ההורים שלי בדרך כלל יודעים בדייט הראשון מחוץ לירושלים, זה מפני שאבא שלי עצמאי ועובד מהבית וזה הולך בערך ככה:

אני: יאללה אבא, יצאתי לתל אביב/ באר ששבע/ קרית ארבע.

אבא: מה איבדת שם?

אני: את הצלע שלי.

אבא: טוב...

כל פעם לדווח,

ואם החלטתי לפסול- "בטוח את לא רוצה לתת עוד סיכוי?" כשרואים שהם חושבים שאני טועה,

למרות שאני בטוחה במה שאני עושה.

וכו' וכו'...

הם נותנים לי חופש בענין הזה.

כך שבדרך כלל אין להם דרך לדעת. לדעתי לא כדאי לשתף, בעיקר לא בשלבים מוקדמים. מעבר להעקות אפשריות מצידם, תחשבי גם על זה שכל הציפיות, ההתלבטויות והאכזבות שאת חווה, יעברו גם עליהם. מספיק קשה לנו עם זה. למה להקשות גם על ההורים?

הם עלולים להיפגע.

ומה במקרה שזה עבר דרכם?

(לפעמים פונים אליהם כדי שיעבירו לי את המידע)

בדיוק את מה שכתבתי, שזה ייצור עומס נפשי מיותר עליהם. את בטח יודעת שהורים מאד רגישים בנוגע לילדיהם, ואצלם זה גם יתנפח לחששות שאולי את לא מתנהגת נכון בדייטים, אולי את לא מספיק זורמת בשיחה, וכו'. ואין כמו הערות כאלה כדי לתרום לביטחון העצמי הנצרך בדברים האלה..

תבהירי שיש לך חברות להתייעץ איתן, ושאם תמצאי לנכון לשאול בעצתם, את לא תהססי. במקומות שנראה לך שייך, תתייעצי איתם. כך הם יבינו שדעתם חשובה לך, אבל לטובתם את מעדיפה שהם לא יהיו מעורבים מדי.

לק"י

לעניות דעתי כן חשוב לספר שיוצאים לדייט ולספר קצת אחרי אם בא לך..

כי לבוא להורים אחרי תקופה שיוצאים פתאום בהכרזה- "החלטנו להתחתן"- כשאין להם מושג על מה את מדברת, זה לא נכון ולא יפה.

חוץ מזה, שלהורים כמבוגרים יש הסתכלות אחרת והם יכולים לעזור (ואני לא מדברת על זה שהם יחפרו או משו, אלא עצות שלהם בתור מבוגרים שראו בחיים קצת יותר מאיתנו).

וגם אם לך באופן אישי פחות נוח להתייעץ עם ההורים- כדאי למצוא מבוגר אחר ולשתף אותו (והדגש הוא על מבוגר, בעיני לפחות).

וגם אז לשתף קצת את ההורים.

אם מדובר בהורים שיותר מידי מתערבים וכו'- אז באמת כדאי לשקול כמה ומתי לשתף.

פשוט אני מרגישה שהם מצפים שאשתף אותם,

ולפעמים זה ממש מעיק עלי.

בד"כ אני משתפת בלי בעיה, אבל לפעמים אני רוצה קצת פרטיות...

לק"י

ואני ממש מבינה את הצורך בפרטיות.

את לא חייבת לפרט ולספר על כל מה שהיה שם, ואם את צריכה קצת זמן לחשוב עם עצמך- תגיד להם: שאת תספרי אח"כ או משו.

במקום: ואני ממש מבינה את הצורך בפרטיות.

קראתי :ואני ממש לא מבינה את הצורך בפרטיות.

sory.

לק"י

מי שלא צריך פרטיות בכלל ז-ה מוזר..

סוג של דבר שמשתפים, כמו שאני משתפת בעוד דברים בחיים שלי שהם מספיק משמעותיים. הם לא מעיקים ולא מתערבים. לפעמים הם יעד מועדף להתייעצות.

זה לדעתי תלוי בקשר של כל אחד עם ההורים שלו ועד כמה הוא משתף באופן כללי בדברים.

אבל אם אמא שלי מתקשרת באמצע פגישה ושואלת איפה אני

או כשהיא שואלת לאן אני הולכת אני אומרת

ואז מתחילים כל מיני שאלות שבדרך כלל אני עונה בקצרה ביותר שלא תתערב

הייתי קם בבוקר, עולה על מדים וחוזר בערב - מתישהו, אם היה או לא היה דייט, או פגישת עבודה, או מה זה משנה מה - לא עניינם.

מבחינתי זה הדבר הכי חשוב.

עם מי, מה היה, מה כדאי, הרגשות, עצות..

זה הכי בטוח והכי אמיתי.

אבל הגיוני שזה לא אצל כולם ככה,

תלוי בקשר עם ההורים ובפתיחות בד"כ.

וגם אם הסיפור תורם להרגשה טובה. חובה לספר אין. אם יש הורים שאפשר להתייעץ איתם זה מצויין. הורים כאלה לא יבקשו לשמוע על כל קשר באופן רציף. הם יתנו אמון בילדים שלהם. במצב של חוסר אמון או חוסר תקשורת, הסיפור מיותר ולעתים מזיק.

אני עדיין קטנה ואחיות שלי גרות לא כל כך בבית..

ואני יודעת הכל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

והיה לי ברור שהתשובה היא כן, שכן מספרים להורים, משתפים ומתייעצים.

אבל בנתיים עלה איזה עניין, וזה בא כ"כ מהר, שהם לא יודעים עליו, ופתאום הגיע השיקול דעת שמנחה מה נכון ולא נכון להגיד, ומתי וכמה.


אז מניחה שהכל תלוי בקשר עם ההורים, בסיטואציה ובתזמון. ובקב"ה. 
 

בסך הכל אמא לא מעיקה בנושא יודעת לתת ספייס בנושא בד"כ אני משתף......אם זה יותר מפעם פעמיים משתף מעבר אם לא אז לא תמיד.....
הרבה פעמים היא גם עוזרת בהתלבטויות למינהן עוזרת בהצעות למקומות, ברכב וכו' אז למה לא לנצל

בס"ד

אבל אנחנו לא יותר מדי משתפים גם בנושאים אחרים, יש מקום מאוד מאוד גדול לפרטיות אצלנו...

אם זה ממש מתקדם אני כן מספרת לאמא.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?