קולות בראש שמדברים אלייך?

אני מקווה שאני לא יוצאת סתומה עם השאלה הזו.

גם אם לא היית מדברת איתם סתם ככה, או במילים אחרות למצוא תעסוקה עוזר מאוד.(לי פסח עם כל הבלאגן העביר הרבה מחשבות)

אבל עדיין, כאילו הרגע שיש לי כמה דקות התאפסות דברים מסויימים עולים לי לראש

כאילו אני רואה שיש לי זמן לחשוב, ואני ישר אומר "על זה וזה לא לחשוב" אז יוצא שאני חושבת בדיוק על זה.....

קורה לי. 

להעסיק את עצמך זה רעיון מעולה.

זה מתרופף לו כזה, נעלם לאט לאט, כמו שצריך..

ואז פשוט חוזר כאילו כלום. כאילו תמיד זה היה במחשבה. כאילו זה טבעי.

בע.

בהחלט

'ככ עסוקה בלשכוח, שאני פשוט זוכרת'. תמצתת במשפט אחד את מה שאני מנסה להסביר לעצמי כבר המון זמן.

יש לך חברה מהסוג הזה שאת יודעת עליה הכל והיא יודעת עליך הכל?

לפי מה שאני יודע יש לך.

אז פשוט תפרקי את זה!!

תשחררי את זה. ספרי לה הכל. אם צריך,אז גם לבכות. זה בריא.

תעשי את זה פעם,פעמיים,עשר,ובסוף זה יעבור לך.

אם משהו מעסיק אותך סימן שיש לו משהו ללמד אותך,יש לזה השלכות לגביך.

אל תתעלמי מהם.

תסתכלי למה שכואב בעיניים וצאי מזה מחוזקת.

בהצלחה וסליחה על הסיסמאות

דיבורים זה אחלה. אני מכירה את זה מקרוב.....

אבל במקרה הזה, "לפרוק" ולדבר כבר לא עוזר. הפוך-זה רק מעורר את הזיכרון.

תודה

חח...סתם סתם..

ניראלי זה מקביל לשמירת המחשבה אצל בנים..

מה שצריך לעשות זה פשוט להדחיק את המחשבה אל מחוץ לראש בכל פעם שהיא עולה..

לא משנה בעיזה דרך..את יכולה  לירות עליה לשסף אותה עם חרב לבעוט אותה..מה שבא לך!!

רק אל תתני לה אחיזה בך והיא תיעלם לעד..

להדחיק אותה.. אבל זה בדיוק העניין!

כאני מסתכלת במבט לאחור [ז"א, עם פרספקטיבה ולא מתוך המצב שאני נמצאת בו..] אני רואה שאני כאילו עסוקה בלזכור להדחיק את זה. וככה אני בעצם כל הזמן עסוקה בזה..

כבר פגשתי את עצמי שוכחת דברים. משתחררת מזיכרון ומעיסוק מחשבתי כפייתי בנושא..

אבל אני לא יודעת איך עשיתי את זה

וכרגע- אני לא ממש רוצה לחכות את כל הזמן שזה לוקח..

כי אני מחכה שהזמן יעבור, אבל בזמן הזה שאני מחכה-קורים דברים!

את הזמן הזה אני רוצה לנצל להתקדמות חסרת מחשבות מסויימות.

אני רוצה להשאיר את העבר, את האנשים והמעשים והכל-מאחורי!

איתי, העבר שלי תמיד יהיה איתי.. אבל מאחורי! שאוכל להתקדם!

אבל זה כאילו אחוז בי מלפנים, תקוע לי מול העיניים.....

חג'דומט-מה אם נדמה לי שכבר למדתי? כבר לקחתי לעצמי דברים חשובים.. עכשיו אני רוצה ליישם.. אבל לא ממש יכולה. אני רוצה ליישם את הדברים בעתיד שלי, אבל נראה שהעבר פשוט רודף אותי.

ז''א..לדעת שהוא העבר שלך אבל מצד שני הוא לא חלק ממך...

הוא רק מאורעות שהתרחשו סביבך..

את צריכה לדעת תמיד שהיה עבר לא בהכרח משמח ונעים..אבל הוא היה.

ואת לא תסכימי לשום עבר חוצפן שיפריע לך לעתיד!!!!!

אבל מה ההשלמה הזאת דורשת?

לא מספיק להגיד "היה, עבר. אחלה. ז"א, היה, אני לא מתעלמת מזה שהיה. אבל זה עבר. נשאר שם.."?

אני חושבת שאני עכשיו בשלב כזה של אחרי דברים מסויימים, ברור לי שאני לפני תקופה חדשה. אני תוך כדי תקופה.. אבל דברים מסויימים לא ימשיכו להיות ההווה שלי, הם בעזה"י ישארו בעבר.

אבל בנתיים, כשהעבר הזה לא כ"כ רחוק והכל חי כ"כ, מה אני עושה?

כולם אומרים [וכולם זה כולל אותי] שצריך להתגדל מתוך זה, זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות!

אני מסתכלת בחיוך עצום על מה שהיה. ולא כי אני נהנית לראות את זה, פשוט כי אני נהנית שזה היה. כמו שכתבת [הסטלן] - הדברים האלה, ורק הם, זה מה שעושים אותי אני. ואני אוהבת כל שטות שעשיתי בחיי וכל דבר חכם או טפשי שעבר עליי או דרכי.. זה באמת אני. הכל אני

אני חושבת שכל השרשור הזה נכתב כי זה מתסכל לשחרר, לראות את העבר מתרחק לו, ואז לקלוט אותו זה קופץ חזרה. מן כימיה כזאת של מגנט וגוש מתכת. רק אצלי

[ד"א, סיזיפי זה עדיין במסגרת מבצע "מילה גבוהה"? [שזה בעצם מילים לועזיות שבעברית נשמעות הרבה פחות מפוצצות] ]

מרגיע את הנשמה ואת השכל

ומשנים את כיוון החשיבה הכללי.

לא ידועה לי דרך אחרת.

משהו לפני שהיא הולכת ללמוד, בדיוק מהסיבה הזאת...

אולי תנסי פשוט לכתוב כל מחשבה שעולה לך במחברת אישית ... לכתוב הכל בלי לצנזר ובלי לשפוט את עצמך

אבל ב"ה אני משתדלת לכתוב בכל זאת, עם הקושי [הפיזי והנפשי..] ולצנזר היסטוריה, להשאיר מחשבות.. ב"ה רואים פירות [פריקה בחרוזים זה דבר מיוחד.]

יש דברים, במקרה הזה אנשים, שהם חלק מהעבר שלי. וזה אחלה שזה העבר.

אבל יש דברים שצצים מידי פעם שפתאום מחזירים את העבר הזה להווה, הווה חזק וחד.

והשאלה שלי היא איך להתמודד עם החדות הזאת שצצה פתאום.

לשחזר כל שלב ושלב בדבר הזה, לא משנה מהזה,

להבין למה זה פוגע בי,

להבין אולי למה זה לא כזה נורא,

או למה לא צריך להיפגע מזה,

או למה זה לא חשוב- בהתאם לענין.

תשבי עם עצמך ותנתחי את זה, ותראי שזה יעזור.

אחרי שחפרת על זה רשמית עם עצמך,

למחשבות שלך לא יהיה עוד מה לנתח ותשכחי את זה ביומיום.

בהצלחה !

למחשבה ברור שאין לה מה להתעסק בזה..

אבל היא עקשנית.. עושה דווקא מה שלא טוב לה.

אבל זה תהליך, נכון?

אני פשוט צריכה יותר סבלנות עד שזה כבר לא יטריד..

ואי. שיהיה פולל כוח ואומץ.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....