ו..אם כי.. השאלה גם לא שואלת..

כמו שאחרים כתבו.. תגדיר מהי מעורבת, מהי נפרדת..

כי חברה בריאה היא לא קיצונית נפרדת.. וגם לא קיצונית מעורבת..

(לאו דווקא מבחינה דתית,, אלא שמירת ערכי משפחה בלה בלה..)

דוגמה: בגייצד באנגליה, יש שעות נפרדות בסופר לגברים, ושעות אחרות לנשים.. אני מתארת לעצמי שמי שענה נפרדת לא התכוון בצורה כזו..

ככה גדלתי והיה לי טוב... אז למה לא ?!?

חח ראש קטן משהו...

(יש בכלל היתר הלכתי לחברה מעורבת?)

ומה זה מעורבת?

כי השאלה הזו היא שאלה שתמיד דנים עליה בסביבות כיתה י'-י"א,

וכל אחד מחליט מה דעתו בנושא,

ועם הדעה הזו הוא ממשיך הלאה.

מגיע שלב מסויים שבו הדיון הזה נהיה מיותר,

כי כולם כבר יודעים את כל הדעות, השיטות וההסברים,

ואין דיון אלא רק הבעת דעה,

כי כולם כבר משוכנעים בדרכם...

אבל בנוג"ה זה הזמן לריב על זה עד זוב דם ולצעוק דברים בסגנון של

"זה נגד ההלכה!"

"אבל איך נדע לדבר עם בנות כשנרצה לצאת איתם?"

"החברה שלי ואני לומדים ביחד מסילת ישרים וזה מראה שאפשרי להישאר בקדושה"

"אבל הרב ________ (הקף בעיגול: אבינר / שרלו / פיינשטיין / עובדיה / קאפח / "שרידי אש") אומר ש...."

"מעורבת, אבל בקדושה"

"נפרדת, אבל כשגדלים להיפתח יותר"

וכן הלאה וכן הלאה...

עד הגן..

מכיתה א' נפרדת

1. פשוט אסור לפי ההלכה

2. הורס את כל היופי שבקשר עם הבעל

3. נותן מבט מוטעה על מהי זוגיות

ולא, אני לא חרדית.

למה אתם מתכוונים בשאלה- חברה במוסדות חינוך ובתנועות נוער או רחוב מעורב או נפרד.

במקום קבוע שחברה נפגשת- מוסדות חינוך וכו'- נפרד מגיל מסויים. ברחוב שזה אקראי ובאוטובוסים, שמעתי מרבנים מה"מגזר שלנו" (=לא חרדים, סרוגים) שלא צריך הפרדה, זו דרך העולם, אין חשש בהליכה אקראית ברחוב, זה טבעי ונורמלי.

אולי גם נשאל בפורום מה דעתכם- אוכל כשר או טרף?? חצאית או מכנסיים לבנות??

אם אתם נגד- אז גם פה זה בעייתי..

גם לא מזמן הרב ליאור אמר שזה בעיה לשוחח עם בני המין השני באינטרנט..

ההממ.. ההממ..

אחרי לא מעט תשובות ציניות (רב התשובות) ועוד לא מעט אנשים שמתעקשים להמשיך לשאול "למה התכוונת בשאלה", המסקנה היחידה היא שכל מי שחושב שזו שאלה שקשורה לנוג"ה, בורח מלענות ל*עצמו* על השאלה הזאת.

כן, אני מכיר את ההלכה וכן, אני גם בעד חברה ---.

אריק - לא יפה להניח מלכודות לאנשים. במיוחד לא לוגיות.

ושאלה לסיום, בעקבות תגובה שהייתה כאן: כשר או טרף?

ז"א, ברור שכשרות זה חשוב, אבל אם נניח זה מממש ממש טעים ומפתה? מישהו? לא?...

{זהו. סיימתי לתקן את העולם. אני הולך לאכול}

(אתה הולך לאכול כשר או טרף?)

ולא אמרת מה דעתך, כלומר, דוגמא אישית וזה..

איך אפשר להתווכח?

הנה הפרשנות שלי:

אולי הבעיה היא בשאלה ולא בתשובות, כי רוב האנשים ענו על השאלה הזו בעצמם, בערך בגיל של נוג"ה.

ואולי הם חושבים שבאמת זו שאלה שיש לה תשובה מורכבת יותר מבעד ונגד.

אגב, שמח שמצאת את הבעיה שלי

ואתה הוא שהחזיר להם בציניות. אולי העובדה שרוב התשובות לא התאימו למה שרצית פיתחו אצלך מרירות מסוימת. צא מזה. אתה צריך לדעת להכיל דעות השונות משלך.

דבר שני, לא הבנתי מה אתה רוצה ממני.

דבר שלישי, הרב לא ענו, אלה שכן הוסיפו הצטדקות והיחיד שענה הפוך מכולם, פסלו את דעתו

רק פסימי אבל כתבת שהרוב לא ענו, ושהשאר התחמקו. האמת היא, כפי שניתן לראות, שהרוב הביעו התנגדות לחברה מעורבת, וחלק ראו בזה ביטוי גמיש שאי אפשר לדון בו בלי לדעת מה המשמעות שהשואל מייחס לביטוי (ואני ביניהם).

אז מה הסיבה להתקפה שלך? שהתשובות לא תאמו לדעתך?

בוא נתחיל מהתחלה.

אני לא מותקף, לא תוקף, החיים יפים

**

אני לא אוהב את הגישה הביינישית, שחוקרת וחופרת בכל דבר, בלי לתת תשובה חד משמעית על שום דבר. 

לגיטימי, אבל לא ברור. 

וכאן אני נשאר חסר אונים.

אפשר לענות, אפשר לתת סיבה. 

לא צריך להצטדק ולא צריך לשאול למה התכוון שואל השאלה.

זה הכל 

האם כוונתך לריקודים זוגיים רומנטיים לתוך הלילה? למדרכות נפרדות? לתנועות נוער מעורבות? להפרדה בחתונות?

אם התשובה שלי משתנה בכל אחד מהשאלות, אני בעד חברה נפרדת או מעורבת?

וברצינות - תבחר בעצמך כל אחת מהאפשרויות שנתת - ותענה על זה

ואני לא יודע אם אתה באמת בן 26.

אני לא יודע מה זה "כיום עם האינטרנט"...

אני בן 25 ובתקופה שאני הייתי בתיכון  (כבר בכתה ט'), האינטרנט היה שיחת היום אצלנו. 

אנשים הכירו הכל וידעו הכל.

ההבדל היחיד בין אז להיום זה שאז ההורים לא ידעו מזה.

היום כל יצור בן ארבע לוקח את האינטרנט לגן, אז כמות החשיפה שונה.

זה הכל.

**

ואין לזה שום קשר לחברה נפרדת\מעורבת

זוהי שאלה חשובה וכבדת משקל.

התשובה כנראה אינה חד משמעית 

על קצה המזלג:

"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו.
במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול." (סוכה פ"ה מ"א)

אנו לומדים מכך שהמשנה מדגישה את התיקון הגדול בזמן הריקודים,

שבכל ימות השנה בבית המקדש לא הייתה הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים, ואולי לא הייתה בכלל.

אז אם בבית המקדש לא פחדו מחברה מעורבת צנועה - מדוע אנו צריכים לחשוש מכך?

אולי את מתכוונת לאווירה הזאת?

"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו... ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה, שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל"  (תענית פ"ד מ"ח)

שידוכים בבית המקדש ובירושלים ביום כיפור...

ואיך הבחורים בוחרים? לפי מי שרוקדת הכי יפה.

כנראה לא שמעו אז על שירת נשים

לא יכול סתם לגבב ציטוטים סלקטיביים ולהסיק מהם מסקנות.

