הם טוענים שהתמכרתי.זה נכון!

אבל כאן זה המקום היחיד שמבינים אותי.

שיקחו לי אותו?!

שאני לא סתם מכור לפורום.

שזה ככה בגלל שאין כאן ציניות ועוקצניות כמו בכל מקום אחר בעולם.

 הם יאמרו שזה לא משנה,כי התמכרתי וזה רע.

בכל מקרה,בחייאת, אני בן 18! אני יכול להגביל את עצמי לבד אם צריך. 

אני לא אצליח להיות יום אחד מחוץ לפורום..התמכרתי באמת.

שעה כל יום לפורום. לא יותר. (שעה וחצי גם טוב. פשוט אני לא יודעת כמה אתה רגיל בד"כ).

אבל אל תבזבז הכל בבת אחת.

תחלק את זה לכמה דקות כל פעם, ולא ירגיש לך מעט זמן (:

ככה תוכל להתמכר פחות.

גם תכל'ס לא מגיבים פה כ"כ מלא, אז אין כ"כ הרבה מה לחפש כאן במשך שעות.

אני חושבת שכמה דקות כל פעם (כמה פעמים ביום) יכול לפתור את הבעייה.

אני אישית הייתי מכורה לאיזה פורום, ופשוט הפסיק להיות לי כ"כ מעניין, והתחתי להיכנס הרבה פחות. (גם הייתי קצת עסוקה במציאות בשלב מסויים, אז פחות נכנסתי, ומעצמו זה כבר פחות עניין אותי)

עכשיו אני במצב שאני בערך גג 15-20 דק' ביום עליו.

כי די יבש שם.

אני לא אומרת שפה יבש, אבל זה לא שכל שנייה מישו מגיב..

נ.ב. לכמה זמן ההורים רוצים להגביל? וכמה זמן אתה רגיל בד"כ?

אני מקווה שעזרתי.. אם לא - תגיד וננסה לחשוב על משו אחר

לגבי הנ.ב: שבי טוב..

סתם ככה אני בפנימיה (למרות שסוף שמינית זה כבר לא כ"כ, אבל פסדר)

אבל בימים של חופש,אני יכול להגיע לארבע-חמש שעות במצטבר של צ'אט ופורומים..

הם לא אמרו זמן מסויים אבל לדוג',אתמול ב00:15,אבא שלי נתן לי רבע שעה להתנתק.

לומר ת'אמת? זה לא היה ככה. אלא שבחודש האחרון אני באמת במשבר רציני,שרק פה אני יכול לפרוק אותו (אני מניח ששמתם לב לזה.. )

ניסיתי להסביר את זה,אבל זה פשוט לא עובד,כי לא בכל דבר אני יכול לשתף אותם.

ובאמת יש כאן אנשים מדהימים שיודעים להקשיב ולעזור.

אם תרכז את הגלישה ל-נניח שעה שעתיים ביום שבהם אתה פורק

ומתדיין וכן הלאה - תוכל להמשיך להפיק תועלת מכאן...

ודבר חשוב - עד כמה שהפורום כאן מדהים (באמת!) ועד כמה שהאנשים פה שפיצים אחד אחד - צריך באמת להזהר מהתמכרות.

מסכימה איתך שהאנשים פה יכולים להיות הרבה יותר נחמדים מהאנשים האמיתים. גם קל לפרוק פה יותר. כי יורדים הרבה מחסומים בגלל שאנחנו באינטרנט. אבל זאת גם הסכנה הכי גדולה של המקום הזה.

אנשים שמכירים אותי מלפני שנתיים מהפורום זוכרים בטח את המציאות הווירטואלית והאולפנה (השווה! ) שהקמנו פה.

אבל אחרי הכל, ההפסד הכי גדול היה של העולם שבחוץ. (עד כמה שהוא לא תמיד נחמד..) כי אנחנו צריכים להתמודד עם העולם, ולא לברוח לפה. כי אחרי הכל, יש צורך להסתכל לחברה שלי בענים ולא  למסך החום/ורוד/כתום שיש לי פה בערוץ.

לעניות דעתי, באמת ניתוב הזמן של השהייה פה לשעתים שלוש ביום גג - יכול להיות מועיל וטוב.                                 

 ככה גם זוכים להנות מהאנשים המדהימים שפה, וגם מהעולם החיצון.

