בל שמתי לב שלפעמים "יוצא" בלי לשים לב מתוך הרגל...

לדעתי לא רצוי...

בעזהי"ת.

בהתחלה התפדחנו בכולם, וכשהתפלק לי פעם מתוך הרגל ליד אמא שלו- רציתי לקבור ת'צמי.

עכשיו אנחנו יחסית זורמים בזה. לא שמות פדחניים מדי, וגם זה תלוי ממש ליד מי (נשואים\רווקים, משפחה\חברות קרובות[חברות רחוקות\סתם אנשים)...

לא רואה בזה^ רע.

אם זה שם חיבה שהוא קשור לשם כמו שירהלי, הדסוש וכ' נראה לי בסדר. אבל שמות חיבה כמו קושקוש, נושנוש, וכ' זה כדאי להשאיר בבית. ולא הבנתי למה את מתעצבנת. לך מתאים לקרוא כך בבית- סבבה. אבל מה יש להתעצבן שאחרים עושים כך?

א. זה נראה לי לא צנוע. כמו שלא צנוע גילויי חיבה אחרים ברבים, גם זה סוג של גילוי חיבה, ומתסכל אותי לראות דוסים למהדריו, שבחיים לא יתנו כיפים וכאלה מול אחרים, קוראים בשמות מול אחרים  (ולצורך הענין אני חושבת שגם שירהלי והדסוש לא מתאים).

ב. נראה לי שזה סתם יכול ליצור קנאה-  אם זה מול רווקים- מגדיל את צערם האישי כשהם רואים זאת, ומול נשואים- יכול לגרום להשוואות- "בעלי לא קורא לי ככה" וכו'.

ג. לא תמיד, אבל הרבה פעמים הקריאה ככה נעשית כדי "להוכיח" לאחרים שאנחנו אוהבים, במודע או שלא במודע. ואני חושבת שזה מאוד הופך את הקשר לחיצוני, ו"העיקר מה אחרים חושבים." למרות שכמובן לא אומרים את זה.

זהו, זו דעתי..

את שניהם קוראים בשמות חיבה...

דווקא אני רואה בזה מתיקות ממש...

לא רואה בזה משהו רע בכלל...

נכון שככלל גילויי חיבה ברבים זה לא צנוע,

אבל יש בזה מקום לשיקול דעת.

על אותו משקל אולי אסור להם להיראות ביחד

ואסור שיהיה להם את אותו שם משפחה, שלא ידעו שהם נשואים

ואסור להם לגור באותו בית שזה בכלל לא צנוע.

שם חיבה לא מראה על אהבה בכלל, תלוי כמובן איזה שם (יש "יוני" ויש "מושמושון" זה לא אותו דבר)

וכמו שאמרתי, צריך לעשות שיקול דעת

להראות אהבה שמיוחדת בין בעל לאשה לא ראוי ולא צנוע ואסור

להראות אהבה ידידותית נורמלית, מתוך כבוד, כמו שהייתי מראה לחבר שלי,

מותר ראוי וצנוע. 

צער לרווקים?

ראוי להתחשב אם את מעריכה שזו הסיטואציה, לדעתי בדר"כ זה לא המצב. 

חיצוני? שוב, זה נורמלי, אם מישהו מרגיש שזה הופך אצלו לחיצוני, אז שימנע. 

אבל לדעתי ככלל, זו התנהגות נורמלית לחלוטין שהימנעות ממנה היא יציאה מהנורמליות המתבקשת. 

אותי היה מביך אילו זוג אחר היו מתנשקים לידי, לדוגמא

יש אנשים שיהיה מביך ממש בשבילם אילו הייתי קוראת לאיש שלי בשם חיבה לידם, ולי אין רצון להביך אנשים אם זה לא חורג בצורה קשה מהתנהלות החיים שלי

חוצמזה היתה שאלה בסיסית של "מה ראוי" שיהיה בעולם

(תשובה: צניעות היא דבר שעושים אותו, לא שמדברים עליו. כשמתחילים לדגול בעקרונות חשובים- זה כבר לא צניעות הצנועה....)

לא מבינה את הטעם לצאת בקריאות מחאה.

גם לי אין רצון להביך או לגרום לחוסר נעימות לאנשים אחרים ובכ"ז אני מאמינה שכמו שאני מתמודדת עם דברים שלא בהכרח נעימים לי לעיתים, ככה כל בני האדם יכולים להתמודד.

