בזמן האחרון קשה לי לכתוב [קשה פיזית.. אומרים שזה קורה הרבה לאיטרים..] אז חשבתי שאם אני גם ככה מקלידה, אני אנסה להפוך את זה לדיון.. [אולי זה מצביע על התמכרות, אולי זה שלילי כי הנוגעים בדבר עלולים לקרוא. אבל כבר התחלתי.. ואם הגעתי למצב הזה זה אומר משו'..]
בזמן האחרון אני מרגישה סוג של ניתוק מעצמי.
נגיד אם אני כותבת במחברת, אז אני מגלה שאני כותבת טכני, או קצת מה עבר עליי. אבל לא ממש מה זה גרם לי לחשוב, לא מהלכים ושאלות.
לא דברים שלא הייתי אומרת.
אז יש בזה גם את הצד ה"טכני" שבאמת קשה לי לכתוב.. אבל אני חושבת שזה לא רק זה.
גם בדיבור עם אנשים, זה כאילו נהיה יותר רדוד. בלי לגעת בעומק. אפילו עם "החברה הכי טובה" כזאת שבאמת שמעה עליי המון ואנחנו מדברות "לא מעט", גם איתה פתאום אני נחסמת.
אני, לפחות הייתי, בנאדם דברן. יש אומרים "חפרנית" [וליד
] ויש החולקים ומגדירים את זה "קדחנית" [חסן] כך או כך, אני מדברת הרבה. אני לא בדיוק הבנאדם שיישב בשקט.. אבל זה קצת השתנה בזמן האחרון.
ובנוסף, יש לי תחושה שאני זזה אחורה. יש כל מיני נקודות שחשבתי שהשתפרתי בהן, אבל אני שוב ושוב מגלה שאני במקום שכבר עזבתי. שאני חזרה במקום שממנו יצאתי.
טוב, אז בעצם לא ממש יצאו שאלות לדיון.
אולי אני פשוט מחפשת לפרוק את זה.
אולי אני מחפשת צומי ועידוד.
כך או כך [או כך..] תודה על ההקשבה.
זה אולי קצת פטתי לפעמים, אבל בעיקרון אתם אחלה במה.
קראתי מה שכתבתי. הינה שוב-לא מפורט. כ"כ הרבה שלא נכתב, שלא נאמר פה.
כמה נכנסתי באנשים בחוסר טקט מושלם.
כמה ייבשתי אנשים בצורה לא חברותית במיוחד.
כמה התמסכנתי. אפילו סתם מול עצמי..
כמה הגזמתי.
שוב יצאתי דרמאטית בטירוף.
איזה ראש קטן סיגלתי לעצמי.
כמה פעמים כ"כ רציתי שמשו' לא נכון ייקרה.
