בסדר, בסדר,
ראיתי איך הדגשתם לשלוח במסר,
אבל אין לי כוח.
אז נעשה את זה פה! אני חייבת!
אני גם חורגת עוד מהכללים.. טוב?
מקסימום אל תכניסו את זה, פשוט נפלה עליי המוזה.
אני כותבת מה שיוצא, לאו דווקא פאדיחה / כל סיפור מצחיק עם ערך..
~~~~~~~~~~~
הוראות להכנת ארוחת צהריים דליקטס במסעדת חסדי נעמי:
המצרכים-
1. פסטה.
2. רסק עגבניות.
3. אבקת מרק עוף.
4. מים.
5. טונה.
(שימו לב, אין צורך בבצל!)
אמצעי עזר-
1. מגירה של מקרר.
2. תמי 4.
3. מצית.
4. סכו"ם חד"פ.
5. טישויים לא חתוכים.
6. פרצוף ילד טוב ירושלים.
7. חלילית.
אופן ההכנה-
1. בעטו באחד המדפים, ומייד יפלו לידכם חבילת פסטה ורסק עגבניות.
2. שיטפו את מגירת המקרר במים נקיים, הכניסו למגירה את הפסטה ומלאו עד לסוף הפסטה במים רותחים מהתמי 4.
3. רוקנו את המים, וחיזרו על פעולות 2 ו3 מספר פעמים.
4. תבינו שבקצב הזה תשארו רעבים לעד.
5. הכניסו את הפסטה הרטובה לצלחת חד פעמית, מלאו במים וכסו.
6. בקרו ביקור נימוסין בחנות ליד, השתמשו בפרצוף ילד טוב ירושלים, חשוב מאוד!
7. לאחר הכירות הדדית בקשו מהם להשתמש במיקרוגל.
8. הכניסו את הפסטה למיקרוגל וחכו כמו פוסטמים בתוך מפעל של קוגלים.
9. הציצו מתוך שעמום מעל למיקרוגל, גלו שם בצל וטופי, בקשו באדיבות לקחתם, והכניסו אותם לכיס.
10. קחו את כל אוצרותיכם והניחו בחסדי נעמי, וחיזרו לנגב את המיקרוגל שהתמלא במים.
11. חיתכו את הבצל ונישמו דרך הפה בלבד. כי לבכות ליד גברים זה לא נעים בכלל!
12. ערבבו את הבצל, רסק העגבניות והמים החמים. (החדשים! לא האלה ממקודם!)
13. בעזרת טישיו ומצית עשנו את הטונה.
14. פירסו את הטישויים הלא חתוכים על השולחן בתור מפה.
15. חלקו את הפסטה בכלים הנאים, ואיכלו בתאבון!
16. הציעו לישראל להצטרף לארוחה, ולאחר שהוא יענה כי זה מגעיל אותו, צחקקו בשקט.
ניתן להוסיף-
1. מלפפונים חמוצים.
2. פסטה תוצרת יוסף. (לקבלת הוראות הכנה ניתן לפנות ליוסף, כי לנו לא ברור מה הוא הכניס שם!)
3. שירת נשים. (במקרה שתמר לא בסביבה)
רגע, אז למה חלילית?
כדי שברחוש הרעב ירגיש שהוא עושה משהו למען הכלל.
~~~~~~~~~~~~
יום אחד נפלתי על זמן חלוקה, לא הבנתי מה אני אמורה לעשות,
עמדתי שם בצד ופשוט הסתכלתי על אנשים, לא הייתה תעסוקה אחרת.
ואז ראיתי אותה.
היא בקושי הצליחה לסחוב את הארגז, להוריד אותו לכביש.
והיא מתקדמת עם הארגז לעגלה עם תינוקת.
איך היא אמורה לסחוב את כל זה?
אז הצעתי לה עזרה, שאלתי איפה היא גרה וכו'.
אישה כל כך מתוקה!
מסתבר שהיא פעם ראשונה פה, היא לא יודעת איך מגיעים הביתה.
אז לקחנו את הארגז והעגלה ועלינו לתחנת אוטובוס,
שם אנשים טובים עזרו לנו לתכנן מסלול נסיעה ואוטובוסים.
בקיצור, עד שהאוטובוס בא רוקנו את המצרכים לעגלה בעזרת השקיות שיוסף מיהר להביא לנו.
שמנו את המצרכים מתחת לעגלה, מעל העגלה, תלויים בשקיות, על התינוקת עצמה שהמתיקות שלה ממיסה לבבות..
וזהו. האוטובוס הגיע והיא עלתה לה.
ואני נשארתי המומה..
מה אני עושה פה? איך הגעתי לסיטואציה הזאת?
אפילו לא שמתי לב, הכל כל כך תיקתק שלא חשבתי לרגע.
ואז הבנתי כמה חשוב להסתכל על הדברים הקטנים,
לעצור לרגע מהמירוץ של החיים,
להפסיק את כל התעסוקה ולהביט טוב.
ואז נגלה בע"ה כמה דברים טובים אנחנו יכולים לעשות,
כמה אנשים צריכים אותנו שם, בעזרות הקטנות האלה,
לא רק בגדול, בפרוייקטים, בפיצוצים.
שם, איפה שהכל שקט ורגוע..
~~~~~~~~~~
היום בו ייגמרו הפסטות בחסדי נעמי יהיה היום בו אני אעשה קרחת.
~~~~~~~~~~
שתי נשים נכנסות לחסדי נעמי ומבררות על המקום.
ברכשולי מסבירה להן בנחת,
ואנחנו עומדים בצד ומקשיבים, ילדים טובים סה"כ.
ברכשולי: "עובדים יש לנו מספיק. הרבה מאוד מתנדבים באים ועושים את העבודה."
האישה מסתכלת עלינו ואומרת:
"אה, חבר'ה עם מוגבלויות באים ועובדים אצלכם?"
התאפקתי לא להגיד לה-
"כן, רוצה להצטרף? את נראית מתאימה."
~~~~~~~~~~
מה עושים בחסדי נעמי כשמישהו תקוע על המלגזה קרוב לתקרה ללא יכולת לרדת?
מוציאים מצלמה!!
) מוכרות לכם מאיפושהוא?