כי אסור אסור אסור שהעולם שפה יבוא על חשבון העולם שבחוץ. זה מסוכן מאוד.

ובנוגע ללהגביל את עצמנו - זה לא כ"כ פשוט כמו שזה ניראה. לפעמים באמת צריך את הגדר החיצונית.

אני בן 18. אני לא ילד קטן.

להיכנס!

זה לא נראה שאתה יודע להגביל את עצמך,

עובדה שרשמת שאבא שלך נתן לך רבע שעה להתנתק וזה לא באמת היה ככה...

זה אומר שאתה עדיין לא מסוגל ואתה רוצה/צריך שיציבו לך גבולות.

תבקש מההורים להגביל את השעות במחשב [מתקשרים לספק האינטרנט]

ככה גם אם תרצה לא תוכל...

ולא יהיה לך על מי להתרגז כי אתה ביקשת...

מקווה שעזרתי.

אני סומכת עליך, נטץ, שתשתקם ותתעודד בע"ה.

המצ"ר הלא משו הזה הוא חיצוני לך! אתה אדם זוררםם ושמח!

וכמו שאני אומרת לך הרבה, לכל דבר- אני פה (לא וירטואלית..).

ו..מחילה שנכנסתי לפה.

אחי,

כמו הרבה דברים אחרים בחיים גם זה יעבור לך, אתה רק חודש בפורום. אם זה יחזיק עוד חודש אז אולי תתחיל לדאוג שההתמכרות הזאת היא לא טובה, אבל בינינו זה לא התמכרות. אחרי שתעבור התקופה והדברים המטרידים אותנו ייעלמו, תמצא את עצמך הרבה פחות בפורום. אני מבטיח. תזכור שאחרי שבוע אינטנסיבי בישיבה (תוך ארבעה חדשים מהיום) אתה כבר לא תזכור מזה פורום נוג"ה אז אפילו אם התמכרת תזכור שזה רק עניין של זמן.

חוץ מזה, זה אתה שבוחר ללכת לפורום ולא לדבר איתנו. למה כשניסיתי לדבר איתך אמרת לי שאינך מסוגל? וישבת מול המחשב? גם אני צריך לפעמים לפרוק ואתה במקום לבוא ולהקשיב או לבוא ולשתף, בוחר בפורום?

תבדוק טוב כשאתה כותב שפה אין ציניות ובמקומות אחרים יש. (בינינו זה אפילו טיפה מעליב). תזכור שאני איתך בסיפור ואם אתה רוצה לדבר רק איתי(בלי ידידנו..) אני בבית ויש לי את כל הזמן.(וגם רצון לשתף)

                                                                                                          איתך בסיפור בהצלחה לשנינו

א. אני באמת מקווה שזה יעבור לי. אני מאמין שזה יקרה.

ב.אני לא אתן לעצמי לעזוב את החברים מהיישוב לטובת הפורום,ואגב,לא הייתי בפורום כשניסית לדבר איתי. באמת לא הייתי במצב של לדבר. אני מתנצל שלא הייתי ברור.

ג. כשאמרתי שיש ציניות לא התכוונתי לחוג החברים המצומצם מאד. ברור שלא.  התכוונתי בכללי. בכ"מ נראה לי שגם אתה מבין שקל יותר לפרוק בפורום כי זה אנונימי ואינטרנטי.

ד.ברור שהחברים בLIVE עדיפים על הפורום..נו..אין בכלל מה להשוות..

לפעמים אני מרגיש די נודניק לפרוק שוב ושוב עם אותם החברים. קצת חפרן. תאמת.

זה לא טוב לשמור בבטן!

תפרוק!

תגיד כל מה שבראש שלך.

אני לא חושבת שלמישהו זה מפריע.

בכ"מ אני מדברת בשם עצמי.

ותאמין לי - לכולם יש המון התמודדויות, אבל אצל חלק לא רואים את זה - כי הם לא פורקים D:

אני שמחה שכתבתי כאן הכל. סוף סוף מישהו מבין אותי.

באמת - זה לא רע. וזה לא מעצבן. לפחות אותי לא - ונראה לי יש הרבה שיסכימו איתי.

שבפורום הרבה יותר קל לפרוק,מאשר על חברים בLIVE.

בכ"מ..תודה!!

ולי אישית גם אין הרבה עם מי, אבל זה דיון אחר(-;

בבקשה!

לפרוק בצורה וירטואלית.

זה הרבה פחות אפקטיבי.

אבל גם אני עושה את זה.

אז מי אני.

מילים יכולות לשנות הרבה. באמת.

את הרי חיה חיים אמיתיים. לא וירטואלים.

לדעתי משהו כאן קצת פגום.

חברים זה בדיוק בשביל זה.

כדי לעזור אחד לשני כשקשה - לא כשהכל קל וורוד.

הם נורא מעודדים אותי לפרוק,אלא שבאופן טבעי לי יותר קשה לא להרגיש חפרן. החברים בכלל בכלל לא מתעצבנים  

סתם..

אני חושבת שאין סיבה לא להרגיש בנוח. אנשים פה לרוב מאוד מפרגנים, תומכים ומעודדים.

חבל לשמור בבטן...

בפורום ממש קל לפרוק.

עם חברים פחות,כי אחרי כמה פעמים אני ארגיש קצת חפרן,באג שלי. לגמרי לא שלהם.

אבל יש דברים שקל הרבה יותר לפרוק בפורום. ככה זה.

נ.ב: רובכם הייתם רוצים מאד חבר כמו ניגון הרועה.

זה באמת לא כ"כ קל לפרוק במציאות. לי כמעט לא יוצא לעשות את זה.

גם בגלל שרוב האנשים לא מזדהים איתי, אז זה הרבה פעמים פשוט לא שייך

אני לא חושבת שאתה לא יכול לדבר עם אנשים, פשוט אין לך את החברים האלה שיבינו אותך.

הם חברים, פשוט לא מהסוג שאפשר לדבר איתם על הכל (:

ניגון הרועה לדוג' יודע עלי כמעט הכל,וכן להפך.

אבל יש דברים שיותר קל לכתוב מאשר לומר.

היחסים שלי עם החברים שלי,סבבה?

כששני חברים מדברים הרבה והקשר שלהם מספיק טוב כדי שלאחד יהיה נוח להגיד לשני שקצת נמאס לו להתמקד בשני, זה לפעמים מראה על קשר חזק. חברים זה לא דבר ורוד שהכל מתוק ואפשר תמיד לפרוק ותמיד שהחבר יבין, יזדהה וכדו'. זה אולי מלאכים. חברים זה קשר מאוד חזק שנבנה והולך עם השנים. ולפעמים מרוב שהקשר חזק יש קצת מהמורות,וחוץ מזה להגיד שחברים זה בדיוק בשביל זה, זה קצת יומרני. חבר זה מושג מאוד גבוהה ביהדות ונראה לי שאנחנו לעולם לא נבין את גודל המשמעות של חבר קרוב. להגיד שחבר זה כדי לפרוק זה  ממש להוריד את הערך הגבוה הזה למונחים נמוכים ואם שמעת על מישהו שקצת קשה לו לפרוק, ולא שמעת את כל ההתקדמות שלהם ביחד בעבודת השם ובכלל בחיים נראה לי לא יפה להגיד שמשהו פה פגום

זה שתרגיש איתו בנוח.

התכוונתי לומר שלדעתי משהו כאן לא טוב אם יש אחד שהשני לא יקשיב לו אף פעם..

לא אמרתי שכל היום צריכים רק לדבר וכאלה.. חבר זה לא כדי לפרוק - אבל זה גם.

רק אמרתי שאם זה חד צדדי, משהו כאן לא בסדר.

ואני גם בעד לסגור את הדיון

אתה טוען שהחבר'ה פה איכותיים,

וקל יותר לפרוק פה וכו'..

ושנמאס לפרוק על החברים.

אני מבינה, ומזדהה.

אז אולי תפתח את הקשר מכאן הלאה?

אם יש פה חבר'ה שהתחברת אליהם וירטואלית,

קח מספרים ותתחילו לתקשר גם בדרכים אחרות.

כה לא תהייה חייב את המחשב והאינטרנט בשביל הקשר.

ובקשר ללכתוב במקום לדבר-

המצאה נפלאה-אסמסים

לא יודע זה וירטואלי

ז'תומרת זה סוגשל בריחה,כי בעולם האמיתי מתמודדים בחוץ. פה אין באמת  קשיים והתמודדויות וכולם מקבלים אחד תשני..

זה אחלה מקום באמת אבל הכל במינון מתאים... 

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות