הרהורים מיום העצמאותמרדכי

בס"ד

 

ערב יום העצמאות אני מגיע לבית הכנסת המקומי, כולם מסביבי שמחים ועליזים לקראת התפילה החגיגית שפותחת את היום בו הוקמה המדינה. אני מסתכל מסביבי על באי בית הכנסת, על מהלך התפילה והמחשבת רצות בראש, כולל הזיכרונות מאותה התפילה בשנים עברו. 

 

החזן ניגש ומתחיל את מזמורי השבת במנגינת הקרליבך-

בניגוד לשבת רגילה שאם חזן היה מעלה על דעתו לעשות תפילה בסגנון קרליבך שאז היו מתפללים שמעקמים פרצוף הוא כועסים בליבם על כך שעכשיו התפילה תתארך ויש את האלה שגם יעירו על כך בקול לגבאי אבל ביום העצמאות הם לא יעירו ולא יחשבו, אלא להפך הם גם יצטרפו לריקודים בלהט ובהתלהבות.

 

כל מי שיוציא הגה מהם יקבל פרצוף אזהרה, אסור לדבר בעת תפילת היום הקדוש, זה לא כמו בשבת שאז להם מותר לדבר חופשי, היום זה יום אחר יום קדוש. היום הוא יום העצמאות.

 

מגיעים להלל -

אותם האנשים שרק לפני פחות מחודש העירו לאותו הנער שכל פשעו היה שהוא החליט לשיר את אחד המזמורים של ההלל. כנראה שהם שכחו שאומנם עם ישראל שב לארצו אבל הוא לא היה יכול לעשות את זה לולא יציאת מצריים ולולא קרא הנס הגדול שהים נבקע לשניים, אבל לא, זה לא כמו הקמת המדינה.

 

גם אסור ח"ו להרדם כמו בתפילת ההלל בעוד כחודש בבוקרו של חג השבועות הקרב ובא.כנראה שהפעם הם שכחו שהמדינה ושו דבר בעולם לא יכול להתקיים לולא התורה הקדושה שאותה קיבלנו ביום זה ועל זה אנחנו צריכים להודות לקב"ה. אבל זה כבר ידוע שהמדינה היא מעל התורה, זה ממש לא חדש, את זה אפשר לראות כבר ביום יום.

 

תמה תפילת ההלל המרגשת שכמותה ניתן לראות רק פעם בשנה ושוב ריקודים. אפילו בשמחת תורה, היום בו אנחנו מתחילים את התורה מחדש, קשה לראות את כולם מנער ועד זקן שעושים מאמץ לרקוד.

 

אני מתבונן בכל זה וחושב לעצמי איפה הם בכל השנה?

למה אני לא רואה אותם בשבת בבית כנסת פוצחים בריקוד כשיש קרליבך? למה אני לא רואה אותם שרים את ההלל בחג או בראש חודש?

 

כל זה גורם לתחושה אחת -

מה לי ולהם? מה יש לי לחפש כאן? 

 

נכון-

צריך להודות על כך שעם ישראל שב לארצו, ויש שלטון יהודי בארץ ישראל ושהמצב כבר לא כמו פעם ויש בית לעם היהודי המפוזר בכל העולם וכמובן על הנס שהיה לנו במלחמות ושלא נמחקנו מהמפה.

 

אבל-

למה זה יותר חשוב מנס יציאת מצרים ובקיעת ים סוף?

למה התפילת הלל בר"ח היא פחותה משל יום העצמאות?

מה קרה שבשבת אסור לרקוד ולשי אבל עכשיו כולם יעשו כך?

ולמה הפכו את יום העצמאות ליום (כמעט) הכי קדוש בשנה?

 

ל מ ה ?

 

אנשים -

כנסו לפרופרציות, יום זה חשוב, וחשבו לחגוג אותו, אבל יש ימים שהם חשובים יותר ומסמלים הרבה יותר שבהם צריך להתנהג בדיוק כך. זה לא אמור להיות אירוע של יום בשנה, אלא כך צריך להראות בכל חודש וחודש, בכל חג וחג, בכל שבת ושבת. 