הנה, גם אני יכול:

"למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים (=במקומות המכוסים)? לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה, כאילו מסתכל במקום התורף (=הערוה)" (ברכות דף כד עמוד א)

" 'ונשמרת מכל דבר רע' - שלא יסתכל אדם באשה נאה, ואפילו פנויה. באשת איש, ואפילו מכוערת. ולא בבגדי צבע של אשה.." (עבודה זרה דף כ עמוד ב)

"אמר רב יוסף: זמרי גברי ועני נשי - פריצותא. זמרי נשי ועני גברי - כאש בנעורת. למאי נפקא מינה? לבטולי הא מקמי הא (שאם שני המצבים קיימים וניתן לבטל רק אחד, יש להקדים לבטל את השני)" (סוטה דף מח עמוד א).

בכל נושא, ובמיוחד בנושאים נפיצים שכאלה, מי שרוצה להציע משנה סדורה חייב להתייחס למכלול המקורות ולהסביר איך משנתו עושה שלום ביניהם. הפורום הוא לא המקום, והדרך בה אתה מסיק מסקנות אינה הדרך.

המקורות שאתה מביא הם הרבה יותר מאוחרים ונאמרו כאשר עם ישראל לא ישב על אדמתו.

והם כבר עמוק בתוך הסייגים והחומרות של הגלות.

המקורות שאני הבאתי מראים היסטורית בצורה יפה , שפעם הייתה קיימת חברה אידאלית שהייתה בטוחה בעצמה מבחינה הלכתית ותורנית ולא פחדה מכל מיני חששות וחומרות שהועמסו עלינו בתקופת הגלות הארוכה.

עם קצת אומץ אפשר לשחזר את המצב הזה, והתהליך כבר התחיל. (וזה לא השרשור המתאים לפרט בנושא) 

שים לב שהמקורות שהבאתי מתארים מציאות ומנהגים של חברה. כלומר כך חיו אבותינו

ואילו הציטוטים שאתה הבאת הם הוראות וחוקים, שלא מגלים לנו מה באמת עשו באותה תקופה.

הרי הם תהו אם אלישע, אלקנה אבי שמואל ומנוח אבי שמשון היו עמי הארץ בהנחה שהם הלכו מאחורי נשים, דבר הנחשב לבלתי צנוע (ברכות דף סא עמוד א). מהלכה זו אף הוסקו מסקנות באשר לאופן בריאתו של האדם הראשון (שם). וידועים דברי חז"ל שאברהם מעולם לא הסתכל בשרה עד שירדו למצרים, ואז הביט בה ונוכח שהיא יפת מראה.

לא כאן המקום להרחיב, אבל ישנם די והותר מקורות בהם ניתן לראות שחכמים ייחסו לקדמונים את הלכות הצניעות.

אגב, אני באמת לא יודע מה עשו באותה תקופה לא. נכחתי שם. אבל יש להלכה כללים, ובהם שלהלכות הנלמדות מהתלמוד יש תוקף מחייב. לכשיוקם סנהדרין, אם הם יחליטו שהלכות צניעות הן גלותיות - בידיהם יהיה לשנותן. עד אז, ההלכה די ברורה.

אין הקבלה בין שמירה על התנהגות צנועה לבין קיום אירועים כדוגמת בנות ישראל המחוללות בכרמים.

בנות ישראל מחוללות בכרמים - ובלי קשר - שומרים על התנהגות צנועה.

אלה אותם חז"ל, כך שהם יודעים מה הם עושים

האם מהמחוללות יש ללמוד שהאיסור להסתכל על נשים הוא "הסייגים והחומרות של הגלות"?

כל הדוגמאות שהבאתי הן לאיסור להסתכל בנשים. אגב, פשטות משמעות דברי התלמוד במסכת עבודה זרה שהזכרתי היא שמדובר באיסור תורה, החל למיטב ידיעתי גם כשישראל על אדמתם (ראה גם ברכות יב עמוד ב, שם נראה שאיסור זה נלמד גם מהכתוב "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם").

צריך ליישב בין המקורות. אבל הניסיון של שורש לחלק בין תקופות נראה כלא מתאים בעליל לגישת חז"ל.

(שיכול להסביר את עצמו בעצמו).

אני לא מחלק בין ישראל לחו"ל.

אני לא מחלק בכלל.

אני טוען שמרב גדרות, לא רואים את ההלכה

שמובאים במדרש לבין הנחיות הלכתיות ותיעודים הסטוריים מוצקים.

האם הגיוני בעינך שאברהם לא הסתכל על שרה? ולו מהסיבה של "לא יקדש אישה עד שיראנה"

ברור שיש כאן רעיון שבא לבטא את מידת הצניעות של אברהם.

אני גולש לנושא אחר, אבל זה צריך להיאמר.

כמו שהיהדות הסתגלה לעולם המודרני ומוצאת פתרונות לחשמל בשבת ושמיטה ומכירת חמץ והרשימה עוד ארוכה,

ואף אחד לא קם ואומר שזה פסול.

צריך גם להתאים את הלכות צניעות לעולם המודרני.

בטח כאשר ברור שרוח היהדות המקורית לא הייתה כך לפני הגלות

לצערי, הקמת הסנהדרין לא נראית באופק, למרות שזה אפשרי הלכתית (בגלל אינטרסים אישיים)

תראה לדוגמה מה קורה כאשר צריך לבחור רב ראשי.

אז בנתיים נותר לנו רק לנסות להתמודד לבד עם הסוגיות המורכבות ללא גיבוי רבני הולם

ומכאן חוסר ההסכמה שלכם.

אלה לא סיפורים, אלה אירועים שהתרחשו במשך שנים בעם.

נכון שלא כל דבר הוא כפשוטו (שום דבר בעצם) - ועדיין, זה קרה.

השאלה מה אנחנו עושים עם זה

את שוב קוראת לזה סיפור!!!!!!!!!!!

אירוע הסטורי זה כמו סיפור הסטורי. לא?

קשה לך להגיד "אירוע הסטורי"???

על בסיס: "אין כזה דבר לא יכול, יש לא רוצה".

לא הבנתי מה ההבדל מבחינתך.

אני לא קוראת לתורה "הספר המקראי" ולקב"ה לא קוראת "הסופר המקראי",

אז מה הבעיה? 

(מזכיר לי את חלק מהמשתלמים אצלנו במכללה בקורסי תנ"ך.. בעע)

איך עשית את זה?

אינם משתנים עם הזמן. נקודה. כך שאם האיסור להסתכל בנשים הוא מן התורה, חלוקה בין גלות לגאולה אינה מועילה. פרט לכך שישנם הדרכות גם מתקופות מוקדמות יותר הנוגעות לאיסורי צניעות. הלא יוסי בן יוחנן חי בתקופת המקדש, מה שלא מנע ממנו מלהזהיר שלא להרבות שיחה עם האשה (מסכת אבות א:ו). אפשר להמשיך ולהביא דוגמאות, אבל זה לא העניין. אני משער (ותקן אותי אם אני טועה) שלא ערכת בדיקה מקיפה ורצינית של הנושא לפני שקפצת למסקנותיך. ואני מודה: גם לי אין תמונה מלאה וברורה בנושא הזה. לא ראוי לקפוץ למסקנות חדות ותיאוריות מרחיקות לכת על סמך ציטוט אחד וספקולציה בלתי מבוססת.

ואין דבר כזה "לנסות להתמודד לבד ללא גיבוי רבני הולם". מה שנאסר במניין, והעם בתקופת הגזרה קיבלו עליהם את האיסור, אינו ניתר אלא במניין. אתה מושך כאן לכיוון המנוגד לחלוטין להלכה. ומניין לך שהקמת סנהדרין אפשרית ושמדובר רק במניעים אישיים? למיטב ידיעתי ניטשת מחלוקת הלכתית עניינית בנושא הזה. מניין הבאת את ה"נתון" הזה?

אך לא בעובדות ההיסטוריות. (ואכן ערכתי בדיקה, מקווה שהיא מקיפה מספיק בשבילך)

בתקופת בית המקדש נהגו בעם ישראל הנהגות צניעות שונות מהותית

אביא מספר דוגמאות:

טקס אישה סוטה נערך במקדש תוך כדי גילוי פלג גופה העליון של האישה

קידושין בביאה נתפסים כדרך לגיטימית

פילגש כנ"ל

ביגמיה כנ"ל

נישואי קטינות כנ"ל

טבילת רווקות נאסרת בתקופה מאוחרת (לאחר החורבן)

דיני נידה נהוגים בגרסה המקוצרת (ללא תקנת ר' זירא)

כיסוי ראש נהוג כתסרוקת בלבד

ויש עוד

ברור לכל מי שחוקר ומסתכל בעניים מפוקחות שהגישה הייתה אחרת לגמרי

השאלה מה אנחנו עושים עם זה כיום.

אינו קשור להלכות צניעות. קידושי ביאה, פילגש (המיוחדת לאיש אחד בלבד, ולחלק מהשיטות רק בקידושין או רק למלך), ביגמיה, נישואי קטינות ודיני נידה אינם קשורים להלכות צניעות, הנוהגות בין אדם לאשה שאינה אשתו (בעיקר). טבילת רווקות נאסרה בתקופה מאוחרת מכיוון שהן היו צריכות לטבול כדי לא לטמא תרומה וקדשים, אז לא רצו לאסור זאת בתקופה מוקדמת יותר.

לגבי הסוטה, יש שם צורך הלכתי לביישה, הגובר על האיסור לחשוף את פלג הגוף העליון. אם כבר, תלמד להפך: מכך שזה נחשב לביזיון, תלמד שנשים לא הלכו כך. גם הקפידו שלא יחשף יותר מדי, ולפיכך "מביא חבל המצרי וקושרו למעלה מדדיה" (סוטה דף ז עמוד ב).

"כיסוי ראש נהוג כתסרוקת" - לא מוכר לי. מקור?

ולא התמודדת כלל עם אף אחד מהמקורות שהבאתי כנגדך.

לפי ההלכות שהבאתי לעיל, (בא נגיד שפילגש היא בלי קידושין לכל אדם)

יכולה להיווצר סיטואציה שבה זוג יוצא לדייט (אפילו אם הגבר נשוי)

קרה המקרה ושניהם חושקים זה בזו.

היא רווקה טהורה כרגע, אין שום מניעה הלכתית שהם ישכבו, בלי שום הכנה מוקדמת.

האם הלכות צניעות כמו שאנו מכירים כיום רלוונטיות במצב כזה?

האם יש צורך בהרחקות רבות כפי שהתקבל כיום?

ברור שלא, מדובר בכללי משחק שונים לחלוטין.

ניסיתי להסביר שמדובר בשינוי גישה עקרוני שנעשה במהלך הגלות.

מקור לכיסוי ראש הוא כידוע מפרשת סוטה

"ופרע את ראש האשה" (במדבר ה, י"ח) 

רש"י במקום: ׃ ופרע סותר את קליעת שערה כדי לבזותה, מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן׃

כמובן שבתקופת הגמרא זה כבר לא כך.

אך המנהג במקור הוא תסרוקת מיוחדת לאישה נשואה. ולאו דווקא כיסוי.

המקורות שהבאת לא מקשים עלי.

הרי הסברתי שמדובר בשני מצבים שונים לגמרי תודעתית

וצריך לקחת זאת בחשבון כאשר באים לעצב את ההלכה בדורינו (שיש לו מאפיינים דומים ללפני השינוי)

והסקת המסקנות שלך מראה על חוסר היכרות מספיקה עם החומר ההלכתי.

