שלום חברים.
אני כבר לא מתבגר, אבל ברוך ה' גם הילדים שלי עוד לא.
גיל האמצע, איפשהו בין הגיל הממוצע בפורום לגיל של ההורים...
אז ככה, אולי לא שמעתם על זה, אבל כל הסיפור של הפרטיות המטורפת שנותנים הפלאפון, הסיסמאות במחשב ובמייל וכו' - זה קטע ממש חדש.
ממש ממש.
פעם (ממש לא מזמן) הורים (או אחים, חברים, בני זוג) היו יכולים לדעת פחות או יותר מה עם הילד שלהם בלי להיות חטטנים או חודרים לפרטיות, ולהחביא משהו היה סיפור יותר מסובך.
ואם כבר שאלתם, זו לא רק זכותם אלא גם חובתם של ההורים להיות בעניינים לגבי מה שקורה עם ילדיהם. הורה שפוטר את עצמו מלדעת מי הם החברים שלך ועם מי את/ה מסתובב (לא רק פיזית, גם וירטואלית) - מועל בחובתו (אתם יכולים להגיד תודה, אני "זוכה" לעבוד עם נוער שלא זכה להורים אכפתיים. אתם לא רוצים להתחלף. תאמינו לי). כמובן שאם יש אמון וזרימת דיבור ומידע אין צורך בחקירות וחפירות אלא הכול נעשה טבעי, אבל (כמו שאכתוב בהמשך) זה כל כך לא פשוט היום.
היום כל אחד (וגם מבוגרים, והם סובלים מזה לא פחות) מוסתר באלף חשבונות ומאחורי אלף ניקים וסיסמאות.
התרגלנו להיות סמויים ופרטיים בקנאות. לא סתם הקידומת לכל המכשירים של apple הוא "i" - אייפון, אייפד, אייפוד וכו'. לכל אחד עולם מלא של מידע ומדיה - שהוא רק שלו ולאף אחד אין בו נגיעה.
זה יכול לעבור בשלום, וזה עלול להפוך מהר מאוד לאסון של ממש. בהמון תחומים.
להגיד לכם שאני יודע מה המינון הנכון של הפרטיות שאדם זקוק לה בזמננו - לא יודע. זו שאלה של דור.
להגיד לכם שאני יודע מה המינונים של ה"חטטנות" ההורית מהמחויבת, דרך ההגיונית ועד למיותרת והמזיקה - לא יודע.
גם ההורים שלכם (בהכללה כמובן) לא יודעים.
אני יכול להציע לכם שני דברים:
הראשון - תשמרו על ערוץ פתוח עם ההורים. אל תסתירו, וגם אל תיתנו הרגשה שאתה מסתירים משהו.
השני - שכל אחד יעשה עם עצמו עבודה ובירור האם הפרטיות הזו מועילה לו, או שמא גם גורמת לו לעשות דברים שלא היה רוצה לעשות או לייצר קשרים שלא היה רוצה בהם - והכול בחסות הפרטיות האינסופית.
בהצלחה לנו במשימות דורנו...
דוד.
