בס"ד
ל"ג בעומר והנה תחושה של אש שנמצאת באנו...
יום חמישי א' אייר תשע"א ביהמ"ד 21:55
אני יושב בבית המדרש, שנה ראשונה בישיבה תיכונית ערב יום שישי "משמר". השעה מקרבת לכיבוי אורות לחמישית ואני נאלץ לסיים את השורות האחרונות בדף לקראת המבחן בקיאות בגמרא מחר.
בזווית העין אני קולט אותו, שביעיסט לומד לבגרות בגמרא. 20 ומשהו דף ככה אומרים בישיבה, ואנחנו החמשושים בהתפעלות, בגרות על 20 דף עם מפרשים... נשארו לו עוד כמה סוגיות בעיון והבגרות עוד חודש וחצי... הוא מאוד עייף, אחרי הכל הוא בשביעית ויש לחץ... אני ממשיך ללמוד, השעון דופק ואני לא רוצה לאחר לכיבוי אורות אחרי הכל אני בחמישית, לא נעים... חמש דקות חולפות, ברקע נשמע טריקת ספר ברעש גדול, אני מסתכל ורואה אותו במבט של כעס, כעס על הגמרא, כעס על הר"מ, על הישיבה, על כולם. הוא יוצא מביהמ"ד בהבטחה שהוא שונא גמרא ודאג שכולם ישמעו... זהו, הדאגה שלי נגמרה הדף וחצי בבקיאות נגמר אפשר ללכת לפנימייה, אחרי הכל אני למדתי טוב למבחן השבועי מחר...
יום חמישי א' אייר תשע"ג ביהמ"ד 19:55 (אחרי שנתיים)
עכשיו, אני בשביעית עם כל הלחץ והכל והמתכונת בגמרא מתקרבת המון דפים וראשונים וצריך לזכור ולדעת... אנחנו יושבים כמה חברים בביהמ"ד סדר ערב, תוך כדי לימוד למתכונת סתם נזרקת שאלה לאוויר על אופי לימוד הגמרא בישיבה. כל אחד מנסה לתרץ לפי שיטתו, וזה גורר אותנו לתרץ עפ"י ההתאמה כל אחד אבל זה לא זה... חבר אחד הולך לשאול את ראש הישיבה. ראש הישיבה עונה לו: "אנחנו מנסים לשמור אתכם בגיל הזה על אש קטנה שתלמדו ולא תעשו שטויות, בהסדר תלמדו כמו שאתם רוצים...", החבר חוזר אומר את מה שהר"י אמר, ואנחנו נאלצים לשמור את הוויכוח הזה ללילה בפנימייה, קדימה צריך למהר יש מתכונת ביום ראשון...
יום שישי, ער"ש ב' אייר תשע"ג ביהמ"ד 21:45
השבת הייתה שבת בוגרים, נגמרה סעודת שבת בישיבה, אני חוזר ללמוד בבית המדרש אחרי הכל אין זמן לישון יש מתכונת...
אני מתחיל ללמוד, ופתאום אני רואה אותו, את אותו השביעיסט "שונא הגמרא" נכנס בשערי בית המדרש. ההבעה היא כבר לא אותה הבעה אני שם לב משהו בפנים שלו התרכך, התבהר... הוא ניגש לספרייה מוציא גמרא ועוד כמה ספרי ראשונים ומוסר, ואני בלב חושב בא נראה עוד כמה זמן הוא יחזיק שכל החברים שלו פה...
חולפת חצי שעה הוא לומד בשקידה עצומה, חברים שלו עוברים לידו הוא מהנהן "שלום" חטוף כזה וממשיך ללמוד הלאה כאילו הוא במרוץ.
ואז מהדהדת בי ההכרה שניבא הראש ישיבה "אש קטנה". זו מילת הקסם, הוא גילה את כוח הלימוד, השנה הזאת שהוא כבר בחוץ, הוא גילה מזה ללמוד באמת מזה גמרא.
אני בשלב הזה כבר לא יכולתי ללמוד, הראש שלי תפוס רק בזה ובתחושה הנפלאה הזו של כוח האש הקטנה ששמרה שהלהבה לא תכבה ותבער בחוזקה...
