יש מין הרגשה של ״פדיחות״ כשאנו מדברים על יום העצמאות.. בכלל גדולי הרבנים לא חוגגים אותו(החרדים) ואנחנו ממש יחידים..
אז בשביל לחזק את ההרגשה שאמורה להיות לנו, הרגשה של הודאה לה׳ ושמחה עצומה על גודל הניסים הגלויים ובתוכם הקמת המדינה שזכינו ביום זה..
הרב צבי יהודה כותב בספר ״לנתיבות ישראל״ על השאלה ׳זו המדינה שלה חיכינו אלפי שנים???׳ שאכן, זוהי המדינה!! צריכים להסתכל על הכלל (בלי להתעלם מהחסרונות) ואפשר לראות בבירור את כל היתרונות שיש במדינתנו.. ממימון לימוד התורה (עם כל הביקורת, היא המממנת הכי גדולה!!!) ועד כלכלה יציבה..
פשוט אין על המדינה שלנו
ועוד משהו קטן, מלפני קצת הרבה שנים ( האר״י, הגר״א..):
ישנם מספר רמזים ליום העצמאות בספרי האחרונים.
רבי שלמה זלמן ריבלין מביא רמז מהגר"א לגבי יום זה:
"וזהו הטעם שבימי הספירה (ספירת העומר) צריכים להזהר יותר... זולת שני ימים מסויימים בימי הפסירה, שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם, והם יום העשרים בעומר (ה' באייר- יום העצמאות) ויום הארבעים ושניים בעומר (כ"ז באייר) , כידוע ליודעי ח"ן" ( "מדרש שלמה" פרק טז).
בדומה לזה כתב האר"י:
" "חי ה'" (רות ג יג) חי הוא בסוד יסוד, ה' הוא בסוד תפארת, ויש בכאן רמז גדול שלא ניתן לכתוב באשר שנוגע לזמן הגאולה" ( פירוש "צדיק יסוד עולם" על [[מגילת רות]] לאר"י, דף נ ע"א), ויום יסוד שבתפארת לספירת העומר הוא יום העצמאות.
רבי עמרם אבורביע, רבה של פתח תקווה, מצא רמז אחר:
רבי יוסף קארו, בשולחן ערוך אורח חיים תכח ג הביא שכל חגי השנה נקבעים על פי ימי הפסח בא"ת ב"ש, דהיינו לדוגמא: באותו יום שחל בו יום א' של פסח- בו יחול תשעה באב, וכן על זה הדרך:
א-ת תשעה באב.
ב-ש שבועות.
ג-ר ראש השנה.
ד-ק קריאת התורה (שמחת תורה בחו"ל).
ה-צ צום (יום הכיפורים)
ו-פ פורים החל לפני הפסח.
על היום השביעי של פסח, יום קריעת ים סוף, לא הובא סימן בשו"ע. אומר הרב אבורביע: "ובימינו זכינו לדעת ז-ע, שיום שביעי של פסח הוא יום העצמאות (ע- עצמאות)".
