מזכיר קצת את מאמרו של חיים ולדר על הציבור הדת"ל:

"הוא ידבר איתך כל התפילה, אבל אם תדבר איתו בתפילה לשלום המדינה - 

הוא לא ידבר איתך יותר.."

זה קשה ואני מבין את זה..

אבל אני חושב שזה נובע דווקא מנקודת הספק של היום הזה.

דווקא כי אנחנו הציבור היחיד שעושה תפילות חגיגיות ביום הזה,

דווקא אז מורגש הרצון להתרומם, לעלות.

החרדים לא מודים על המדינה?

אז הנה אני כן, הנה אני צועק ומרוכז בתפילה.

הנה אני שופך את ערמת האידיאלים שלי על התפילה..

ייתכן כי תחפש בקהל חרדי שנקלע בטעות..

תחפש אותו ואת המבט שלו, כי התפילה היא סוג של אמירה..

"ואזדה ר'___ לטעמיה" 

בתפילה אנחנו לוקחים את הדעות שלנו מהויכוח האחרון,

מוצאים הכל על התפילה.

כי אנחנו מאמינים במדינה ובצבא, אז דווקא אנחנו נתפלל טוב יותר..

שוב, אני לא חושב שצריך לזלזל בשאר הימים.

אני יכול להבין את הפסיכולוגיה מאחורי המהלך.

למה זה יותר חשוב מנס יציאת מצרים ובקיעת ים סוף? נו,אם אתה אומר שיש קיבוץ גלויות,וידועה הנבואה של ירמיהו,

"לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה'
וְלא יֵאָמֵר עוד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפון
וּמִכּל הָאֲרָצות אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה
וַהֲשִׁבתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבותָם"

למה התפילת הלל בר"ח היא פחותה משל יום העצמאות?        בלי להכנס למעלת הימים האלה,אני חושב שזה טבעי שאנשים שראו ממש נס שנעשה בדורות האחרונים ממש,וחלקם אף היו ממש באותו זמן ולחמו וכ'ו,ירגישו יותר שמחים ויותר צורך להודות על יום העצמאות מאשר ראש חודש .שאני חושב שלא מוזכר שנעשה נס ביום ראש חודש ולכן נתקן ... וכן לגבי שבת

מה קרה שבשבת אסור לרקוד ולשי אבל עכשיו כולם יעשו כך?                   ^^^ כנ"ל.

ולמה הפכו את יום העצמאות ליום (כמעט) הכי קדוש בשנה? אני לא יודע מי הפך אותו ליום כמעט הכי קדוש בשנה..אני יודע שזה חג גדול ויום הודאה לה' ..

אנשים -

כנסו לפרופרציות, יום זה חשוב, וחשבו לחגוג אותו, אבל יש ימים שהם חשובים יותר ומסמלים הרבה יותר שבהם צריך להתנהג בדיוק כך. זה לא אמור להיות אירוע של יום בשנה, אלא כך צריך להראות בכל חודש וחודש, בכל חג וחג, בכל שבת ושבת.יודע מה אמר הנביא ישעיהו למלך חזקיהו כשלא הודו או לא הודו מספיק? הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א מדבר כאן על זה בתחילת דבריו.

-----------

אני יכול להבין למה אנשים מרגישים יותר חיבור ליום העצמאות. חגים אחרים

יסודם באירועים שהתרחשו לפני תקופות עתיקות. אמנם כן יש להם ערך שמקרין

לעולם, אבל יום שנקבע לציון אירוע אקטואלי ומתמשך מן הסתם יהיה יותר

'אטרקטיבי'.

לא סותר את מה שאמרת,

כל פעם שאני מגיעה לבית כנסת!

אני יכולה להגיד לך עוד הרבה דברים!אבל האנשים שם מתקדמים אולי לאט לאט אבל יש התקדמות!

כל הזמן ההורים שלי אומרים  לי תאיר צריך לראות את הדברים הטובים ולא את הדברים הרעים!

(אני משתדלת לא לראות את הדברים הרעים בהם.ולכן אני לא כותבת עליהם עוד דברים פה בשרשור ובכלל.)

~~~~~~~~סיום פריקה(ירדה לי עכשיו אבן גדולה מהלב)~~~~~~~~~~~~

לזהות שלנו. מה אנחנו יותר. יהודים או ישראלים.

בכל אופן זה מאוד ארוך ועמוק. ח"כ משה פייגלין מדבר על זה המון.

אין יל זמן לפרט.. אולי בהזדמנות

מצד אחד באמת זה עצוב שבשאר הימים אנשים די מזלזלים בתפילה - מדברים, כועסים כשיש קרליבך וכו'. זה דבר שאני רואה המון במושב שלי.
מצד שני, יש סיבה לכך שהשמחה ביום העצמאות היא כלכך גדולה. כי ת'כלס - זה נס מטורף. מה היה קורה אם לא היה לנו מדינה?
היינו עכשיו עדיין מפוזרים ומפורדים איפהשהו בעולם, אני מניחה שרובנו היינו מתבוללים או מושמדים (טוב, אולי לא כיום, אבל גם אחרי השואה המשיכו לעשות פוגרומים ביהודים בפולין).

ואז מה היה יוצא ממנו? שומדבר.
מה גם שהעליה הגדולה לא"י והאיחוד שלנו כאן - זה אשכרה חלק מהגאולה שעתידה לבוא בעז"ה.
אז שלא נשמח מהתהליכי גאולה שלנו? שלא נשמח שיש לנו מדינה שבזכותה אנחנו לא חיים בפחד יומיומי?
ולא משנה אם אתה בעד או נגד המדינה - עצם זה שיש לנו מדינה - הופך את המצב שלנו לטוב פי לוידעת כמה מאשר מה שהיה בלעדיה.

בקיצור. יש על מה לשמוח ב"ה. יש על מה לרקוד. יש על מה להתלהב. במיוחד שיום העצמאות בא אחרי יום הזיכרון לשואה ולגבורה וליום הזיכרון לחללי צה"ל שמזכירים לנו את החשיבות הענקית של המדינה שלנו.
אבל נכון - יש גם מה לשפר בשאר החגים. והלוואי שבכל החגים נזכה לשמוח באמת כמו שרואים את כולם ביום העצמאות.
 

ודבר אחרון - סתם נקודה למחשבה - כמו שאנחנו לא מתפללים הלל באותה דבקות של פסוקי דזמרה כל בוקר, כי פסוקי דזמרה יש כל יום והלל פעם בחודש - ככה אם היה לנו יום העצמאות פעם בחודש ולא פעם בשנה היינו פחות מתלהבים.
 

זה כזה נכון!!

בס"ד

אם על כל תפילה שאת מתפללת כמו שצריך היית מקבלת 100 ש"ח, אז גם היית מפסיקה מתישהו להתפלל בכוונה?

וגם אם אחרי כמה זמן שכבר הצטבר לך סכום נאה ומכובד בכיס שהופך אותך לאישה עמידה שלא זקוקה כבר יותר לכסף הזה, זה שיש קביעות אומר שזה לא מצריך את ההתלהבות.

כמו כן-

שבועות גם יש רק פעם אחת בשנה.

אבל בנקודה המסויימת ההיא השוויתי בין יום העצמאות לר"ח, לא בין יום העצמאות לשאר החגים. 

ושוב, אמרתי כבר מקודם שאני מסכימה איתך בקשר לזה שצריך התלהבות בכל תפילה אבל.. כבר ידוע שיש רצוי ויש מצוי.

 

גם אני הרגשתי את זה

כי ממש אפשר לראות את הנס ואת ההשלכות שלו, לעומת חגים אחרים שכבר נדושו ונטחנו... אנשים מרגישים חלק מהנס. ויום אחד גם יום העצמאות יהיה פאסה.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות