שעברת.דווקא את זה את יכולה לשנות ,להחליט לתת להם חיים טובים יותר מתוך הניסיון שלך עם החיים!!!

ואם את רוצה יותר פירוט דברי איתי!!

זה כ"כ מרגש לקרוא את זה אבל זה גם כואב באותה מידה...

ממש אסור לחשוב על זה אפילו!!! כי עד כמה שההחלטות בידיים שלנו, אנחנו לא יכולים חלילה להחליט דבר כזה על העתיד שלנו כפרט ושל עמ"י ככלל...

לכל אדם יש את "הקצבה" שלו מאת הקב"ה, אפשר לקצץ אותה, אפשר להאריך אותה... אפשר ה-כ-ו-ל !

ולזה האדם נברא להחליט... לכן, צריך לקחת החלטה נכונה מתוך הסתכלות מרחבית על הכול..

ולא להתייאש! קורה, נופלים קצת קשה אז מרימים ידיים... כן, להרים ידיים למעלה לאבא שבשמיים, לבקש להתחנן... ולהישיר מבט הלאה אל החיים, יש עוד נקודות של אור בהמשך הדרך שלנו פה בעוה"ז... חבל ככה לוותר אם קרה משהו קשה ככל שיהיה לא מוותרים!

נ.ב. אם יש איזו שהיא אפשרות לעזור, בשביל זה אנחנו פה..

להתקיים ולקיים! 

היה כה"ג אחד שלא רצה להתחתן כי ידע ברוה"ק שיצאו לו ילדים רשעים

הקב"ה נגלה אליו וכעס עליו. "זה לא החשבון שלך.. חובה עליך לקיים את המצווה ומה שיצא ממך זה רצון ד'"

אסור לנו לעצור את העולם.. טכנית אנחנו כן יכולים.. אבל זה לא הדרך.

במקום זה עלייך ללכת ללמוד איך בונים בית בצורה נכונה.. אני לא הייתי מקבלת את הויתור הזה

את אוהבת ילדים? היית רוצה ילדים? [ומי לא] תלכי ללמוד איך צריכה להתנהג אמא טובה, הורים טובים.

אפחד לא קבל רישיון לחינוך..

אנחנו סה"כ שליחים, וכדי להצליח בכך אנחנו חייבים לעשות מאמץ ולהיות צמודים לריבונו.

אני כותבת את זה עם דמעות בעיניים!!

לעולם אבל לעולם אל תקברי את החלומות שלך בגלל שאת צופה בחולשתך!

את אדם חזק. כך הכרתי את אחותי..!

תודה על האיחולים אבל אני לא מקבלת אותם כשאת(!) מחוץ לעסק.

דברי איתי חברה...

גם אם כל עניין הסבל שאת מתארת היה נכון (ואני לא מסכים עם זה) האם בשביל סבל מותר לחשוב על מניעת הורדת נשמות לעולם שצריכות לעשות את המסלול שלהם ולקיים את משמעותם בעולם הזה ? תחשבי גם על העניינים האלו

חשוב לדבר עם הרב שלך באולפנא שיוכל לתת לך נק' מבט רחבה ממקורות יהודיים שעוסקים בנושא הזה של הבאת חיים לעולם,יש מה ללמוד בנושא

אבל אני חושבת שלמרות מה שכתבת לעיל.. אין צורך להשוות בין חזקיה לאפחד אבל מה שכן

ללמוד ממנו.

כי לא סתם הקב"ה אישר שזה מה שיכתב שם.

ואם זה לא קשור אז לפחות לדעת שגם אם בטעות נעביר חוויה לא נעימה, אז יש לאן לחזור

וגם מילד אפשר לבקש סליחה ולומר שעשינו טעות.

זה לא סוף העולם!

הילדים רואים מי ההורים שלהם אחרי הכל, מה שלא תעשי 

יש טעויות והעברות חויות גם בחינוך, אבל לאט לאט לומדים. ובשביל זה נולדה היכולת ללמוד

בתאורטי והיכולת ליישם בע"ה באופן מעשי.

אני לא מבינה מה את חושבת... ברור שאדאג!

יש סיכוי גדול שלא תעבירי את זה הלאה!!

מצטרף לדברי דניאלה.

יצא לך לדבר על זה עם מישהו?

יקרה, שה' יברך אותך!

גם עם זה קשה וזה מפחיד זה תבע האדם זה החיים האמיתים שמקדמים את העולם וזה המצווה הכי גדולה בתורה האמשכיות

כול הצדיקים הכי גדולים התחתנו למרות שזה היה קשה לילדים שלהם....

אני בטוח שיש אנשים שעברו יותר ממך[מי אני שיזלז] ובכול זאת גידלו משפחה עם ילדים מתוקים ויפים וצדיקים

"סבל זה חלק גדול מהתפתחות הבנאדם אדם שלא סבל בעבר לא ידע מה זה שמחה בעתיד"[אמר רבי אחיה בן  ציון מלמד]

          אהההה ותמיד לזכור "עולם ורוד רואים רק דרך ענים אדומות"

בס"ד

אנשים עוברים בחייהם דברים רבים, שמחים, כואבים, עצובים, ובכל זאת לא מתיאשים.

מה מניע אותך להתייאש?

מאיפה הזכות לקבוע אם תביאי חיים או לא?

הבחירה אם ילדייך יספגו את מה שזה לא יהיה היא רק בידייך.

אם תשכילי לעשות ואם תתייעצי עם גדולי דורנו אני בטוחה שתוכלי להקים משפחה לתפארתנו.

אם זה מחלה או משהו ל"ע, רוב המחלות שמועברות לילדים צריכות שגם לבעל יהיה את אותו גן פגוע ובשביל זה קיימות בדיקות גנטיות.

אז לפני שאת מחליטה החלטות פזיזות ונוראיות שכאלה אני ממליצה שתדברי עם מישהו קצת יותר מבין מאיתנו ושתבררי את כל האפשרויות כי בעולם כיום אין בעיה בד"כ להבטיח את בטיחות ילדינו הנולדים (בהנחה שלא דיברת על העובדה שהעולם הוא רע ואכזר...)

מאחלת לך שתמצאי את הדרך הנכונה על פי התורה והיהדות (למרות שאין לנשים מצווה ללדת אני חושבת שיש פה עניין להתייעץ עם מישהו גדול...).

ב"הצלחה

ובעז"ה תקבלי עצה טובה

שואף - ברור שיש לזה משמעות הורדת נשמות לעולם וכו', אבל זה לא סותר את זה שאני מבחינתי חושבת שהמטרה לא מקדשת ת'אמצעים. למה שאגרום לאנשים לסבול בגללי? ועוד למשפחה שלי? איפה ההגיון?

דניאלה - זה לא עניין של טעות וחיוך, זה פשוט ככה זה. כשבנאדם חווה דבר הוא מעביר את זה הלאה. הן בשלילי והן בחיובי. 

ענבל - לא כל דבר גדולי דור קשורים לדעתי... אני אומרת את זה עם הרבה כבוד. אבל יש חיים מעבר לתורה. 

ובכלל תודה צדיקים... אני בסדר למרות זה. זה היה סוג של פריקה.

תודה.

שאנחנו אומרים שהמטרה לא מקדשת את האמצעים זה באמת במקרה שהמטרה לא יכולה להיות עילה לשימוש באמצעים כאלו ואחרים.

אבל יש מקומות שהמטרה כן מקדשת את האמצעים (והבירור הזה צריך להעשות בכל מקום,ולא כעיקרון על) לדוגמא,אסור לכרות עצים סתם,נכון ? זה יהיה ככל הנראה בגדר של "בל תשחית",אולם כאשר המטרה משתנה,לדוגמא לכרות עצים כדי להסיק בית,האמצעים נהפכים למותרים,ללגיטימיים.כי באמת היחס בין האמצעים למטרה הם תלות במציאות ולא כעיקרון על שנכון באותו אופן תמיד.

במקרה הזה בודאי שהורדת נשמות כדי שיקיימו את המסלול שהן צריכות לקיים ואת משמעות החיים כאן זו מטרה שהיא גדולה יותר מסבל.זה לא דבר קל,זה לא נאמר בהינף יד,אולם זה דבר גדול יותר.

לגבי הסבל שאת מתארת,סבל לימודי כזה או בכלל סבל ברמות האלו, לא יכול לעמוד באותה מדרגה להורדת נשמות לעולם.

ואני חולק עלייך,אני חושב שאנשים יכולים להשתכלל ולהתפתח ובכך לא להעביר את הסבל שהם סבלו לילדיהם,אדרבא הם יכולים לגרום לכך שבע"ה ילדיהם לא יסבלו באותה צורה ע"י ההתפקחות שלהם ומעבר בדרך שהם עברו,דווקא בגלל זה !.

לא קראתי את מה שדניאלה כתבה לך ולכן אינני יודע להגיב,אבל לגבי מה שכתבת לענבל.. בודאי שהתורה היא יסוד החיים,והיא הכל."כי הם חיינו ואורך ימנו" וכך זה היה תמיד בעם היהודי.התורה אינה רק תוספת אלא היסוד הבלעדי ומהות החיים עצמם.

בס"ד

מצידי זה יכול להיות גם אבא\אמא\ פסיכולוג או אפילו פסיכיאטר,  כל אחד מפרש לפי מה שהוא חושב.

ב. גדולי תורה לא קשורים לזה?!

טוב אני לא יודעת מי את אז אולי את לא דתייה או משהו..

אבל אם כן אז אני מניחה שידוע לך שלהביא ילדים לעולם זה לא משחק ולא ממש נתון לבחירתנו.

יש לנו תורה ואם התורה אומרת שלהביא ילדים זה אחד הדברים הכי גדולים בחיים אני מניחה שהיא לקחה בחשבון ה כ ל !

אז לא משנה כמה נורא מה שהיה לך אני לא חושבת שבתור בת יהודיה וכמדומני גם דתייה את יכולה להחליט דבר כזה בעצמך.

בחירה חופשית יש לך אבל אם את באמת מאמינה בקב"ה אני לא יכולה לראות מצב בו תגיעי להחלטה כזאת בלי להתייעץ עם שליחיו.

ומסכימה עם שואף- התורה היא כל חיינו, אין תחום בו היא לא יכולה לעזור.

כמובן שלא הולכים על כל שטות לרב אבל החלטה כזאת היא לא שטות והיא ממש לא מחוץ לתורה!!

אני בדר"כ לא קוראת בפורום הזה (כבר עברתי, ב"ה, את גיל ההתבגרות) 

ראיתי את זה בכותרות למטה ובמקרה נכנסתי וראיתי...

לא קראתי את רוב התגובות עד עכשיו, ולא הכי ברור לי למה התכוונת...

ובכל זאת הרגשתי צורך לכתוב משהו- גם אם זה קשור אלייך וגם אם לא.

כתבת שאת בת 17- גם אם זה יחסית הסוף, זה עדיין גיל ההתבגרות. ומה שכתבת זה מחשבות שמאד יכולות לאפיין את הגיל הזה...

כתבת שסבלת בחיים ואת לא יכולה/רוצה להביא ילדים שייסבלו גם כן. אני מצטטת- "פוחדת להעביר להם מה שאני עברתי בחיי".

וואו. במשפט הזה יש הרבה עומק... מראה שאת בחורה באמת חכמה וחושבת...

אומר לך את דעתי: אדם שלא אוהב את החיים, אולי באמת ילדיו ייסבלו כי אהבת החיים זהו דבר כ"כ בסיסי שיכול לעבור בתת מודע מגיל קטן... אולם אדם, שיש לו כ"כ הרבה צרות- מחלות גנטיות חס וחלילה, קשיי פרנסה, ועוד ועוד שלא נדע... אם הוא בעל אמונה בהקב"ה ומתוך כך ימצא את האושר ויאהב את החיים- ילדיו, יחד עם כל הצרות, יוכלו לגדול להיות אנשים מאושרים, מוצלחים, שמביאים שפע לעולם.

אני לא יודעת לאיזה סבל התכוונת, ואם כבר סיימת לעבור אותו או שאת עדיין סובלת... אבל את עוד צעירה, דברים כיום יכולים להיראות לך היום נוראיים אבל בע"ה, עם תפילה ואמונה- דברים משתנים בחיים!