 

בתקווה לשינוי על מנת שבשנה הבאה אולי אוכל להתפלל הלל בלב שלם ולא בלשב שמרגיש צבוע.

 

---

נ"ב - הקטע הזה לא נכתב על מקום ספציפי או על איש ספציפי או על אירוע ספציפי, אלא זה נכתב על רגשות ועל כלליות.

דעתי.לב אדום.

מזכיר קצת את מאמרו של חיים ולדר על הציבור הדת"ל:

 

"הוא ידבר איתך כל התפילה, אבל אם תדבר איתו בתפילה לשלום המדינה - 

 

הוא לא ידבר איתך יותר.."

 

זה קשה ואני מבין את זה..

 

 

 

אבל אני חושב שזה נובע דווקא מנקודת הספק של היום הזה.

 

דווקא כי אנחנו הציבור היחיד שעושה תפילות חגיגיות ביום הזה,

 

דווקא אז מורגש הרצון להתרומם, לעלות.

 

 

החרדים לא מודים על המדינה?

 

אז הנה אני כן, הנה אני צועק ומרוכז בתפילה.

 

הנה אני שופך את ערמת האידיאלים שלי על התפילה..

 

 

ייתכן כי תחפש בקהל חרדי שנקלע בטעות..

 

תחפש אותו ואת המבט שלו, כי התפילה היא סוג של אמירה..

 

 

"ואזדה ר'___ לטעמיה" 

 

בתפילה אנחנו לוקחים את הדעות שלנו מהויכוח האחרון,

 

מוצאים הכל על התפילה.

 

כי אנחנו מאמינים במדינה ובצבא, אז דווקא אנחנו נתפלל טוב יותר..

 

 

 

שוב, אני לא חושב שצריך לזלזל בשאר הימים.

 

אני יכול להבין את הפסיכולוגיה מאחורי המהלך.

כתבת משהו נכוןמרדכי
בס"ד

מה שכתבת זאת גם המסקנה של חבר שלי כשדיברנו על העניין ביום העצמאות עצמו והסכמתי איתו:

יום העצמאות נהפך אצל חלק ליום ה"דווקא", היום שבו הם יראו שסוף סוף יש חג ששייך אך ורק לציונות הדתית ולא לשום מגזר אחר. זה היום שבו הם מצביעים.על הקשר בין הציונות הדתית למדינה ושל החרדים למדינה.

וזאת בדיוק הבעיה-
כי אם כך אז כל התפילות וההתנהגות לא שווים כלום כשזה בא לרמוס את האחר, כשזה נעשה (בלי לשים לב) כדי 'להכעיס' מגזר שלם. זה לא שווה את זה! ושוב נכנס פה העניין של ה'צביעות' שכתבתי בהודעה הראשונה.

הסברת את הסיבה יפה, וזה מה שמפריע לי בתופעה.
תגובתי במודגשבחורצ'יק
עבר עריכה על ידי בחורצ'יק בתאריך ט' באייר תשע"ג 15:13

 

 

 

למה זה יותר חשוב מנס יציאת מצרים ובקיעת ים סוף? נו,אם אתה אומר שיש קיבוץ גלויות,וידועה הנבואה של ירמיהו,

"לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה'
וְלא יֵאָמֵר עוד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפון
וּמִכּל הָאֲרָצות אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה
וַהֲשִׁבתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבותָם"

 

למה התפילת הלל בר"ח היא פחותה משל יום העצמאות?        בלי להכנס למעלת הימים האלה,אני חושב שזה טבעי שאנשים שראו ממש נס שנעשה בדורות האחרונים ממש,וחלקם אף היו ממש באותו זמן ולחמו וכ'ו,ירגישו יותר שמחים ויותר צורך להודות על יום העצמאות מאשר ראש חודש .שאני חושב שלא מוזכר שנעשה נס ביום ראש חודש ולכן נתקן ... וכן לגבי שבת

מה קרה שבשבת אסור לרקוד ולשי אבל עכשיו כולם יעשו כך?                   ^^^ כנ"ל.

ולמה הפכו את יום העצמאות ליום (כמעט) הכי קדוש בשנה? אני לא יודע מי הפך אותו ליום כמעט הכי קדוש בשנה..אני יודע שזה חג גדול ויום הודאה לה' ..

