יום אחד הלך רבי זושא ברחוב עם גוי שהכיר.ובאמצע הדרך נפל רבי זושא מאחת האבנים,לאחר שקם וניער את בגדיו אמר לו הגוי:תדע לך,שבגלל שאתה יהודי נפלת!!ואז ענה לא רבי זושא:להפך,בגלל שאני יהודי קמתי!!!!

מקווה שעזרתי..

מתוק מדבש- מקווה שזה בסדר..

בסיעתא דשמייא!

ראיתם פעם איך תינוק מתחיל ללכת?
בהתחלה - הוא הולך צעד אחד, וכולו מבסוט מעצמו שהוא הצליח לעשות את הצעד הזה -
ואז הוא נופל.
אח"כ הוא כבר מתקדם קצת, מצליח ללכת 2 צעדים בלי עזרה - ואז הוא שוב נופל.
חשבתם פעם מה יקרה אם התינוק פתאום יחשוב לעצמו: 'עזבו אתכם שטויות. אני לא קם.
מי צריך את כל הנפילות האלה?! עדיף לי להישאר לזחול'.
אם היינו עושים את זה - כולנו היינו עדיין זוחלים על הרצפה, בלי ללכת.
---

אני זוכרת שפעם אחת אמרתי לעצמי שמהיום, זהו. אני לא מדברת או שומעת לשון הרע.
מצדי יישרף העולם - אני החלטתי. לא רוצה לשון הרע.
ובהתחלה באמת עמדתי בזה -
ככה שבוע שלם כל מילה שנייה שלי הייתה 'לשון הרע'. חברות שלי כבר ידעו שלידי לא
מדברים על אנשים אחרים, כי אני אפסיק אותן באמצע.
אבל אחרי איזה שבוע, זהו. לא יכולתי יותר.
פשוט הייתי "חייבת" לפרוק מה מישהי עשתה לי. ובאמת עשיתי את זה.
ואחר כך?
ווא, ווא. אח"כ פשוט אכלתי את עצמי מבפנים, אמרתי לעצמי: איך חטאתי?! איך דיברתי
לשון הרע אחרי שבוע שלם שהצלחתי לשמור על הפה?!

אבל אז הבנתי משהו -
אי אפשר בבת-אחת להגיד שזהו, אני מפסיקה לחטוא במשהו.
כי זה פשוט לא עובד ככה.
כמו התינוק - שאין מצב שהוא יצליח בבת-אחת ללכת, הוא יכול ללכת רק צעד, ליפול -
ואז להתקדם שוב 2 צעדים, וכן הלאה.
ככה גם אנחנו - אנחנו צריכים להתקדם בחיים לאט-לאט, צעד אחרי צעד.
אחרת, אנחנו פשוט נתרסק בבום אחד גדול.

וכמו התינוק - יש לנו גם נפילות בהתקדמות הזאת.
אין מצב שנצליח רק להתקדם, בלי ליפול.
אבל החכמה האמיתית היא לדעת לא להתייאש למרות הכל - למרות שקשה, למרות שנפלנו - לקום.
זה מה שבאמת מראה לאבאל'ה שבשמים כמה אנחנו אוהבים אותו.
כי זה לא חכמה לעבוד את ה' כשהכל טוב ויפה, החכמה האמיתית היא לדעת לעבוד את ה' גם כשקשה, גם כשאנחנו מרגישים בשיא החושך.

כמו שאם התינוק יבוא ויאמר: 'יאללה, אין לי כח לכל הנפילות האלה, אני לא רוצה לקום' - הוא לא יתקדם לשומקום.
ככה גם אנחנו. אם נתייאש, אם לא נסכים לקום מהנפילות, נשאר בדיוק באותו מקום.לא תהיה לנו התחדשות בחיים, לא נוכל להתקדם.

יש משל שיא החזק על הקטע הזה -
אם יבא מישהו, יעמיד איזה בלוק עץ וינסה לטפס עליו - הוא לא יצליח בשום מצב. וגם אם הוא ירגיש שהוא מצליח לטפס, באיזשהו שלב הוא יכול ליפול ולשבור את הראש.
אבל אם הוא ייקח סולם - הוא יצליח לטפס.
מה ההבדל בין הסולם לבלוק - שעל הסולם אפשר לטפס, אבל על הבלוק לא?
שבסולם יש מדרגות, יש שלבים.
והסולם בנוי בצורה כזאת שיש גם רווח בין שלב ושלב - ובזכות הרווח הזה אנחנו יכולים לשים את הרגליים על השלב הבא בסולם.
עכשיו בואו נעבור לנמשל -
כל מדרגה בסולם זה בעצם שלב בהתקדמות שלנו.
מה שמפריד בין השלבים האלה זה דווקא הרווח שבין כל שלב.
הרווח הזה הוא בעצם הירידות שלנו, הנפילות שלנו.
כל פעם לפני שמגיעים לשלב הבא בסולם - צריך לעבור דרך הרווח, דרך הנפילה.
אבל רק ככה - אפשר להגיע למדרגה הבאה.


מה שאני מנסה לומר פה זה שאם אנחנו נופלים, זה לא אומר שאנחנו במדרגה נמוכה יותר ממה שהיינו קודם. כי דווקא מתוך הנפילות האלה - אנחנו צומחים.
אחי, אם חטאת, ואתה בכל זאת קם - אתה פשוט מלך. אין עליך.
כי למרות כל הקושי - הצלחת להתגבר.
ולכן, אתה במדרגה הרבה יותר גבוהה ממה שהיית קודם.

גם את, אחותי -
אם למרות שלא הצלחת הפעם, את עדיין לא מתייאשת - וממשיכה.
את פשוט מדהימה.
אבאל'ה שבשמים כ"כ גאה בך..
הוא מראה לכולם איך הבת שלו לא מוותרת, וממשיכה להתקדם, למרות הנסיונות הקשים.
אין, את פשוט אשת חיל 

אז שבעז"ה נזכה להצליח להתקדם צעד אחרי צעד, ולמרות שלפעמים ניפול -
שנצליח לקום מהנפילה.
וככה בעז"ה נצליח לעלות אל השלב הכי גבוה בסולם 

שבעז"ה יהיה שבוע טוב ומבורך לכל עמ"י!

יש לי עבודה על הפסוק הזה אבל לא הכנתי תא העבודה,,

אין לי כח!!!

בסוף השתמשתי בקטע ל רבי זושא.. (;

לאוסף שלי סבבה?

אני אישית לוקחת את זה בתור מוטו \ כלל לחיים.!!

הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם.

כמה שהדרך ארוכה ומפותלת
אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
משאיר מאחורי את הפחדים ואת הצער
הכל הוא הכל אני חייב להמשיך
כל מה שקורה אני יודע שצריך לקרות
אני האש שלא תוכל לכבות
המוזיקה תיקח אותי למעלה ולעומק
הדרך ארוכה ללכת בה זה לחיות.
 

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות