שוב אני נלחם
מגנט מושך למטה..
זה בנקודות הקטנות
במילות עידוד
הפעם אני לא לבד.
איזה קרב אלוקים אדירים איזה קרב,
בין הבור למים.
לפחות יש פה קרב,
לפחות יש מים.
פעם היה רק בור.
אני כותב את השיר וכל מילה מתאימה לי עכשיו להפליא.
משום מה רק הפזמון הפוך-
"לילה כיום יאיר"
אז למה רק אצלי עכשיו "יום כלילה יחשיך"?
כל דבר טוב הופך פתאום לשלילי,
מין עיוורון מוכרח כזה.
ולא מצליח להפסיק עם זה.
מה קרה לשמחה שלי? לאהבה שלי? לאופטימיות שלי?
ריקבון מוזר..
התחלת צמיחה של צמח חדש.
כל תהליך וכל קושי הוא הערכות לקראת שדרוג של הבנאדם שאנחנו. אני לא אומר את זה בתור סיסמא,אני חי את זה בימים אלו..
בכל מקרה,מוזמן לאישי בחום!
אם זה עוזר לך, אתה לא היחידי שמרגיש ככה.
זה מראה עד כמה אנשים זקוקים לעידוד ולמילה טובה. זה מעלה להם את הביטחון עצמי בטירוף.
כשאחרים מחמיאים או עוזרים או תומכים, זה מעלה לבנאדם את הדימוי העצמי שלו מאפס למאה.
כאן המקום לבקש - אנשים, תפרגנו, תחמיאו, תעודדו! זה משפיע בטירוף, גם אם לא יודעים, וגם אם לא אומרים לכם את זה מפורשות..
ומשהו קטן -
כשהייתי קטנה, בערך בגיל היסודי, הייתי ילדה די שקטה, (לפעמים הייתי עושה בעיות, אבל לא יותר מידי..
), ולא עם ביטחון עצמי מי-יודע-מה.
פעם אחת, דיברתי עם אבא שלי על משהו (אני לא זוכרת בכלל על מה, לפני שנתיים בערך), ואמרתי לו משהו כמו: "וגם אין לי בכלל ביטחון עצמי".
והוא אמר לי משהו כמו שיש לי המון ביטחון עצמי בגלל שכך וכך (הוא נתן לי דוגמא), וזה מוכיח עד כמה הביטחון עצמי שלך מאוד גבוה...
שתדעו לכם, שהדבר הזה, הקפיץ אותי בטירוף. זה נתן לי המונהמון כוח, ומאותו יום, הביטחון העצמי שלי עלה ברמה מטורפת (אני מקווה שרק לדברים טובים).
אני לא אומרת שאני בטוחה בעצמי תמיד (לטוב ולרע), ושאני ח"ו אחת שתמיד חושבת שהיא צודקת או משהו כזה, אבל מאז, בגלל שהוא עודד אותי ואמר לי שאני כזאת, מאותו יום הפכתי לכזאת.
אמרתי לעצמי שאם אבא שלי חושב ככה הוא לא סתם אומר. והוכחתי לעצמי שאני יכולה להגיד בביטחון משהו שאני חושבת, גם אם זה נוגד אחרים.
נק' למחשבה.. (:
פרגון זה הדבר שהכי מקרב אנשים ועוזר להם להצליח
) א. תודה.
ב. צודקת, זה לא מה שאמור לגרום, אבל זה מה שבפועל גם כן גורם.
אני אומרת לאנשים לעשות את זה, אבל לא לסמוך על זה
למה כ"כ משעמם פה?????
או לשטו"ל
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הספר:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.
אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.
אולי די כבר?!
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
