בסיעתא דשמיא!!

קראתי את כל הסדרה פעם אחת, ושום דבר לא דחק בי לקרוא אותה שוב..

למרות שאני באמת לא מצליחה להבין איך אפשר ל-א לאהוב??? זה כזה יפה ומושלם!!!

יש אנשים מוזרים בעולם הזה..לא לאהוב את הארי פוטר...|מנענע תראש בתסכול|

אני ידועה בתור אחת שממש מעריצה את הארי פוטר(את הספר! לא את הדמות!), ומי שאומר מילה נגד הספר, וואי וואי!!

אבל אין לי בעיה שלא תאהבי. כל אחד והטעם שלו

אני גם לא ממש אוהבת מד"ב אבל קראתי אותו (מזמן, מזמן ) 

והוא היה יפה.. הכתיבה הזאת מדהימה! היא סופרת מוכשרת,

רק שאני יותר אוהבת סגנון אחר ופחות פנטזיה..

לדעתי אחלה ספר ,ממש כיף לקריאה

ודמבלדור.

לא להיט אבל ספר נחמד לשעות קריאה נחמדת.

וכזה הוא הארי פוטר, לצערי. לדעתי הוא מושך בגלל הענין ה"אפל" וה"מגינב" שלו וזה בדיוק הבעיה. כשאדם ממוכר למחשב, לאלכוהול או לסמים זה לא כי זה משהו מדהים אלא כי זה מושך ואז כשאתה נמשך קשה להתנתק (לא אני לא ממכורת לא לאלכוהול ולא לסמים גג שותה טיפת יין בקידוש רק קצת למחשב תרגעו...) אני מזמן לא קוראת אבל בזמנו ככה לפני איזה 6 שנים הייתי ממוכרת.

הוא פשוט כיף לקרוא אותו!!

לא מסובך, יש תמצחיק אבל במינון,

יש קטעים שאתה לוידע מה יקרה, 

יש הכל. אני חולההה עליו חחח

(שירה ותחיה, אולי ישלכם את הארי םוטר 4?

פעם אחרונה שקראתי היה בכיתה ז'. ואני מנסה נואשות להשיג אותו!!)

מה שאני שומעת מכאלה שקראו,זה נשמע ספר משעמם רצח....!!

מלא חברות שלי חשבו שזה ספר משעמם, ואחרי ששכנעתי אותן לקרוא, הן הבינו שהארי פוטר זה אחד הספרים, ואין ללגלג עליו! בשום אופן!

עם את לא מתפדחת...

גקסון, 39 הרמזים, ארגון, ועוד די הרבה ספרים

הספרים האלו החלו לצאת בסביבות 1997. עד אז הז'אנר והנושאים הללו (קוסמים, מכשפות וכו' וכו') לא היה מפותח במיוחד. שרביטים ושיקויים? אולי פה ושם. 

אולי אם ה"פ היה יוצא בתקופת הזמן הנ"ל הוא באמת לא היה נהפך ללהיט כ"כ גדול, אבל באותה תקופה - אם יורשה לי להגזים קצת - הוא היה מעין פורץ דרך שהגיע אחרי שה"ט של טולקין... 

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.