בס"ד
בסדר -
הבנתי שעד עכשיו טעיתי במובן מסוים ועכשיו אני יודע מהי הדרך האמיתית והשכל באמת אומר שזה המעשה הנכון.
אבל הרגש-
הוא עדיין בטראומה ממה שעבר, עדיין קשה לו לעבור את השינוי הזה הוא עדיין פגוע מהעניין. נכון שזה היה עבר ונגמר, אבל זה השאיר צלקת גדולה שלא נותנת מנוחה, צלקת ששינתה את כל ההסתכלות צלקת שהפכה כיוון.
וזה לא רק אצלי, זה גם אצל ההוא ואצל ההיא, הרבה הרבה אנשים נושאים את הצלקת הזאת ששינתה את מסלול חייהם מקצה לקצה. יש גם כאלה שגם הגיעו כבר למסקנה, אך גם להם הרגש מקשה ללכת על פי השכל.
נכון, הכיוון נשאר עדיין אותו הכיוון והשינוי השכלי לא מפריע לדרך בא בחרתי לצעוד אבל לצד הרגשי זה מפריע ועוד איך.
השכל צריך למשוך את הרגש, זה קל בדיבור קשה במעשים, אך עם מעט עבודה אולי זה יעבוד, אך זה לא יעשה תוך שבוע אבל אולי לקראת השנה הבאה.
אני יודע שזה לא מובן על מה אני מדבר (ולא, זה לא נושאים הקשורים ללנ"ו 
) אבל הייתי צריך לפרוק את מה שיושב על ליבי
