ואני מסכימה איתך!

במקרים מסוימים בהחלט ניתן לחתוך אחרי פגישה אחת,

אין מצווה לסבול..

בע"ה ובהשתדלותנו

יש רווקים ורווקות שאני מכירה אישית בגילאים כאלה ומעלה שעושים/עשו כ"כ הרבה השתדלות וממש, אבל ממש לא היו בררנים.

שחלק גדול ממי שהגיע לגיל כזה זה בגלל בררנות כזאת או אחרת?

שחלק גדול לא כולם

 זה מתיר לכל אחד שהתחתן בגיל 20 לכתוב רשימת טיפים וביקורת בצורה מתנשאת לאלה שלא זכו?

 הטיפים האלה זה מה שיגרום לרווקי ישראל להתחתן מחר? 

 כל אחד נהיה ד"ר לענייני זוגיות, 

 למה זה טוב?

 מי שכואב לו על המציאות הזו באמת ימצא את הדרכים לפעול,

 ולא, לכתוב טיפים כאלה ובצורה הזו- זה לא עוזר.

יש כמה טיפים שאת לא כ"כ מתחברת

אבל מטרתו היא לעשות טוב

אני מאמין שהוא פועל גם בתחום המעשי (שכחתם שהוא רכז בנ"ע? )

חבל סתם לראות את הרע בטוב

 תראה לי את הבנאדם שקרא את הטיפים האלה וזה גרם לו לשנות משהו,

 הוא לא כתב שום דבר חדש, זה כתוב בצורה מתנשאת,

 לא מחפשת את הרע בכוח, אבל זו נעשתה נורמה כזו להסביר לכולם למה לא הולך להם,

 החיים קצת יותר מורכבים מזה.

 באמת שיש דרכים טובות יותר לעזור...

לא נראלי שהיא אמרה שלא,

אבל שבחור צעיר כותב לרווקים מעל 30- זה מתנשא, וחסר כל רגישות.

אני מכירה מספיק רווקים, שחלקם כבר נישאו ב"ה- מעל 30, שעשו כל שביכולתם להגיע לחופה.

ככה שאם אנשים צעירים קוראים- זה נחמד, ועוזר. בהחלט.

אבל אם רווק/ה מעל 30 קורא/ת את זה, אז בשל הסעיף הזה,

זה יכול להיות חלק ממסכת האי נעימויות שעוברות עליו/ה בשנים הלא- קלות הללו.

לק"י

והכלה הייתה רק בת עשרים וחצי..

ככה שהוא לא יכל להתחתן הרבה יותר מוקדם, כי היא עוד הייתה ילדונת.

אז לפעמים זה לא קשור לאדם ולבחירה שלו, אלא נטו להחלטות של הקב"ה.

בעזהי"ת

כשאמא הייתה בת 21.

לק"י

כי אז אמא שלך עוד לא חגגה בת מצוה אפילו..

הוא היה מתחתן עם מישהי אחרת.

אני חושב שזה רק בחירה.

האמונה הטפלה הזו של אחד מיועד

למישהי מסוימת בלבד

מוסיפה רווקים ורווקות בישראל.

אך עדיין השגחה מלמעלה וההוא שמזווג זיווגים ומכוון את הדברים.

אנחנו לא צריכים להיכנס לחשבונות האלה מראש,

אבל במבט לאחור- אפשר לראות את הדברים האלה בבירור.

וככה אנשים שמושפעים מדוגמאות כאלה

מתחילים לפנטז במקום לחפש ברצינות.

אני מאמין שההוא למעלה מזווג זיווגים.

אני מאמין גם שרוב מוחלט מאלה שהתחתנו בגיל 30

יכלו להתחתן בגיל 23, עם מישהי אחרת,

וגם זה היה מלמעלה לגמרי.

אי אפשר להתחתן במבט לאחור.

וזה כבר פילסוף מיותר..

קיצור- לא סתרתי את מה שאמרת.

רק מה, אני לא מסכימה עם זה שרוב מוחלט מאלה שהתחתנו בגיל 30 יכלו להתחתן עם מישהי אחרת.

טכנית- נכון.

יהודית- כנראה שלא.

אבל שוב, זה רק פילוסופיה ושאלות של השגחה פרטית מהי.

אז נניח את זה ככה שהכל צריך להיות שקול באמת ולא לנסות להיכנס לחשבונות שמיים כשמדובר בתכלס..

כמו שאמרת.

לא העתקתי את כל הפוסט שהוא כתב.. כי זה אישי.. 

אבל בגדול הוא כתב על זה שבגלל שהרבה פונים אליו בזמן האחרון בענייני שידוכים אז הוא עכשיו נכנס לעסקים האלה.. וכהתחלה, הוא כתב כמה טיפים כלליים. אח"כ הוא גם יעזור לכל מי שצריך- זו היא כוונתו! 

הבחור צדיק ולא כתב מתוך התנשאות, הוא לא התחתן בגיל 20 ואין סתם מה לומר אם את לא מכירה אותו.

בסופו של דבר,

אף אחד לא צריך להתחתן עם מישהו שהוא לא מעוניין בו.

גם אם הסביבה חושבת שהם מתאימים.

אז לפי מה אתם מחליטים שהם בררנים?

עם כל הכבוד,

אם הברירה היא להינשא למישהו שאני לא מעוניינת בו,

גם אם לכאורה אנחנו מתאימים,

יכול להיות שעדיף כבר להישאר רווקה...

או גאווה, שגורמות לאדם לא להיות מעוניין במי שמתאימה לו.

וכמובן, המדד הוא לא הסביבה, (לשני הצדדים).

יכול להיות מישהו שבעיני הסביבה הוא בררן, אבל באמת הדברים שהוא פוסל עליהם הם מוצדקים, ונובעים מתוך ההכרות שלו עם עצמו.

ויכול להיות להיות מישהו בררן, שהסביבה היא מקור הבעיה שלו, כלומר, הוא פוסל בגלל ההסתכלות של הסביבה, למרות שהיא לא מוצדקת.

בע"ה ובהשתדלותנו

בגלל זה אני אומרת שאני מאוד מסתייגת מהסניף הנ"ל. אי אפשר להכליל ולומר כך.

יותר מזה, רבים ממורי ורבותיי אומרים שרווקות מאוחרת היום רוב הזמן אינה נובעת מבררנות, אלא מסיבות אחרות. רובנו גם מרגישים על בשרנו את העובדה שלעיתים עוברים חודשים ואין הצעה שנראית לעין, או שההצעות אינן קשורות בעליל והן נבעו ממצב של בן דתי+בת דתייה= אחלה שידוך.

אני רוצה לראות אותו מסתכל לבחורים או בחורות כ"כ מוצלחים/ות בעיניים אחרי חודשים ריקים מהצעות ואיחולים של "בקרוב אצלך" ואומר להם שהם בררנים.

הבעיה אצלנו היא בעיה מגזרית של חוסר הצעות ואם נתמיד ונשתדל בנושא, לא נצטרך לכתוב מאמרים כאלו תאמין לי!

אם כל זוג נשוי היה לוקח על עצמו חבר וחברה אחת ודואגים להם בראבק, אז המצב היה יכול להיראות אחרת. (ומחילה מהנשואים שמקדישים ממרצם וזמנם לנושא!)

במקום לחבק, לחזק, לעודד, לנחם-

אנחנו מתחילים להכניס בחורים ובחורות בגילאים מסוימים לתוך תוויות? לתוך תבניות?

למה זה נראה לך יועיל?

אתה יודע כמה רווקים המשפט הזה פשוט הרג אותם???

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו!!

ו... מאוד מקווה בשבילך שלא תגיע למקומו.

עד אז- תתפלל עליו ותפנים שבסה"כ יש בך חלק אלו-ק ואתה ממש לא אלוקים,

אז חלאס עם ההצהרות- בררנים/לא בררנים?! מיעוט/רוב?!

באמת מה התועלת?????

אוף, כואב לי הלב

לק"י

ושוב, לפעמים זה פשוט לא כ"כ אפשרי להתחתן קודם.

אני מכירה מישי שהתחתנה בגיל 45 בערך- היא לא יכלה להתחתן כמה שנים קודם עם מי שהוא בעלה, כי הוא היה אז חילוני ונשוי.. (הוא התגרש וחזר בתשובה- ואז רק הם הכירו והתחתנו..).

אז בבקשה אל תשפטו ואל תכריחו אותם להתחתן כי העיקר זה להתחתן.

הם סובלים מספיק.

אני לא שופט אותך

ולא אף אחד שהגיע לגיל כזה או אחר

אין לי שום זכות לשפוט אף אחד כזה

אני יודע כמה זה קשה שבמקום שיקבלו אותך מטיפים לך מוסר

את גם חושבת שאני אומר שמישהו הוא בררן זה משהו שלילי

לאו דווקא

בררנות זה סינון

ואת מסכימה איתי שברוב המקרים כדאי מאוד לסנן את ההצעות/מדוייטים אחרת יהיה לא טוב

לא מתחתנים עם כל אחד סתם ככה

ברור שיש איזה צורך בסינון כלשהו

מי שבא ואומר

"תפסיקו עם הבררנות"

אומר בעצם, תקבלו כל אחד

וזה לא נכון מיסודו

אי אפשר להתחתן עם כל אדם

אבל לדעתי הכוונה היא קצת שונה

ושוב, אני לא שופט אף אחד, אני לא במקום ולא בזכות לשפוט

הכוונה היא להגיד לו,

אחי, אני אוהב אותך, אני דואג לך, אין לך מושג כמה אני רוצה לראות אותך מתחת לחופה

תעשה טובה לעצמך ולי

תעבור שוב על רשימות הסינון, תראה האם כל התכונות באמת הכרחיות לך להקמת בית

יכול להיות שחלקן לא

יכול להיות שאחרי שישבת ועברת על רשימת התכונות,

תמצא כמה שלא ממש הכרחיות לך

וזה יקל עלייך בהמשך

ויכול להיות שאחרי שתעבור,

תבין שעדיין כולם ממש הכרחיות

סבבה, מקובל לגמרי,

ואתה לא צריך להסביר לי למה בחרת בכל אחד

בכל זאת, אתה זה שהולך להתחתן איתה!

וזכותך המלאה לבחור עם מי להמשיך לחיות את המשך חייך

להזדקן איתה, לגדל איתה את הילדים

זאת החלטה גדולת משמעות!

אני מקבל את הבררנות שלך או יותר נכון, את ההחלטות שלך,

ואני גם סומך עלייך שאתה יודע מה אתה עושה

רק שאני מאמין שאנשים משתנים עם הזמן

וכמו שאנשים משתנים

גם הצרכים שלהם משתנים

אז כדאי שמדי פעם, תעביר בראש איזה סקירה

תבדוק מה למדת

ואיך זה יכול להשפיע לעתיד

(כל זה בהנחה שאתה לא עושה את זה,

אם אתה כבר עושה את זה,

אין צורך לעשות את זה יותר מדי)

אני לא בא להטיף למוסר מהי דרך המלך

גם אם התחתנתי, זה לא אומר שפיצחתי את השיטה

אלא שהקב"ה עשה איתי חסד!!

אחי,

רק תזכור

שאיפה שלא תהיה

ומה שלא יקרה לך

אני תמיד כאן לצידך

אוהב, מחבק, מבין

ובעיקר מתפלל שסוף סוף הקב"ה יעשה גם איתך חסד!

זהו,

זה לדעתי מה שאומרות המילים "תפסיק עם הבררנות"

אולי אני תמיד

ואולי אני נאיבי

אבל אני לא

רוצה לבוא להגיד על כל אחד שדואג לרווקי ישראל

שהוא רוצה ברעתם!

מקווה שהובנתי!

אך נפגעתי בשביל כל מי שנכנס לתוך קבוצת הגיל הזאת.

אין לך מספיק ניסיון?

אתה לא התמודדת עם כל מה שהם עברו?

אז תעשה טובה לעצמך ולהם-

ואל תבוא אליהם עם עצות, תובנות ודרכי פתרון,

גם אם נראה לך שיש לך מה להאיר ולבקר,

וגם אם אתה מאוד מאוד דואג להם.

אתה באמת רוצה לעזור?

תתפלל. תציע להם. תשמח אותם בדברים אחרים ולא תדרוך להם על הפצעים בנושא הכאוב.

וואו, אם בחורה בת 20 נשואה, תבוא ותתחיל להטיף לי מוסר,

ותתחיל להגיד לי להתבונן אחורה בזמן על הקשרים שהיו ומה לא היה סינון נכון-

אני חושבת שלא הייתי רוצה להתקרב אליה יותר.

הייתי פשוט נגעלת מעצם הגאווה, ההתנשאות, הביקורתיות.

היא בעצם לא חוותה כלום ממה שאני התמודדתי איתו כל השנים האלה,

שכמובן קרה מתוך גזירה אלוקית ולא מתוך בחירה,

אז באיזה זכות היא מסוגלת לבוא ובכלל לשפוט?! לייעץ?!

וזה לא בגלל שאני בטבעי לא מצליחה לקבל דברים מאנשים שצעירים ממני, להיפך- גיל זה ממש לא העניין,

ב"ה לומדת מכל מי שאפשר. אחיינים שלי לדוגמא מורים מצוינים.

אך ספציפית בנושא הזה-

קשה לי לקבל עצות ממי שלא עבר את מה שאני עברתי ולצערי עדיין עוברת..

שככה אני מפרש את המילים האלה

ולמקום הזה אני לוקח אותם

את רוצה להפגע מכל מי שאומר לך את זה

את יכולה

אני מעולם לא אמרתי לאדם שהוא בררן

לא נכנס לאף אחד לנעלים

סומך על כולם שיודעים במה לבחור

רק שאני בניגוד אלייך

מאמין שלאנשים האלה (אלה שאומרים את זה) יש כוונה טובה

ולא סתם לדרוך לאנשים על הפצעים

ואני כותבת מתוך מציאות.

זה עצוב-

אבל יש אנשים שנהנים מלדרוך על פצעים של אחרים,

יש אנשים שנהנים מלהפוך אנשים לבעייתיים,

יש אנשים שנהנים לחלק כל היום טיפים לאנשים בלי שהם בכלל חוו וניסו אותם,

אולי קראו עליהם באיזה פורום או ברשימת מכולת שטחית של רכז בני עקיבא..

אבל ב"ה גם יש אנשים טובים באמצע הדרך.

רגישים. מכילים.

שבאמת לא מבינים איך בכלל אפשר להתמודד עם המציאות הנוראית הזאת-

ותומכים מהצד, מתפללים, מחזקים, משמחים.

ולא עסוקים כל היום בלחלק תובנות חסרות ביסוס.

אין לי ספק שהדברים נבעו מרצון טוב, 

אני מאמינה שבודדים האנשים שנהנים לגרום רע או לדרוך לאחרים על יבלות,

אבל-

כשאדם כותב משהו ומפיץ אותו, בעיקר בעניינים רגישים כאלה, הוא צריך לחשוב מליון פעם לפני כן.

הוא צריך לראות בדמיון שלו את אותה בחורה (או בחור..) בת 30+ שעשתה את כל המאמצים למצוא את בן זוגה,

יצאה עם עשרות, גם עם ההזויים ביותר שהדודות והשכנות הציעו לה, הייתה פתוחה לשמוע ולקבל גם מי שלא עמד ברשימת מכולת, עשתה את כל הסגולות הקיימות, התפללה מכל הלב, ויושבת בבית כבר חצי שנה בלי לצאת אחרי שהיא לא שכחה ליידע את מכריה וחברותיה מה היא מחפשת.

(זו לא מציאות נדירה, זו מציאות נפוצה לצערנו, שלא נדע ושלא נגיע לזה).

אחרי שהוא חשב עליה/ו, אז יחליט אם הוא עדיין רוצה לכתוב את הדברים ובאיזה אופן.

מספיק שאחת כזו תפגע מהדברים- זה כבר לא שווה את זה.

לא דומה מצב שבו אדם יושב עם חבר שלו בענווה, בלי שיפוטיות, עם המון אמפתיה

ומעיר לתשומת ליבו שאולי במקרה X או Y היה כדאי לחשוב אחרת, לתת צ'אנס,

למצב שבו אדם מפרסם ברבים בהכללה כזו, ובצורה כזו, ביקורת על כ"כ הרבה אנשים,

בלי לדעת מי הם ומה הם עברו בדרך המתישה והכואבת הזו.

והיה כדאי להביא את זה לתשומת ליבו וליבם של נוספים שלא מספיק מודעים לרגישות של הנושא 

ולפגיעה שהם עלולים לפגוע בכוונותיהם הטובות.

כוונה טובה ממש לא מספיקה.

יש צורך לחשוב איך זה יתקבל אצל השני, האם זה באמת יועיל לו, גם נפשית, מה הוא צרך לשמוע.

אם האנשים הללו היו חושבים על זה- 90% מהאמירות הללו היו נכחדות מהעולם.

כי לא, זה לא עושה טוב לרב האנשים לשמוע את זה.

והלוואי שהאלו שאומרים את זה ולא נשואים- לא יכירו בקושי הזה, שילך להם הכי בקלות, ושיתחתנו בגיל 20

חברה של אמא שלי שהסבירה לה בלהט ש "כל מי שרווק זה בגלל שהוא לא רוצה להתחתן"

מזל (או חבל?) שהיא לא ראתה את הגבות שהרמנו זו לעבר זו נוכח דבריה  מלאי הטעם והטאקט.

כמה משפטים תפסו אותי חזק,

אך המשפט שהכי מדוייק לי בימים אלה במיוחד:

אולי היינו מתחתנים ומסתדרים איכשהו ולא רבים.. אבל לעולם לא הינו שמחים באמת..
 

כמה שאני מרגישה שזה נכון.

עד כה היו לי כמה קשרים ארוכים ועם כולם הסתדרתי בפשטות.

בדיוק כמו עם כל חברותיי, שמגיעות מרקע שונה וחלקן גם סגנון אחר וב"ה עם כולן אני מסתדרת נפלא.

אבל השאלה היא לא :

עם מי אסתדר והכל יהיה נחמד וזורם?

אלא: עם מי באמת אהיה שמחה ושלמה?

רממש מסכים עם סעיף א׳,אני לא מבין איך נלחצים מזה. באמת.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.