אומרים שאם לא מפסיקים לחשוב על מישהו, הפתרון הכי טוב (והיחיד..?) הוא לפגוש מישהו אחר.
אבל מה עושים אם אני בכלל לא בקטע של לצאת עדיין? וסתם במקרה פגשתי אותו פעם ועכשיו אני תקועה כבר יותר משנה..
אומרים שאם לא מפסיקים לחשוב על מישהו, הפתרון הכי טוב (והיחיד..?) הוא לפגוש מישהו אחר.
אבל מה עושים אם אני בכלל לא בקטע של לצאת עדיין? וסתם במקרה פגשתי אותו פעם ועכשיו אני תקועה כבר יותר משנה..
קודם כל, ברגע שתתחילי לצאת כדאי לך לדאוג שישדכו ביניכם.
מקסימום לא ילך ותדעי שזה לא מתאים.
אחרת סתם תהיי תקועה במחשבות עליו ויהיה לך קשה לרצות קשרים אחרים.
מניסיון.
חוץ מזה-
לא יודעת מה לומר לך 
אפשר פשוט להסיח את הדעת ע"י התעסקות בדברים אחרים,
נניח כל פעם שאת מתחילה לחשוב עליו תעשי משהו שיפנה את המחשבות שלך למשהו אחר,
אל תתני לעצמך לשקוע במחשבות.
וכשיגיע הזמן- כדאי לה לנסות.
עם כל הפאדיחה שבעניין.
לפחות שהראש יהיה נקי.
אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני לא בליגה שלו בכלל. לא נראה לי שהוא יסתכל לכיוון שלי.
(הייתי יכולה להבהיר את זה בקלות אבל זה יגלוש לפרטים מזהים..)
ובשכל אני מניחה שאנחנו לא ממש מתאימים, אבל עובדה שזה תקוע, שוב- יותר משנה!
ואני גם מפחדת שכשאני כן אהיה בקטע של לצאת זה יפריע.
אמנם לא נעים, פדיחה, וכל זה,
אבל תמיד כדאי לנסות.
אם זה ילך- מצוין.
אם לא - לפחות תדעי זאת בוודאות.
ו"אין שמחה כשמחת התרת הספקות".
בואי נסתכל על 2 האפשרויות:
1. את לא עושה עם זה כלום. מניחה שאתם לא מתאימים ומנסה להמשיך הלאה.
לדעתי זה באמת יפריע. בכל קשר תשווי את הבחור אליו, תהיה לך תחושת החמצה ולא תהיי פנויה רגשית לקשר.
2. את מנסה לבדוק אולי זה בכל זאת מתאים.
נניח ובסוף מתברר שלא. (יכול להיות שאפילו בלי להיפגש. רק הוא יגיד שלא)
נכון, זה לא נעים ואולי אפילו פוגע.
אבל את יודעת שזה לא מתאים. לא מניחה. והידיעה עושה את כל ההבדל.
את יכולה להשאיר אותו מאחורייך, כי את יודעת שזה לא רלוונטי. בלי מחשבות של "אם" ו"אולי".
לדעתי האכזבה שווה את זה.
אבל בעיקרון היא צודקת, לא?
הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה..
פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות
הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)
אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל
את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,
הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת.
ולא הוסיף יותר.
אני בעד,
לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:
1. היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.
2. זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.
3 הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!
תפרגנו על מעשה טוב ואז ממנו תדברו על התכונה שאתם אוהבים בה/ו באישיות.
דוגמא -
תודה שאתה מפרגן לי כל הזמן, ממש אני רואה בזה את העין הטובה שלך 
הוא @חתול זמני.
פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום
עם שטויות
פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃
זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"
ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"
אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)
את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.
אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה.
והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".
רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.
יש עוד מחקרים דומים.
הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?
ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.
זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים.
הוא כמובן לא קשור לכאן
שלום
האם קיים קבוצת ווצאפ עם הצעות של בחורים דתי לאומי תורני או חרדלניקים בגיליי 20-29?
היי לכולם,
בעז"ה אנחנו נתחתן בחודש אב, ובאזור חנוכה שאחרי אני מתחיל תפקיד ג'וב בתור קצין פרוייקט דרך עתודה (עדיין אין שיבוץ לאיפה נהיה בארץ)
כל הזמן מדברים איתנו על קורס קצינים וואלה בא לי לצאת כי אי אפשר להתקדם בצהל בפיקודי אם אתה לא קצין
הקטע זה שאם נגיד אצא בתחילת התפקיד כלומר 3 חודש אחרי שנתחתן, אז זה אומר שכשאהיה בבהד אחד 3 חודש אחזור רק לשישי-שבת
ודיברתי איתה על זה והיא מוכנה ודוחפת אותי שאני אצא כדי שדלתות בצבא יפתחו.
אבל לאחרונה גיליתי שגם ההכשרה החילית היא שבועיות ואז זה יוצא חצי שנה של רק שישי-שבת, זה לא יותר מידי?
מה שאר החיילים הנשואים עושים?
הראשונים.
לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.
מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.
רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....
חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.
נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?
ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר
בקרוב אצל כולם בע"ה!
איזה מרגש
שתבנו בית קדוש ושמח ביחד
ארץ השוקולדמזל טוב,
שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות
איזה יופי!
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!
המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!
איזו בשורה משמחת ומרגשת
בשעה טובה ומבורכת ממש
שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