אבל היום קוראים לזריקת אבנים ע"י יהודים- פוגרומים, וע"י ערבים- מעשה קונדס...

בס"ד

להתפלל לרפואת אהרון בן גולדא שמצבו הולך ומחמיר (בזנט בראש)

לרפואת יוסף יצחק קובלקין שחטף את אותו בזנט בראשו!

בס"ד

אני עכשיו בדרך חזרה מבית החולים וכולי רעד..
נכנסתי לעיר החולים הזו ומצאתי את המחלקה בה מאושפז אבי.
בחוץ ישבה אימי עינייה טרוטות מחוסר שינה, לבושה עוד בבגדי שבת עם חצאית לבנה-מלוכלכת בשפריצים של דם.
... אחי הקטן יושב וממלמל פרקי תהילים
ואחי הגדול שקיבל שחרור מהצבא התרוצץ שם ודאג שכולם בסדר וכולם ישתו ויאכלו.
הוא הגיע כדי להחליף את אימי שתוכל לחזור הבייתה כדי לדאוג לאחי הקטן ולהחליף את אחותי שתוכל ללכת ללימודייה במכללה.
ביקשתי לראות את אבי כדי להאמין למצב.
ואחי הקטן לקח אותי.
נכנסתי לחדרו של אבי ולא זיהיתי אותו
אדם בריא ושלם שהפך בין רגע בגלל מדיניות מעוותת וממשלה רופסת לאבן, אדם פצוע ללא הכרה וללא יכולת לתקשר עם הסובבים...

אני לא יכולתי לשאת את הכאב ויצאתי משם במהרה..

הסיטי של אבי ב"ה עבר בהצלחה!! עדיין יש חשש לפגיעה קלה במוחו!!
הדימום בראשו נפסק!!
יש לו גם דימום פנימי בבטן שעוד לא נבדק בגלל שהראש היה חשוב יותר.

את כל זה אני כותבת לכם כשדמעות בעיניי וכולי תפילה שעמ"י יקום מעוורונו ויתחיל את תחיתו מחדש...

כמו שאמר הר' צבי יהודה קוק זצ"ל- "אני קורא לעמ"י קום וחייה"

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....