ככלל, ישנם שלושה מצבים של ביאה על פנויה: 1. אישה המפקירה את עצמה לכל, והיא הזונה האסורה מן התורה מהכתוב "לא תהיה קדשה בבנות ישראל". 2. ביאה אקראית של פנוי ופנויה. 3. אישה פנויה המיוחדת באורח קבוע לאיש מסוים, וזוהי הפילגש.

מן הסתם הבנת לבד שההיתר שהיה בעבר בפילגש אינו רלוונטי לדרגה האמצעית, שהיא החשובה לענייננו. הדרגה האמצעית אסורה לרמב"ם מן התורה (ראה במשנה תורה בתחילת הלכות אישות) ולשאר הפוסקים מגזירת דוד המלך (ראה מסכת עבודה זרה דף לו עמוד ב), כך שבכל מקרה זה היה אסור כבר בזמן הבית הראשון, בניגוד גמור לדבריך.

וכן, התעלמת מדבריי. הוכחתי לך משתי מקורות שאיסור ההסתכלות הוא מן התורה, ובאיסורי תורה אין מקום לחלק בין תקופות. המקור שהבאתי בנוגע להליכת שמואל, מנוח ואלישע אחרי נשים מובא בהקשר הלכתי, כפי שתגלה אם תפתח ספר. אגב, גם עם גזירת דוד אתה תסתבך עכשיו. ודברי יוסי בן יוחנן נאמרו בתחילת תקופת הבית השני. כל אלה התרחשו לפני השינוי הדרמטי שאתה טוען לו. מן הסתם ישנם עוד רבים, אבל אני לא מתכוון לערוך כעת מחקר בנושא.

ועוד לא יצא לי לציין את הבעיה המרכזית בתיזה שלך - בא נניח כדבריך, שהחכמים החמירו בהלכות הצניעות בתקופת הגלות. למה הם עשו זאת? כנראה בגלל שראו שהעם פרוץ, וצריך לגדור גדרות בנושא. אתה ברצינות חושב שהמצב היום יותר טוב? אפילו הגדרות ההלכתיים הקיימים אינם מספיקים כדי להגן כראוי מפני הזוהמה שהשפיעה עלינו תרבות המערב. הרי מן התורה אסורים הנגיעה, ההסתכלות וההרהור. מי שהולך לתנועת נוער מעורבת חוטא באלה פחות או יותר ממי שלא (בהנחה שהנתונים האחרים זהים, כמובן)?

אם אתה רוצה להתאים את ההלכה למציאות המודרנית, אני מצפה לשמוע ממך רעיונות לגדרים ואיסורים חדשים..

לילה טוב!

לעולם לא נדע, אם נישאר בקיבעון של היום

רוצה לגוון...ולנסות להעלות פן חדש שלא חשבתם עליו,

אתם מציעים לבטל את תנועות הנוער המעורבות?

אני מסכימה להפרדה בבית הספר, זה מפריע ללמוד,

אבל אני לא חושבת שבריא להחזיק ילד בחברה נפרדת, ובעניין השליטה העצמית אפשר לעבוד על זה לא דרך הפרדה אלא דרך החינוך. חוסר הכבוד לצניעות לדעתי לא נובע מצורת הגידול אלא מהתרבות. 

ואם חושבים על הנושא מהצד של האדם לאחר שהוא התבגר, זה נכון שטוב לבוא לקשר טהור אבל בחברה שלא דוגלת בשידוכים מאורגנים כמו אצל החרדים, ההפרדה יכולה ליצור נתק רציני.

לק"י

אני למדתי בבתי ספר נפרדים ולא הלכתי לתנועת נוער בכלל..

אבל יש לי בנים במשפחה- זה לא שאני לא רואה בכלל את בני המין השני.

בין אחים לחברים, כמו שיש הבדל בין אחיות לחברות.

תלוי גם במשפחה כמובן.

לק?י

לא התפדחתי או משו, למרות שאני לא רגילה לשבת ולפטפט עם גברים זרים..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