בס"ד
ערב יום העצמאות אני מגיע לבית הכנסת המקומי, כולם מסביבי שמחים ועליזים לקראת התפילה החגיגית שפותחת את היום בו הוקמה המדינה. אני מסתכל מסביבי על באי בית הכנסת, על מהלך התפילה והמחשבת רצות בראש, כולל הזיכרונות מאותה התפילה בשנים עברו.
החזן ניגש ומתחיל את מזמורי השבת במנגינת הקרליבך-
בניגוד לשבת רגילה שאם חזן היה מעלה על דעתו לעשות תפילה בסגנון קרליבך שאז היו מתפללים שמעקמים פרצוף הוא כועסים בליבם על כך שעכשיו התפילה תתארך ויש את האלה שגם יעירו על כך בקול לגבאי אבל ביום העצמאות הם לא יעירו ולא יחשבו, אלא להפך הם גם יצטרפו לריקודים בלהט ובהתלהבות.
כל מי שיוציא הגה מהם יקבל פרצוף אזהרה, אסור לדבר בעת תפילת היום הקדוש, זה לא כמו בשבת שאז להם מותר לדבר חופשי, היום זה יום אחר יום קדוש. היום הוא יום העצמאות.
מגיעים להלל -
אותם האנשים שרק לפני פחות מחודש העירו לאותו הנער שכל פשעו היה שהוא החליט לשיר את אחד המזמורים של ההלל. כנראה שהם שכחו שאומנם עם ישראל שב לארצו אבל הוא לא היה יכול לעשות את זה לולא יציאת מצריים ולולא קרא הנס הגדול שהים נבקע לשניים, אבל לא, זה לא כמו הקמת המדינה.
גם אסור ח"ו להרדם כמו בתפילת ההלל בעוד כחודש בבוקרו של חג השבועות הקרב ובא.כנראה שהפעם הם שכחו שהמדינה ושו דבר בעולם לא יכול להתקיים לולא התורה הקדושה שאותה קיבלנו ביום זה ועל זה אנחנו צריכים להודות לקב"ה. אבל זה כבר ידוע שהמדינה היא מעל התורה, זה ממש לא חדש, את זה אפשר לראות כבר ביום יום.
תמה תפילת ההלל המרגשת שכמותה ניתן לראות רק פעם בשנה ושוב ריקודים. אפילו בשמחת תורה, היום בו אנחנו מתחילים את התורה מחדש, קשה לראות את כולם מנער ועד זקן שעושים מאמץ לרקוד.
אני מתבונן בכל זה וחושב לעצמי איפה הם בכל השנה?
למה אני לא רואה אותם בשבת בבית כנסת פוצחים בריקוד כשיש קרליבך? למה אני לא רואה אותם שרים את ההלל בחג או בראש חודש?
כל זה גורם לתחושה אחת -
מה לי ולהם? מה יש לי לחפש כאן?
נכון-
צריך להודות על כך שעם ישראל שב לארצו, ויש שלטון יהודי בארץ ישראל ושהמצב כבר לא כמו פעם ויש בית לעם היהודי המפוזר בכל העולם וכמובן על הנס שהיה לנו במלחמות ושלא נמחקנו מהמפה.
אבל-
למה זה יותר חשוב מנס יציאת מצרים ובקיעת ים סוף?
למה התפילת הלל בר"ח היא פחותה משל יום העצמאות?
מה קרה שבשבת אסור לרקוד ולשי אבל עכשיו כולם יעשו כך?
ולמה הפכו את יום העצמאות ליום (כמעט) הכי קדוש בשנה?
ל מ ה ?
אנשים -
כנסו לפרופרציות, יום זה חשוב, וחשבו לחגוג אותו, אבל יש ימים שהם חשובים יותר ומסמלים הרבה יותר שבהם צריך להתנהג בדיוק כך. זה לא אמור להיות אירוע של יום בשנה, אלא כך צריך להראות בכל חודש וחודש, בכל חג וחג, בכל שבת ושבת.
בתקווה לשינוי על מנת שבשנה הבאה אולי אוכל להתפלל הלל בלב שלם ולא בלשב שמרגיש צבוע.
---
נ"ב - הקטע הזה לא נכתב על מקום ספציפי או על איש ספציפי או על אירוע ספציפי, אלא זה נכתב על רגשות ועל כלליות.
)~~~~~~~~~~~~
)
