בל שמתי לב שלפעמים "יוצא" בלי לשים לב מתוך הרגל...

לדעתי לא רצוי...

בעזהי"ת.

בהתחלה התפדחנו בכולם, וכשהתפלק לי פעם מתוך הרגל ליד אמא שלו- רציתי לקבור ת'צמי.

עכשיו אנחנו יחסית זורמים בזה. לא שמות פדחניים מדי, וגם זה תלוי ממש ליד מי (נשואים\רווקים, משפחה\חברות קרובות[חברות רחוקות\סתם אנשים)...

לא רואה בזה^ רע.

אם זה שם חיבה שהוא קשור לשם כמו שירהלי, הדסוש וכ' נראה לי בסדר. אבל שמות חיבה כמו קושקוש, נושנוש, וכ' זה כדאי להשאיר בבית. ולא הבנתי למה את מתעצבנת. לך מתאים לקרוא כך בבית- סבבה. אבל מה יש להתעצבן שאחרים עושים כך?

א. זה נראה לי לא צנוע. כמו שלא צנוע גילויי חיבה אחרים ברבים, גם זה סוג של גילוי חיבה, ומתסכל אותי לראות דוסים למהדריו, שבחיים לא יתנו כיפים וכאלה מול אחרים, קוראים בשמות מול אחרים  (ולצורך הענין אני חושבת שגם שירהלי והדסוש לא מתאים).

ב. נראה לי שזה סתם יכול ליצור קנאה-  אם זה מול רווקים- מגדיל את צערם האישי כשהם רואים זאת, ומול נשואים- יכול לגרום להשוואות- "בעלי לא קורא לי ככה" וכו'.

ג. לא תמיד, אבל הרבה פעמים הקריאה ככה נעשית כדי "להוכיח" לאחרים שאנחנו אוהבים, במודע או שלא במודע. ואני חושבת שזה מאוד הופך את הקשר לחיצוני, ו"העיקר מה אחרים חושבים." למרות שכמובן לא אומרים את זה.

זהו, זו דעתי..

את שניהם קוראים בשמות חיבה...

דווקא אני רואה בזה מתיקות ממש...

לא רואה בזה משהו רע בכלל...

נכון שככלל גילויי חיבה ברבים זה לא צנוע,

אבל יש בזה מקום לשיקול דעת.

על אותו משקל אולי אסור להם להיראות ביחד

ואסור שיהיה להם את אותו שם משפחה, שלא ידעו שהם נשואים

ואסור להם לגור באותו בית שזה בכלל לא צנוע.

שם חיבה לא מראה על אהבה בכלל, תלוי כמובן איזה שם (יש "יוני" ויש "מושמושון" זה לא אותו דבר)

וכמו שאמרתי, צריך לעשות שיקול דעת

להראות אהבה שמיוחדת בין בעל לאשה לא ראוי ולא צנוע ואסור

להראות אהבה ידידותית נורמלית, מתוך כבוד, כמו שהייתי מראה לחבר שלי,

מותר ראוי וצנוע. 

צער לרווקים?

ראוי להתחשב אם את מעריכה שזו הסיטואציה, לדעתי בדר"כ זה לא המצב. 

חיצוני? שוב, זה נורמלי, אם מישהו מרגיש שזה הופך אצלו לחיצוני, אז שימנע. 

אבל לדעתי ככלל, זו התנהגות נורמלית לחלוטין שהימנעות ממנה היא יציאה מהנורמליות המתבקשת. 

אותי היה מביך אילו זוג אחר היו מתנשקים לידי, לדוגמא

יש אנשים שיהיה מביך ממש בשבילם אילו הייתי קוראת לאיש שלי בשם חיבה לידם, ולי אין רצון להביך אנשים אם זה לא חורג בצורה קשה מהתנהלות החיים שלי

חוצמזה היתה שאלה בסיסית של "מה ראוי" שיהיה בעולם

(תשובה: צניעות היא דבר שעושים אותו, לא שמדברים עליו. כשמתחילים לדגול בעקרונות חשובים- זה כבר לא צניעות הצנועה....)

לא מבינה את הטעם לצאת בקריאות מחאה.

גם לי אין רצון להביך או לגרום לחוסר נעימות לאנשים אחרים ובכ"ז אני מאמינה שכמו שאני מתמודדת עם דברים שלא בהכרח נעימים לי לעיתים, ככה כל בני האדם יכולים להתמודד.