בגיל שלך כ"כ הרבה דברים מוזרים עוברים בראש, שאלות בסגנון של: "למה לחיות? יש כ"כ הרבה סבל בעולם? מזה העולם הזה?" אלה שאלות נורמליות... לא לפחד שאת לא בסדר או לא רגילה. לא לשכוח לספר לאנשים שאת מכירה (לפרוק בפורום אנונימי זה לא אותו הדבר...) דברי עם אמא/אחות/חברה/מדריכה. אפילו נסי מורה שתמיד אהבת- גם אם לא יצא לך לדבר איתה... לדעתי היא תבין אותך בהחלט  ותוכל לעזור! אפשר גם לקרוא ספרי אמונה... (שמעתי ש"בגן האמונה" של הרב ארוש  זה נהדר)

אל תיקחי קשה את מצבך. בע"ה, עם הרבה תפילה ואמונה, אני בהחלט מאמינה שבגיל 20 או 22 או 25 או 30 או לא משנה מה- את בהחלט תגיעי למצב של יציבות נפשית, אהבת החיים, אמונה בהקב"ה ובכל מעשיו, ולא פחות חשוב מהכל- אמונה בעצמך!!!

ואז בע"ה תפגשי את הבעל המקסים שלך ויחד תביאו ילדים לעולם חמודים ומקסימים, שיגדלו לאהבת החיים- יחד עם כל הקשיים.

ובע"ה בקרוב יבוא המשיח- שזה המטרה שלנו (אסור לשכוח) ואז בכלל העולם שלנו יהיה עוד יותר עולם נהדר ומתוקן...

החלומות שלך ייתגשמו. אל תדאגי

המון המון בהצלחה!!!

אני לא יודעת מה עברת ומה את מרגישה מעבר למה שכתבת.

רק רוצה לספר לך על נער שפגשתי ממש כמוך - בן 17

אבל ממש לא כמוך - הוא לא אהב ילדים ולא היו לו שום קשר עם ילדים. הוא היה חנון שבנות ממש לא התייחסו אליו והוא שנא את אבא שלו. אני לא יודעת למה. (אבא ניצול שואה שאני לא יודעת מה הסיפור שלו.).

אבא שלו נפטר. 

בשבאנו לנחם הוא הצהיר חד וחלק: אני בחיים לא אקים משפחה! אני שונא את העולם הזה - הוא רע ואסור להביא ילדים לעולם כזה!

ראיתי אותו.

הלכתי ברחוב וראיתי איש, מאיר פנים ושמח. אשה חמודה ויפה, ילדים (כמה ילדים) מתוקים, יפים  וענן של אור ואהבה מרחף מעל כל המשפחה.

נפעמתי...

עברתי לידם והוא בחיוך גדול מלא חיים אמר לי שלום.

מסכימה עם במבה ואהבתי את התגובה של סטרוואווברי (לא בא לי באנגלית.)

שלום

אני מאמינה לך שעברת דברים קשים וכואב לך מאד,

את צריכה להאמין שתוכלי לגדול מהם.

כואב וצריך לקבל את הכאב. דוקא בגלל שאת מודעת להשלכות האפשריות  תוכלי  עם עזרה להתגבר ולא לא"ליפול בפח"

ממליצה לך לשמוע שיעורים של גידי דבוש באתר לב הדברים 

תזכרי שאת עצם הטוב

ותודיעי כשאת מתחתנת כי זה יקרה וזה יהיה לטובה

בהצלחה

בס"ד

חז"ל אומרים על איש ואשה "זכו-שכינה ביניהם, לא זכו-אש אוכלתם"! וזהו יסוד גדול בחיים לכל קשר עם אדם שמאוד קרוב לנפשך. או שהקשר יצליח מאוד ותאהבו זה את זה עד לב השמים, או שהוא ייכשל חלילה, וייגרם מכך שתשנאו ח"ו אחד את השני. וכך הם הדברים כשמדובר בהורה/צאצא/אח או החברה שהכי קרובה אלייך. מובן שהשיא של הדברים הוא בקשר עם האדם שאמור להיות הקרוב ביותר-בן הזוג.

זאת אומרת שכשמדברים על הקמת משפחה, מדובר בהתעסקות עם חומר נפץ רציני, ממש 'משחק באש'!!!

