ולכן צריך לחפש מה ההדרכה של התורה בנושא.

אסור להכנס לחברות אישית כזאת שאינה לשם חתונה ונישואין.

http://www.kipa.co.il/ask/show/244772

אם את רוצה להעמיק יש בחברים מקשיבים דברים עלזה..

 כנסי לקישורים ותראי קצת

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=263831

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=280398

בחברה) אצלנו הבנות מדברות עם הבנים ואז הן רוצות להפוך את זה לרישמי, אבל ת'אמת לכל אחד ואחת יש אהבה אישית קטנה, גם אם הוא מיתנגד לזה..

אני אישית חושבת שהרבה ומהחברויות בגיל צעיר זה אולי מלחץ חברתי מהחברה שלך..גם לי יש מישהו כזה למרות שלא חייבים להגיד את השם אבל מי לא היה רוצה חבר שידבר איתו\איתה ונוכל לשפוך את הלב למישהו שבאמת מקשיב..

ברור שגם מרוויחים מזה אבל יש נזק גדול ולמה להסתבך בכלל?

וזו בודאי גם הדרך להתקדם בחיים,שני הדברים גם יחד

למרות זאת שמדברים איתי והכל... אני מקשיב, ומשתדל ליישם.

אבל בעתיד הקרוב אני לא רואה אותנו נפרדים. ב"ה טוב לנו ביחד! ועברנו הרבה הרבה...

והדיון הוא כל כך לא מתאים לדוסים

ועל כן אי אפשר לנתק את הרובד של מה שמקדם בחיים,מדרך החיים שלנו,כלומר הלכה.כלומר אני לא חושב שיש מציאות שאפשר להתייחס לסוגיות האלו בנפרד

אומר לך את זה אחד הבל"חים הרציניים..

א'. זה אסור על פי ההכלה. נקודה.

ב. זה כל כך לא טוב בגיל הזה..רוב האנשים אל יודעים להכיל קשר זוגי בגיל שהקידומת שלו היא 1..

יש כאלה שממש טוב להם עם זה.. למשל חבר שלי נהיה אדם הרבה יותר טוב והרבה יותר שמח מאז שיש לו חברה.. כן הוא התחזק גם מבחינה רוחנית..  לעומת זאת יש אנשים שזה חרא להם..

רק באישי. לא פה.

בכל כלל, יש יוצא מן הכלל.

הכלל לדעתי ולדעת רבים שחושבים כמוני, שחבר לא למטרת נישואין בקרוב זה לא טוב.

ורבים וטובים כתבו מעלי סיבות יפות ונכונות.

זה פשוט לא בריא לנפש, אבל זה רצון טבעי!!! וחשוב לזכור את זה!! לא צריך להרגיש לא נעים עם זה, זה טבעי ובריא.

אבל צריך לדעת לנתב כל דבר למקום ולזמן הנכונים, וזה קשה, אבל זה שווה את זה.

כתבתי למעלה שתמיד יש יוצאים מן הכלל, אבל שלא תחליטי מחר אם יהיה לך חבר שזה נחשב בגדר היוצאים מן הכלל כי זה קצת נדיר... נדיר מאד שיש קשרים שגורמים לתועלת יותר מנזק.

ויש עוד קושי כמו שכתבו מעלי קושי שקיים בהרבה מקומות קושי חברתי, שכאילו מי שלא בקטע של בנים אז היא ... וצריך פשוט לדעת לעמוד על עקרונות בסובלנות ולא בלחץ ולכבד ת'צמך לא להתבייש בזה ובסוף החברה לומדת לקבל את זה

וצריך גם לדעת לא להעיר לכל חברה שיש לה חבר/כל היום בקשר עם בנים.

כמו שיש מצווה להוכיח על דבר שאם תוכיחי יקשיבו לך ויחזרו על זה בתשובה, יש מצווה לא להוכיח על דבר שלא ישמע!!! וזה הרבה אנשים לא זוכרים ומוכיחים סתם כשהם יודעים שזה רק יעשה רע... לכל דבר יש זמן. וכן יש פעמים שצריך לשתוק ולא להוכיח, אבל גם לא לתת לזה לגיטמציה כמובן.

ב'הצלחה גדולה אחות!

שה' ישמור אותך

ה אישית לכל אחד תודה!!

סתם לתת את הלב אחד לשני ובסוף להיפרד כי מבינים שלא יצא מזה שום דבר!

ובלי קשר ההלכה אומרת שאסור..

וזו רק דעתי.

אם יש איזו מציאות מיוחדת יש לשאול רב(וזה לא שאני אומר שבודאי הגיוני שתהיה,אינני יודע מה הכונה.אולם זו הדרכה כללית,שאם יש שאלה או מחשבה מיוחדת בנושא מסויים לגבי אותו אדם ורוצים לברר זאת יש לשאול רב.אחרת לא ניתן להתייחס כיאלו ואותו אדם הוא מציאות מיוחדת,רק רב יכול לקבוע זאת ומה המענה לאותה מציאות,ואם בכלל).

תקראי גם את מה שמודגש:

http://www.kipa.co.il/ask/show/244772

אין נוסחא.

מאותה סיבה יש 70 פנים לתורה.

ההלכה אוסרת את זה כסייג (זה איסור דרבנן אאל"ט יותר כדי לא להגיע לידי איסורי דאורייתא...)

וכן לדעתי התורה לא מתמטיקה ולכן יש מקרים יוצאי דופן בכל דבר.

תגידו שאני כופרת וגויה ולא יודעת מה אבל זו דעתי.

אבל התורה היא לא נוסחאות.

התורה היא דרך, וכל אחד חי את דרך התורה בנתיב שלו. ואין אם זה שום בעיה הלכתית!!!

אם כולם נהיה אותו דבר... המצב יהיה גרוע.

לפני רק שאלה?

2. האם זה קשר רציני או סטוץ? (סליחה על הבוטות)

אז ככה.

אם זה סטוץ (הכוונה לקשר לא רציני, שלא נראה שיבנה בין בני הזוג בית נאמן בישראל) אז חבל על בזבוז האנרגיות, האהבות, המשחקים והשטויות ותיפרדו. הרי חבל, לא? למה להשקיע בקשר אם אין גישה בוגרת, ורק משחקים ב"נדמה לי". 

ואם לא שומרים נגיעה, אז בשביל זה יש מלא מאמרים בנושא כמו "במרחק נגיעה" ועוד.

אם זה קשר רציני אז (לבנים), צריך לעשות חשבון אמתי ונוקב.

1.בהנחה שהקשר מוליך בסופו של דבר לחתונה, אתם רוצים לעשות שירות צבאי משמעותי?

2.באותה הנחה, האם אתם רוצים לימוד תורה בישיבה שאחרי התיכונית?

כי לאחר השמינית יש רגע קריטי:

א. או שמתחתנים.

ב. או שמאריכים את הקשר עד אחרי הצבא/ ישיבה.

במקרה א. יש ויתור על ישיבה וצבא משמעותיים.

ובמקרה ב. יש כניסה תוך מודעות עצמית לשחיקה, ולנפילות.

תראו שלא אמרתי: טוב או רע.

זהו.

סליחה על ההתייחסות הקרירה, פשוט זה נראה לי נושא רציני ועניתי עליו ברצינות.

נ.ב. מתוך שיחה של החצר"מ שלי ב"חורב".

היא רק רוצה לדעת דעות על זה...

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות