בס"ד
מתוך פרשת השבוע (בהר בחוקותי):
"וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך..." (כ"ה, י"ד)
"... וחי אחיך עמך" (שם, ל"ו)
כותב הרב אליעזר מלמד שליט"א (פניני הלכה, העם והארץ, עמוד 167)
לכאורה יש בפסוק (הראשון) אריכות מיותרת? כי מספיק לומר "וכי תמכרו ממגר תקנו, אל תונו אי שאת אחיו" אז מדוע הוסיפה התורה פעמיים את המילה עמיתך? מכאן למדו חכמינו ז"ל בספרא שבאה התורה להרות לנו שבכל קניה או מכירה שאנו מבצעים יש להעדיף את עמיתך, דהיינו זה שעמך, שהוא אחיך היהודי.
הרה"ג דוב ליאור שליט"א כותב: (דבר חברון, השקפה וענייני אמונה, עמוד 330)
יש לנו הדרכה של התורה "וחי אחיך עמך" כלומר עלינו לראות כיצד אנו יכולים לעזור ולסייע ולתמוך באחינו בני ישראל, כדי לאפשר להם חיים תקינים וסבירים. אם אפשר יש להעדיף לקנות אצל יהודי ולהעסיק יהודי על פני גויים, גם אם העלות היא קצת יותר גבוהה.
שנזכה בעז"ה להתפרנס ולפרנס את אחיינו ולא ח"ו את אויבינו.
שבת שלום!
(להרחבה בנושא עבודה עברית)