לא הצלחתי להבין למה את שואלת אותנו על מחלוקת פנימית בינך לבין בעלך.

האם המטרה שלך לקבל סימוכין לדעתך שתעזור לך להאבק מולו? האם במקרה ותגלי שזה נורמאלי לחלוטין תתעצבני פחות?

את סוברת כך, הוא סובר אחרת, וזו הזדמנות נהדרת לדיון ענייני ואינטימי ביניכם. אם הוא אוהב אותך עד כדי שמות חיבה בפומבי- אני לא מאמין שהוא יסרב לבקשתך לשמור את שמות החיבה לבית בלבד..

___

מכל מקום, אם כבר שאלת, אז אני סבור שכל גילוי חיבה בפורום נרחב לא תלוי רק ברצונותיהם ורגישותיהם של בני הזוג עצמו,

אלא גם באנשים הנחשפים לאותם ביטויים. בדיוק כמו צניעות הלבוש והשירה, כך גם שמות חיבה וביטוי אהבה נוספים.

הזוג עצמו יחליט עד כמה הוא ינהג ברגישות ויתחשב בסובבים אותו.

ביני לבין בעלי..

שנינו תמימי דעים לגמרי, ושנינו נגד שימוש בשמות חיבה לעיני אחרים..

ולא כפי שהשתמע מההודעה שלך-

אז את יכולה להתעלם מתגובתי

עוד בהיותי רווק מזדקן על ספסלי ישיבת ההסדר, שמעתי את אחד מזקני האברכים שואל את הרב שאלה מעין זו.

ועוד לפני תגובתו של הרב עברה לי בראש התשובה: "כל עוד זה טבעי זה בסדר", וזה פחות או יותר מה שהרב ענה לו...

ועל כן, גם במקרה שלנו, כל עוד זה טבעי זה טוב ובריא. כשזה הופך להיות "כדי להוכיח אהבה זה לזו" (כמו שכתבה פה מישהי) אז זה על גבול הוולגרי, ולא קשה לשים לב מתי זה ככה ומתי זה ככה.

וזה גם תלוי באיזה שם חיבה זה, אם הוא "פרטי" שלכם, או שיש סיכוי שהחברות שלה מהאולפנה קראו לה ככה עוד לפניך, ושאחותך נתנה לך את השם הזה עוד לפני שפגשת את אשתך...

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=80331

דרך האמצע..

כנראה שבסביבה שלי אין את זה כ"כ, ולכן צרם לי להיתקל בזה לעיתים.. 

איפה איבדנו את הטבעיות הבסיסית?

אבא שלא יודע אם להחליף טיטול לבת שלו זה בסדר (כי הוא צריך להסתכל..)

מישהו שלא בטוח אם לחבק את אחותו זה מותר או אסור

מישהו שמתסכל בשעון כדי לבדוק אם היתה שקיעה במקום להציץ בחלון

איפה טעינו?

מוזמנים לפתוח על זה דיון בשרשור חדש.

זה לא שטעינו.

לפעמים,

בעיקר אצל חוזרים בתשובה-

מקבלים דעת רב כמעט על כל נושא..למען שלום בית.

אני מדברת מתוך ניסיון של אישה שנשואה לחוזר בתשובה..

האש גדולה ובמקום לאסור הכל מה שנובע מתוך אותה אש גם אם זה מוטעה- הולכים לרב ושואלים..מה לרוח ההלכה, מה טבעי לעשות..כן, איבדנו את הטבעיות שלנו לצערנו..ואנחנו רוצים להתייעץ עם אנשים שלא איבדו אותה.

ב"ה שנתן לנו אנשים עם יראת שמים אמיתית שנוכל לפנות אליהם..

לאו דווקא רב..אלא אדם שחי באמת בטבעיות המוזכרת.

לחוזרים זה מאוד קשה להגיע לשם. בהחלט אפשרי ובע"ה גם קורה..אבל ש בזה צורך.

למשל אנחנו- בתור זוג כזה- לא ידענו שיש משהו לא צנוע בשמות חיבה..לא, בכלל לא חשבנו בכיוון.

ואם אכן יש- באמת כדאי לשאול.

גם בקשר לשאלת האב והטיטול- גם עם זה הייתי בטוחה שיש בעיה..

כי לא גדלנו על טהרת הטבעיות.

כשהייתי בחור צעיר בשיעור א' (לפני 10 שנים) הרב שלנו עשה לנו "תרגיל" בדיוק על הנושא הזה:

מה אנחנו רוצים לעשות בעתיד?