ואכן יש פה סיכון גדול. אלא שהקב"ה מודע לסכנה הזו, ואעפ"כ ציווה על כל אחד ואחד להקים משפחה ולעסוק בפריה ורביה. "לא תוהו בראה, לשבת יצרה"!!

ואם כך הוא ציווה, אז בדיוק כפי שאת מקפידה לשמור שבת, מוטל עלייך גם לקיים את המצווה הזו. ויש להוסיף כאן שחז"ל גם מבטיחים ש"מה' אשה לאיש" - והכוונה היא שהקב"ה לוקח פה אחריות לא רק על מציאת השידוך אלא גם על כל התהליך שהקמת משפחה כרוכה בו (הריונות, לידות, קשר בין אבא לאמא, בין האחים וכו' וכו' וכו').

לכן לא צריך לפחד, אלא לקיים את מה שהוא ציווה ולבטוח בו במה שלא בידים שלך.

ורק עוד דבר אחד לסיום: הזכרתי פה את מצוות השבת. כשחושבים עליה ועל עוד מצוות מתוקות שה' ציווה, אני לא מבין איך אפשר לחשוב שהעולם אינו טוב..... (: (: (:      בהצלחה רבה והרבה שמחה ואושר בכל אשר תפני!!! ויום ירושלים שמח!

דניאלה - יש הבדל בין להעביר חוויה לא נעימה, לבין להעביר חיים זוועתיים. [בלי לפגוע - לא לא הכל את יודעת על מה אני מדברת.]

אין צורך לדאוג לי.

לחיות באמת - זה לא באמת נכון מה שכתבת. זה לא בשליטת האדם, זה דברים שקיימים ואין מה לעשות.

ביני.. - ברור שאנשים עברו סבל מטורף וקמו. מי אני שאזלזל גם כן? אבל אני מרגישה שאווקי אנשים שיכלו-אשריהם. אני יעשה תחשבונות שלי ואת החישובים שלי לגבי החיים שלי ומה אני מסוגלת ומה לא.

שואף - אם הנשמות האלה צריכות לרדת לעולם, הם ירדו. לא רוצה שהסבל שלהם יהיה בגללי. זה בלתי אפשרי לחשוב על זה... ובאמת פשוט תאמר תודה שאתה לא מבין על מה אני מדברת.

לגבי התורה, התורה היא דרך חיים, אבל אני לא חושבת שעל כל פיפס בחיים צריך לשאול רבנים. הם רבנים בגלל התורה שלהם לא בגלל שהם מבינים גדולים של החיים. 

ענבל וצדיק יסוד עולם - מצוות פריה ורביה היא לגברים, נשים לא חייבות בה. זה ההלכה. 

להביא ילדים לעולם זה דבר עצום, אבל אני לא מסוגלת להביא ילדים בידיעה שהם יסבלו. לא יכולה. מצטערת... ואני לא אומרת את זה סתם. 

כולם - תרגעו! רק כתבתי פריקה. ההחלטות הן שלי. אני יודעת מה אני עושה עם חיי ב"ה, ואם אחליט אחרת אחליט אחרת. כרגע זה מה שאני חושבת שטוב לי. ורק כתבתי פריקה. מותר? הפכתם את זה לדיון הלכתי מהותי ולא יודעת מה. 

אני בסדר. כל אחד והקשיים שלו.

מה קורה? הרגשתי אני חייב להגיב. אני רואה את השרשור הזה כבר מלא זמן. ותמיד דילגתי עליו כי לא היה לי מה להגיד. זה נשמע כ"כ עצוב.. אני לא יחפור מפן הלכתי כי לא.. אבל תחשבי רגע. הקב"ה הביא לך ניסיונות ומטרותיך הם לעבור אותם בכבוד. אני מאמין שאת יכולה לעבור את המשבר הזה. הוא קשה.. ואם זה מה שהבנת ממנו , אז הוא ממש קשה.. אבל את חייבת לנסות לעלות מעליו. ולהראות לקב"ה שאת יכולה. אני מבין שזאת הייתה מן פריקה על הכול. זה כמו בנים שאומרים שהם הולכים להתאבד כי נמאס להם מהחיים.. אבל הם לא באמת הולכים לעשות זאת . כי לא.. אז אני מקווה שבעיתו ובזמנו יחזור לך הרצון להביא ילדים כי תביני שזה טוב בשבילך ובשבילם גם יחד..