 

 

אנשים -

כנסו לפרופרציות, יום זה חשוב, וחשבו לחגוג אותו, אבל יש ימים שהם חשובים יותר ומסמלים הרבה יותר שבהם צריך להתנהג בדיוק כך. זה לא אמור להיות אירוע של יום בשנה, אלא כך צריך להראות בכל חודש וחודש, בכל חג וחג, בכל שבת ושבת.יודע מה אמר הנביא ישעיהו למלך חזקיהו כשלא הודו או לא הודו מספיק? הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א מדבר כאן על זה בתחילת דבריו.

-----------

 

 

 

אמת, ועם זאתלך דומיה תהילה

אני יכול להבין למה אנשים מרגישים יותר חיבור ליום העצמאות. חגים אחרים

יסודם באירועים שהתרחשו לפני תקופות עתיקות. אמנם כן יש להם ערך שמקרין

לעולם, אבל יום שנקבע לציון אירוע אקטואלי ומתמשך מן הסתם יהיה יותר

'אטרקטיבי'.

 

לא סותר את מה שאמרת,

אני מסכימה 100% עם מה שכתבת!אני גם שואלת את זה...תאיר לי ת'נשמה

כל פעם שאני מגיעה לבית כנסת!

אני יכולה להגיד לך עוד הרבה דברים!אבל האנשים שם מתקדמים אולי לאט לאט אבל יש התקדמות!

כל הזמן ההורים שלי אומרים  לי תאיר צריך לראות את הדברים הטובים ולא את הדברים הרעים!

(אני משתדלת לא לראות את הדברים הרעים בהם.ולכן אני לא כותבת עליהם עוד דברים פה בשרשור ובכלל.)

 

 

 

~~~~~~~~סיום פריקה(ירדה לי עכשיו אבן גדולה מהלב)~~~~~~~~~~~~

אני חושבת שזה קצת קשור*בננית*

לזהות שלנו. מה אנחנו יותר. יהודים או ישראלים.

 

בכל אופן זה מאוד ארוך ועמוק. ח"כ משה פייגלין מדבר על זה המון.

אין יל זמן לפרט.. אולי בהזדמנותקורץ

זה יותר ממשי לנו מקריעת ים סוף.טובי =][=
זה באמת לגיטימי שנרגיש חיבור חזק יותר לדבר שהתרחש בזמננו.
אנחנו מכירים את זה! לכן אולי קל יותר להגיד הלל בשימחה ביום העצמאות מאשר בפסח. זה סוג של טבע העולם..

האמת, עולה לי ישר דוגמא נגדית.. ט' באב. תכלס, מה שעוזר להרבה אנשים להתאבל ביום הזה-זה הזיכרון של חורבן גוש קטיף. כי שוב, ככל שהדברים מוכרים לנו יותר-קל לנו יותר להרגיש אותם.

אני דווקא רואה בהתכוונות המיוחדת בתפילה ביום הזה זכות של עמ"י. הינה! אנחנו אומרים תודה באמת. מכל הלב..

מה כל כך קשה לך עם זה?! למה לקטרג על ציבור שלם?!

אבל בכל זאת-תודה על ההארה(: אני אשתדל לנסות להודות בשבועות על קבלת התורה, כמו בהודיה שחשתי ביום העצמאות כאשר עם ישראל חזר לארצו לאחר אלפיים שנות גלות.

תודה לך!
צודק ולא צודק.SimplePlan

מצד אחד באמת זה עצוב שבשאר הימים אנשים די מזלזלים בתפילה - מדברים, כועסים כשיש קרליבך וכו'. זה דבר שאני רואה המון במושב שלי.
מצד שני, יש סיבה לכך שהשמחה ביום העצמאות היא כלכך גדולה. כי ת'כלס - זה נס מטורף. מה היה קורה אם לא היה לנו מדינה?
היינו עכשיו עדיין מפוזרים ומפורדים איפהשהו בעולם, אני מניחה שרובנו היינו מתבוללים או מושמדים (טוב, אולי לא כיום, אבל גם אחרי השואה המשיכו לעשות פוגרומים ביהודים בפולין).

ואז מה היה יוצא ממנו? שומדבר.
מה גם שהעליה הגדולה לא"י והאיחוד שלנו כאן - זה אשכרה חלק מהגאולה שעתידה לבוא בעז"ה.
אז שלא נשמח מהתהליכי גאולה שלנו? שלא נשמח שיש לנו מדינה שבזכותה אנחנו לא חיים בפחד יומיומי?
ולא משנה אם אתה בעד או נגד המדינה - עצם זה שיש לנו מדינה - הופך את המצב שלנו לטוב פי לוידעת כמה מאשר מה שהיה בלעדיה.

בקיצור. יש על מה לשמוח ב"ה. יש על מה לרקוד. יש על מה להתלהב. במיוחד שיום העצמאות בא אחרי יום הזיכרון לשואה ולגבורה וליום הזיכרון לחללי צה"ל שמזכירים לנו את החשיבות הענקית של המדינה שלנו.
אבל נכון - יש גם מה לשפר בשאר החגים. והלוואי שבכל החגים נזכה לשמוח באמת כמו שרואים את כולם ביום העצמאות.
 

ודבר אחרון - סתם נקודה למחשבה - כמו שאנחנו לא מתפללים הלל באותה דבקות של פסוקי דזמרה כל בוקר, כי פסוקי דזמרה יש כל יום והלל פעם בחודש - ככה אם היה לנו יום העצמאות פעם בחודש ולא פעם בשנה היינו פחות מתלהבים.
 

 

אוו אתה ממש צודק!אולפניסטית 1

זה כזה נכון!!

 

לגבי הדבר האחרון -מרדכי

בס"ד

 

אם על כל תפילה שאת מתפללת כמו שצריך היית מקבלת 100 ש"ח, אז גם היית מפסיקה מתישהו להתפלל בכוונה?

וגם אם אחרי כמה זמן שכבר הצטבר לך סכום נאה ומכובד בכיס שהופך אותך לאישה עמידה שלא זקוקה כבר יותר לכסף הזה, זה שיש קביעות אומר שזה לא מצריך את ההתלהבות.

 

כמו כן-

שבועות גם יש רק פעם אחת בשנה.

נכון ששבועות יש רק פעם בשנה.SimplePlan

אבל בנקודה המסויימת ההיא השוויתי בין יום העצמאות לר"ח, לא בין יום העצמאות לשאר החגים. 

ושוב, אמרתי כבר מקודם שאני מסכימה איתך בקשר לזה שצריך התלהבות בכל תפילה אבל.. כבר ידוע שיש רצוי ויש מצוי.

 

זה עצוב כמה שזה נכון!!!יהודי!!

גם אני הרגשתי את זה

ת'אמת, מובן למה זה ככה.עץ על מים
זה דבר יותר בן דורנו והרבה יותר קל לשמוח מדבר עכשוי מאשר דבר ישן.
לא מצדיקה את זה! אבל זה בהחלט מובן.. אבל באמת עצוב.

[לא קראתי תתגובות]
סיכום תגובתי לאור התגובות הקודמות...הסטלן הקטן
דבר ראשון,זה לא מיקומכם לעשות דווקא לחרדים.
אלא ההרגשה היא שאנחנו צריכים לקחת את קדושת היום הזה על עצמנו...כי מי שחוגג אותו זה החילונים ואנחנו.ומבין 2 הציבורים האלה עלינו מוטלת האחריות להכניס אליו קדושה...

דבר שני,זה נס שקרה ממש לא מזמן,65 שנים.והוא עדין ממשיך ומתקיים כל יום.
ככה זה בכל דבר.מה שיותר מוחשי,מורגש וקרוב הוא יותר עוצמתי.
אני חושב שאנשים יותר מזדהים עם יום העצמאותדאץאחרונה

כי ממש אפשר לראות את הנס ואת ההשלכות שלו, לעומת חגים אחרים שכבר נדושו ונטחנו... אנשים מרגישים חלק מהנס. ויום אחד גם יום העצמאות יהיה פאסה.

אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Giniאחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך