,
ואז שוב משהו אחר ואז זה חוזר למצב ההתחלתי.
לפעמים זה מתסכל לפעמים זה מתיש/,מעייף מעיק, את לא מבינה עדיין מה את רוצה מעצמך , את מחליפה דברים שהיו עקרונ יים לך ,את מרגישה בלבול , תסכול ,איך אני מתקדמת מכאן?להמשיך עם כל הבלבולים האלה?מה לעשות מה????ואז זה בא.
ואז...........
נופל לך האסימון.
הרי בשביל מה אני בגיל ההתבגרות?
בשביל שאהיה מוצקת בדעות , במחשבות,בצורת חשיבה ,בחיים מסודרים , בהחלטות בלתי ניתנות לשינוי.
בשביל שככה אחווה את גיל ההתבגרות שלי? בצורה יציבה וקבועה?
למה?
הרי זה בדיוק המטרה של גיל ההתבגרות!לעצב לעצמך דעות ולא מתוך ספר , מתוך עצמך,מתוך ניסיון חיים , מתוך הקשבה לעצמך,מתוך החיפוש אחר הדרך שטובה לך ,מתוך תחושת בלבול ותסכלות.כן זה גם נחוץ לבנייה.
ו
]