לא הצלחתי להבין למה את שואלת אותנו על מחלוקת פנימית בינך לבין בעלך.

האם המטרה שלך לקבל סימוכין לדעתך שתעזור לך להאבק מולו? האם במקרה ותגלי שזה נורמאלי לחלוטין תתעצבני פחות?

את סוברת כך, הוא סובר אחרת, וזו הזדמנות נהדרת לדיון ענייני ואינטימי ביניכם. אם הוא אוהב אותך עד כדי שמות חיבה בפומבי- אני לא מאמין שהוא יסרב לבקשתך לשמור את שמות החיבה לבית בלבד..

___

מכל מקום, אם כבר שאלת, אז אני סבור שכל גילוי חיבה בפורום נרחב לא תלוי רק ברצונותיהם ורגישותיהם של בני הזוג עצמו,

אלא גם באנשים הנחשפים לאותם ביטויים. בדיוק כמו צניעות הלבוש והשירה, כך גם שמות חיבה וביטוי אהבה נוספים.

הזוג עצמו יחליט עד כמה הוא ינהג ברגישות ויתחשב בסובבים אותו.

ביני לבין בעלי..

שנינו תמימי דעים לגמרי, ושנינו נגד שימוש בשמות חיבה לעיני אחרים..

ולא כפי שהשתמע מההודעה שלך-

אז את יכולה להתעלם מתגובתי

עוד בהיותי רווק מזדקן על ספסלי ישיבת ההסדר, שמעתי את אחד מזקני האברכים שואל את הרב שאלה מעין זו.

ועוד לפני תגובתו של הרב עברה לי בראש התשובה: "כל עוד זה טבעי זה בסדר", וזה פחות או יותר מה שהרב ענה לו...

ועל כן, גם במקרה שלנו, כל עוד זה טבעי זה טוב ובריא. כשזה הופך להיות "כדי להוכיח אהבה זה לזו" (כמו שכתבה פה מישהי) אז זה על גבול הוולגרי, ולא קשה לשים לב מתי זה ככה ומתי זה ככה.

וזה גם תלוי באיזה שם חיבה זה, אם הוא "פרטי" שלכם, או שיש סיכוי שהחברות שלה מהאולפנה קראו לה ככה עוד לפניך, ושאחותך נתנה לך את השם הזה עוד לפני שפגשת את אשתך...

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=80331

דרך האמצע..

כנראה שבסביבה שלי אין את זה כ"כ, ולכן צרם לי להיתקל בזה לעיתים.. 

איפה איבדנו את הטבעיות הבסיסית?

אבא שלא יודע אם להחליף טיטול לבת שלו זה בסדר (כי הוא צריך להסתכל..)

מישהו שלא בטוח אם לחבק את אחותו זה מותר או אסור

מישהו שמתסכל בשעון כדי לבדוק אם היתה שקיעה במקום להציץ בחלון

איפה טעינו?

מוזמנים לפתוח על זה דיון בשרשור חדש.

זה לא שטעינו.

לפעמים,

בעיקר אצל חוזרים בתשובה-

מקבלים דעת רב כמעט על כל נושא..למען שלום בית.

אני מדברת מתוך ניסיון של אישה שנשואה לחוזר בתשובה..

האש גדולה ובמקום לאסור הכל מה שנובע מתוך אותה אש גם אם זה מוטעה- הולכים לרב ושואלים..מה לרוח ההלכה, מה טבעי לעשות..כן, איבדנו את הטבעיות שלנו לצערנו..ואנחנו רוצים להתייעץ עם אנשים שלא איבדו אותה.

ב"ה שנתן לנו אנשים עם יראת שמים אמיתית שנוכל לפנות אליהם..

לאו דווקא רב..אלא אדם שחי באמת בטבעיות המוזכרת.

לחוזרים זה מאוד קשה להגיע לשם. בהחלט אפשרי ובע"ה גם קורה..אבל ש בזה צורך.

למשל אנחנו- בתור זוג כזה- לא ידענו שיש משהו לא צנוע בשמות חיבה..לא, בכלל לא חשבנו בכיוון.

ואם אכן יש- באמת כדאי לשאול.

גם בקשר לשאלת האב והטיטול- גם עם זה הייתי בטוחה שיש בעיה..

כי לא גדלנו על טהרת הטבעיות.

כשהייתי בחור צעיר בשיעור א' (לפני 10 שנים) הרב שלנו עשה לנו "תרגיל" בדיוק על הנושא הזה:

מה אנחנו רוצים לעשות בעתיד?