בהצלחה בחיים!!! למרות שהם קשים..

אני לא מבין מאיזו אחריות את חוששת כשריבונו של עולם בכבודו ובעצמו אומר שכך צריך להיות.

לגבי מה שכתבת בהמשך,זה בהחלט לא "פיפס" זה נושא ברומו של עולם.אם התורה היא דרך חיים חייבים ללמוד אותה בהקשר לכל פרט ופרט בחיים,וזה נעשה דרך מעבירי התורה הלא הם התלמידי חכמים.

כדרך הטבע לא כל דבר נלך לשאול בצורה כזאת של הלוך ושוב,התורה יותר מדי רחבה בשביל מערכת התנהלות שכזאת.בשביל זה אנחנו לומדים במסגרות של תורה,ואז אם ישנה שאלה,תהיה,או רצון להעמיק וכו' שלא למדנו,פונים בצורה ספציפית לרב בשאלה.

ורבנים מבינים גדולים של החיים בגלל שהם בקיאים בתורת החיים,ובגלל סנכרון מעשי שלה במציאות שצובר אצלם נסיון רב לגבי החיים עצמם.בודאי שאדם מבוגר יותר גם מבין יותר ויש לו נסיון גדול יותר מאדם צעיר בחיים (כל זה נכון בחברה שומרת מצוות באמת,בחברה אחרת אין בהכרח קו לינארי כזה בכל נושא ונושא.אבל כשאנחנו מדברים על תלמידי חכמים,אז בודאי שזה כך).

צריך להיות מעורב לי בחיים. אם אני ארצה להתייעץ אתייעץ. אין שום חובה כזאת.

התורה היא דבר חשוב, אבל יש גם עולם הזה. הוא לא בטל בפני עצמו. הוא בטל בפני העולם הבא.

ולא יודעת מה איתך, אבל כרגע אני חיה בעולם הזה, ובעולם הזה יש תשיקולים גם של העולם הזה.

אם אתה חושב שאתה חי בעולם הבא רק עם שיקולי עולם הבא-ב'הצלחה. אני לא.

אני בנאדם לא מלאך.

א.אני חושב שיש חובה להתייעץ כאשר חושבים על דבר שהוא לא ברוח התורה.

ב.עולם הזה אינו מהות נפרדת מהתורה,כל העולם הזה הוא בשביל התורה.התורה היא תורת חיים ומתפשטת בכל התחומים,אין מקום שאין בו תורה.לכן השיקולים בעולם הזה הם גם שיקולים שצריך לערב בהם דעת תורה,אין דבר כזה שיקול "טכני" שהוא נפרד ממהות החיים.

אלו לא שיקולים של עולם הבא,הבאת ילדים לעולם,זה השיקול ב ה. הידיעה של העולם הזה,לעולם הזה יש משמעות רק אם יביאו ילדים לעולם בשביל שיקיימו כאן את משמעות חייהם.

ב. העולם הוא בשבילנו, התורה מראה לנו דרך חיים.

זה לא אומר שבכל דבר בחיים השיקול הקובע הוא התורה. זה אחד מהשיקולים המשפיעים אבל לא רק.

שים לב גם מבחינת ההלכה יש מצבים יוצאי דופן בדברים שונים. התורה היא לא ספר חוקים! היא דרך חיים!!!

אם זה היה ספר חוקים, היית צודק. אבל לא. זה דרך ולכן לא הכל תוכי.

לא יצאתי בהכרזה שלא צריך להביא ילדים לעולם. כן אמרתי שאני לא רוצה מסיבות שונות.

בס"ד

אמרת שאת לא רוצה שהם יסבלו.

אבל מי את שתחליטי בשבילם?

את לא סומכת על אנשים שהם יהיו מסוגלים למצוא את דרכם?

מי לעזאזל אמר לך שהם יסבלו?!

לא כל דבר שקורה או קרה לנו עובר לילדינו.

ולא על הכל אנחנו צריכים להחליט..

את יכולה להישאר רווקה זקנה.

זאת תהיה בעיה שלך.

אבל אל תמציאי לזה תירוצים..

לא מתפקידך לקבוע את הדברים האלה.

את יודעת למה לאישה אין מצווה כזאת?

כי יש לה רצון טבעי לזה..

אז מה קורה כשאין לה רצון טבעי כזה?

שמעתי פעם מישהו אומר שאז המצווה כן מוטלת עליה..

וגם אם לא, אם אין לה רצון טבעי לזה כנראה שמשהו אצלה לא בסדר,

כי אם זה לא היה טבעי אז גם בנות היו מחויבות..

אם זה לא היה מטבען לרצות זאת.

הרבה דברים מפחידים בחיים אבל אם נלך רק לפי הפחד וניזהר כל כך אז לעולם לא יהיו לנו חיים.

אנחנו לא נחיה, אנחנו נהיה כמו מתים אבל בעולם הזה..

לא יודעת בת כמה את, אבל אני מאוד מקווה שעדיין צעירה ואת עוד תגדלי ותתבגרי (אני לא אומרת את זה כי אני אולי יותר גדולה ממך.. אלא כי אני באמת מאמינה בזה. ואת יכולה מצידי להיות גם בת עשרים.).

לא נעים בכלל!

במקום להכריז "את לא נורמלית", שזה בתרגום חופשי "את לא כמוני",

מותר להודות: לא הבנתי אותך, את נמצאת במקום שאני מעולם לא עמדתי בו, ולכן אין לי הרבה מה לומר לך - אבל אני יכולה ומוכנה להקשיב ולהשתדל להכיל.

בס"ד

זה דברים שסותרים כל הגיון.

ובטח ובטח שסותרים את כל מה שאנחנו מאמינים בו...

בענייך.. בכל מה ש'אנחנו' [אם אנחנו מכלילים] מאמינים בו .

*פסוק שנכתב לכולנו: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו"

זה השיקול הראשון,מכיון שזו דרך חיים.אומרים "כי הם חיינו ואורך ימנו" בגלל שהם הם החיים.

כשיש מצבים יוצאי דופן זה שיקול תורני,זה לא בגלל שיש משהו גדול יותר מהתורה.

דרך חיים זה אמירה גדולה יותר מחוקים,אלו החיים עצמם איך הם מתנהלים ומהי מהותם.כאשר יש שיקול שאינו של תורה שקובע במקום התורה זו חריגה מדרך החיים.

לגבי א',אז צריך לבדוק גם את זה,זה לא דעה לגבי האם זה חובה או לא.

שבת שלום

שעוזרים לנו לשנות ולהשתנות.. לחשוב אחרת אחרי תקופה.

אנ'לא אומרת "תגדלי תביני, תגדלי תשתני" אני אומרת שזה דבר שפשוט קורה באופן טבעי

והתובנות באות אם נרצה ואם לא. אני לא אומרת איזה תובנות יבואו אני רק אומרת

שעוד יבואו מלא כאלה.. לכולנו.

ואני מאחלת לך שתצליחי להשתחרר מהקושי הזה ומהמקום הזה שאוסר בכבלי ברזל.

ולא לא צריך להגיב גם על זה.. 

ואת זה אני מאחלת לכל יהודי, את לא עוף מוזר. 

כולנו עופות, מתעופפים מפה לשם.. הולכים חוזרים ועושם דברים.

מה ישאר כאן? משהו ישאר.. משהו טוב. כך אני מאמינה.

(אין צורך לסתור את אמונתי, זו אמונתי.. אם אין הסכמה אפשר לחייך גם ואפשר שלא אבל לא חייב לסתור)

גם אני לא מתחתנת כשאהיה גדולה למרות שאני אוהבת ילדים, אם זה מעניין אותך לדעת למה את יכולה לכתוב לי באישי

מי יכול לקבוע מעכשיו אם הוא מתחתן או לא???!!

ודרך אגב - יש מצווה כזאת בתורה!!!

אני לפחות מחכה לרגע שבו אתחתן!

תסתכלו על חצי הכוס המלאה

בהצלחה חברות וחברים=)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....