יש לי אחד כזה.
ג'וק. לא גו'ק אמיתי עם כנפיים ומלא רגליים וזה,הרבה יותר גרוע.
הוא נמצא אצלי בערך מאז שאני בכיתה ב',ומאז,לא עוזב.
הג'וק הזה לקח על עצמו מטרה,אותה הוא ממלא באדיקות ,למרר לי את החיים.
הוא יושב לי על הלב ומסביר לי למה אני חסר כשרונות,לא מוצלח,קיצער,לא שאני משהו.
על כל כישלון שלי,מבחן לא טוב,פדיחה,מריבה עם מישהו, הוא קם ממרבצו "רואה? אמרתי לך. אתה אפס.אין לך שום סיכוי בעולם להצליח בחיים,למצוא עובדה,להתחתן (מי תרצה אותך בכלל??). פשוט שכח מזה."
ועל כל הצלחה,בדיחה שהצחיקה,מבחן טוב,פירגון ממישהו: "נראה לך? פחחח.. צחקו מזה כדי לא לבאס אותך.
המבחן בכלל היה ממש קל וכולם קיבלו ככה. עוד לא קלטת? אתה אפס."
לומר את האמת? קלטתי את זה. לאט לאט זה חודר ותופס מקום טוב בלב.
לפני כמה זמן הוא הפך לדינוזאור. אחרי כישלון כבד. וכדי להתמודד איתו אני מנסה לנסות גישה לחלוטין. אבל זה קשה. קשה מאד.
אני מנסה להאבק בו. לא מצליח. חברים שאני מספר להם עליו אומרים לי "אתה??", אז כן. אני. זה התחיל ממרורים שאכלתי ביסודי (וזה שמאז הכל השתנה לחלוטין, לא משנה ומשם רכב על כל הערה עוקצנית וצינית של מישהו,ורק הולך וגודל.)
), ויש עליי יותר מדי סטיגמות.
)