נניח שחזרנו בתשובה/התחזקנו, האם התשובה השתנתה?

ולענייננו,

העובדה שמישהו התחזק בעבודת ה' שלו / חזר בתשובה אמורה רק להעצים את החוויות שלו, לא לדכא אותן.

את כל כח החיים שהוא בא איתו מעולמו הקודם הוא צריך לרתום לעבודת ה', או כמו שאמר ר' יוחנן לריש לקיש : "חילך לאורייתא".

את מוזמנת לעיין במה שכתוב בחתימה שלי פה למטה, מתוך כתבי הרב קוק, ולומר לי מה דעתך על הנושא.

ממש לא קשור.

העצמת כחות החיים (לא ה"חוויות" שחלקן טמאות לגמרי) - היא רק אחרי בירור כחות החיים, ובירור הטוב מתוך הרע והאוכל מהפסולת.

ובוודאי שההרגלים הנכונים, של ההרגשות הטבעיות העדינות הראויות, באים דווקא מתוך התרגלות בחיים שעפ"י תורה.

הרב קוק זצ"ל - שאותו אתה מצטט - מסביר זאת במקומות רבים.

וזה בדיוק מה שעולה ממה שאתה מצטט בחתימתך. "תחיית התורה המעמדת קדושתן של ישראל". דווקא מתוך הרגל של חיי תורה, יש הרגלים עדינים נכונים. ובוודאי שצודקת הכותבת בענוותה, ש"הרגלי החיים" שעפ"י התרבות הזרה, ממש מכים בכחות העדינים של הטהרה הפנימית. והרבה עבודה צריך כדי להעמיד את ה"אינסטינקטים" על מכונם. יש הרגלי צניעות שלגמרי טבעיים לטהרתם של ישראל, ומי שגדל בעל כרחו בתרבות הזרה, לא פעם מוצא עצמו בלי הרגשה של חלקם - וצריך לעבוד כהוגן.

זו אחת הבעיות שקורות לא-פעם מתוך איזשהו "עירוב" בין רעיונות רוחניים נשגבים, לבין "הלכה למעשה" לגבי אופן בניינם בחיים הממשיים.

את בעלה בשם חיבה לידי.

אבל זה לא קורה בנוכחות חברים, אלא במשפחה הקרובה.

לט ייחסתי לרעיון חשיבות, ולכן לפעמים כן ולפעמים לא....האם מייחסים לשם החיבה אינטימיות כ"כ גדולה???

לדעתי.

ושנינו קוראים כך אחד לשני.

בכל אופן, כשהוא חוזר תמיד מתפילה בשישי בערב, הוא נכנס ונותן לי נשיקה על הלחי. 

הוא משתדל לעשות את זה בצד שאף אחד לא רואה, בדר"כ הוא מצליח : )

בכל אופן,

אני מאוד אוהבת לראות זוגות מאוהבים שמקרינים את זה. זה מהמם

מעשי ליד אחרים

בס"ד

כמו רבים כאן, מסכימה שיש הבדל בין סוגי שמות החיבה [מאמי\ מותק\ נשמה\ זלדוששש]

באופן כללי אנחנו משתדלים לא לקרוא בשמות חיבה [לפעמים מתפלק הסיומת של ה"יוד" בסוף... כמו אריאל- אריאלי]

נשיקות וחיבוקים כמובן שלא.

יש מקומות ש"מאמי" ממש מקובל ולא יזיז לאף אחד ויש מקומות שמסביבכם יסמיקו אם תקראו אחד לשני בשם חיבה "סביר",

יש דרכים רבות להראות חיבה גם בחוץ בצניעות מוחלטת

(אצל הרב שלי ראינו אהבה עצומה בינו לבין אשתו רק מהמבטים, וכמובן שלא שמעתי בחיים כינוי חיבה ובטח שלא מגע. אני חושבת שכשיש אהבה אמיתית לא צריך יותר מדי אמצעים חיצוניים כדי לבטא אותה)

מה יש רק לעשות פרצופים מול כולם מותר ? לתת ידיים אסור ? להגיד ליד כולם שאתה אוהב אותה אסור ? זה לא משטר אירני או חוקי השרעה ! 

או שיש בשולחן ערוך הוראה לא להגיד כינויי חיבה ופספסתי משהו ?!

הלכה שאסור לבעל ואישה להראות את אהבתם בפומבי.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.