נניח שחזרנו בתשובה/התחזקנו, האם התשובה השתנתה?

ולענייננו,

העובדה שמישהו התחזק בעבודת ה' שלו / חזר בתשובה אמורה רק להעצים את החוויות שלו, לא לדכא אותן.

את כל כח החיים שהוא בא איתו מעולמו הקודם הוא צריך לרתום לעבודת ה', או כמו שאמר ר' יוחנן לריש לקיש : "חילך לאורייתא".

את מוזמנת לעיין במה שכתוב בחתימה שלי פה למטה, מתוך כתבי הרב קוק, ולומר לי מה דעתך על הנושא.

ממש לא קשור.

העצמת כחות החיים (לא ה"חוויות" שחלקן טמאות לגמרי) - היא רק אחרי בירור כחות החיים, ובירור הטוב מתוך הרע והאוכל מהפסולת.

ובוודאי שההרגלים הנכונים, של ההרגשות הטבעיות העדינות הראויות, באים דווקא מתוך התרגלות בחיים שעפ"י תורה.

הרב קוק זצ"ל - שאותו אתה מצטט - מסביר זאת במקומות רבים.

וזה בדיוק מה שעולה ממה שאתה מצטט בחתימתך. "תחיית התורה המעמדת קדושתן של ישראל". דווקא מתוך הרגל של חיי תורה, יש הרגלים עדינים נכונים. ובוודאי שצודקת הכותבת בענוותה, ש"הרגלי החיים" שעפ"י התרבות הזרה, ממש מכים בכחות העדינים של הטהרה הפנימית. והרבה עבודה צריך כדי להעמיד את ה"אינסטינקטים" על מכונם. יש הרגלי צניעות שלגמרי טבעיים לטהרתם של ישראל, ומי שגדל בעל כרחו בתרבות הזרה, לא פעם מוצא עצמו בלי הרגשה של חלקם - וצריך לעבוד כהוגן.

זו אחת הבעיות שקורות לא-פעם מתוך איזשהו "עירוב" בין רעיונות רוחניים נשגבים, לבין "הלכה למעשה" לגבי אופן בניינם בחיים הממשיים.

את בעלה בשם חיבה לידי.

אבל זה לא קורה בנוכחות חברים, אלא במשפחה הקרובה.

לט ייחסתי לרעיון חשיבות, ולכן לפעמים כן ולפעמים לא....האם מייחסים לשם החיבה אינטימיות כ"כ גדולה???

לדעתי.

ושנינו קוראים כך אחד לשני.

בכל אופן, כשהוא חוזר תמיד מתפילה בשישי בערב, הוא נכנס ונותן לי נשיקה על הלחי. 

הוא משתדל לעשות את זה בצד שאף אחד לא רואה, בדר"כ הוא מצליח : )

בכל אופן,

אני מאוד אוהבת לראות זוגות מאוהבים שמקרינים את זה. זה מהמם

מעשי ליד אחרים

בס"ד

כמו רבים כאן, מסכימה שיש הבדל בין סוגי שמות החיבה [מאמי\ מותק\ נשמה\ זלדוששש]

באופן כללי אנחנו משתדלים לא לקרוא בשמות חיבה [לפעמים מתפלק הסיומת של ה"יוד" בסוף... כמו אריאל- אריאלי]

נשיקות וחיבוקים כמובן שלא.

יש מקומות ש"מאמי" ממש מקובל ולא יזיז לאף אחד ויש מקומות שמסביבכם יסמיקו אם תקראו אחד לשני בשם חיבה "סביר",

יש דרכים רבות להראות חיבה גם בחוץ בצניעות מוחלטת

(אצל הרב שלי ראינו אהבה עצומה בינו לבין אשתו רק מהמבטים, וכמובן שלא שמעתי בחיים כינוי חיבה ובטח שלא מגע. אני חושבת שכשיש אהבה אמיתית לא צריך יותר מדי אמצעים חיצוניים כדי לבטא אותה)

מה יש רק לעשות פרצופים מול כולם מותר ? לתת ידיים אסור ? להגיד ליד כולם שאתה אוהב אותה אסור ? זה לא משטר אירני או חוקי השרעה ! 

או שיש בשולחן ערוך הוראה לא להגיד כינויי חיבה ופספסתי משהו ?!

הלכה שאסור לבעל ואישה להראות את אהבתם בפומבי.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר