מלא חילוניים עם ילדים אוכלי במבות.

תחשוב על זה, המקום יהפוך לשום כלום.

אין, לא מוכנים.

צריך להשיג שליטה, להבהיר מי הבעל בית, להניף דגל, להקפיד על כללי המקום אותם אנחנו נקבע, אבל לא להתחיל לעולת.

ומה זה לא מוכנים? איך לדעתך אמורים להיות מוכנים? יום אחד תהיה הילה מעל כל אחד ונגדל כנפיים וע"פ זה נדע שאנחנו מוכנים? העם לא מכיר את בית המקדש העם לא כמה לבית המקדש, לעם אין מודעות לבית המקדש..

אנשים מדברים רק על הכותל כל היום שזה בסה"כ קיר חיצון של הר הבית? 

ככה ייבנה הבית? בדיבורים? אם לא נעשה ולא נקבע עובדה בשטח, ואנשים לא יחוו מיקרוב את העלייה להר, נוכל לדבר עוד 300 שנה על בניית בית המקדש, ולא יצא מזה כלום!

צריך להעלות את זה איכשהו, אבל אי אפשר לגרום למצב בו ייכנסו מלא אנשים טמאים לכל מקום בהר..

וזה מה שיקרה, אולי כבר קורה.

מותרים, התוספת שבנה הורדוס היא מותרת, וזה לא מהמקומות שנאסרו מבית ראשון, מה גם שמי שעולה, טובל ולא עולה סתם..

יעלו הרבה, כולל חילונים שלא יקפידו ויטענו שזאת כפייה דתית וכו'...

יוצא שגרמת לטמאים לעלות - ולהר עצמו - להפוך לאתר תיירות עלוב. 

אצלנו, איך את מצפה שייבנה הבית אם אין כמיהה? אם אין עבודה, רוחנית וגשמית?

בדיבורים? לא מספיק!

שאנחנו צריכים לבנות אותו?

להשיג שליטה אמיתית, להבהיר מי בעל הבית, אבל לא לגרום לאין סוף טמאים למלאות את מקום.

אולי תגידו שזה בלתי אפשרי, האמת שאני לא יודע, המצב באמת מורכב, בכל נושא, לא רק בהר הבית.

אבל איך אפשר לגרום לטמאים לעלות?

אין, המצב מורכב.

אבל כשבירושלים יש מצעדי גאווה (!!) קצת נאיבי לצפות שיישמר כבודו של ההר, וזה יהיה אסון אם גם הוא לא יישמר, אסון לעם, לא להר, ערבים זה אסון להר - יהודים זה אסון לעם.

מה אני אגיד לכם.. אני מרגיש גלות.

גמני חשבתי עד לא מזמן בדיוק כמוך בעניין הזה, אל תשכחי שאני גם פייגליניסט, ופייגלין הוא אחד ה-נאבקים בעניין..

אבל, לפני כמה שבועות, פתאום קלטתי מה בעצם קורה פה, ואיזה אסון יהיה אם יהיה לנו הכל - וגם הוא יהפוך לכלום.

יש שיגידו שזאת הלכה, מוכרחים להקריב, ואם כך בסדר... לא אתווכח עם הלכה, אבל כן אטען שמי אמר שלגרום לאינסוף טמאים לעלות זה לא יותר גרוע מלא להקריב..

אבל כשהנושא אינו הלכתי, זה נראה לי רחוק בטירוף.

כן, אמרתי, זה מורכב, יש דברים שנראים נורא קרובים.. אבל.. תכל'ס? חבר'ה, מצעדי גאווה בירושלים...

וואת דו יו טוקינג אבאוט?

אז ככה, אני בעד להעיף את אל אקצה.. 

אוףףףףףף

טוב, לא יודע, אין לי כוח לדבר על זה.. 

א. אני מסכים שמסלקים דבר ע"י דבר אחר, אבל את לא שמה לב לנקודה.

לא מסלקים ערבים ע"י יהודים טמאים.. וזה מה שיקרה.

ב. מנין לך?

(אגב, ההגיון אומר ההיפך, אדם גלותי לא מרגיש גלות)

א. אני מסכים שמסלקים דבר ע"י דבר אחר, אבל את לא שמה לב לנקודה.

לא מסלקים ערבים ע"י יהודים טמאים.. וזה מה שיקרה.

ב. מנין לך?

(אגב, ההגיון אומר ההיפך, אדם גלותי לא מרגיש גלות)

זה מזכיר לי את "נשות הכותל"  שיש על הנושא שלהן עכשיו מלחמות-עולם

ותחשבו- כולה כמה נשים הן באמת? כמה עשרות גג, אפילו לא אחוז מול כמות הנשים והגברים שבאים ביום רגיל להתפלל בכותל.... אבל איזה קול יש להן! כמה סערה הן מקימות!

בתאוריה-

כשיפנו את המסגדים מההר-

הרבנות שאחראית על "הכותל והמקומות הקדושים" (הרב גץ זצ"ל התעקש בכוונה על התואר ,"מקומות הקדושים"- רמז להר הבית) - תפרסם, תדריך, תנחה, תאכוף- נהלים לעליה ראויה להר (בטהרה, בכובד ראש, בליווי מדריכים, וכולי) , ותעשה גידור בלתי-עביר למקומות שאליהם אסור להכנס (כל אחד כפי מדריגתו)

בתכלס-

אני מחכה לראות מי  תהיה הרפורמית הסתומה הצעקנית שבשם ה"חופש פולחן"או משו דומה  תחליט שהיא חייבת לעלות להר איך שהיא ממציאה לה,  וכל המדינה  תהיה מהומות על זה....

מוטיז- לדעתי זה מצב חמור ממצעדי תועבה בירושלים

הם באים בעזות מצח, נגד כל היקר והקדוש,

ואילו אילו שאנחנו חוששים מהם- באים בשם אידיאלים כביכול

ולא הבנתי את הסיום, הערבים זה יותר חמור?

(יכול להיות אגב, אבל אני לא מדבר על חומרה, אלא על מה שיכול לקרות בהר..)

אני לא ממש רואה בעיני רוחי איך כופים כל הרבה מאוד מצוות אחרות שיש חיוב ציבורי לקיימן

כנראה זה חלק מהכוח של סנהדרין- שכל העם מקבל את הכפיה שלהם

דיברנו על הרבנות, לא?

הסנהדרין שיושבים בלשכת הגזית,

אליהם התכוונתי

לא רואה מצב שלרבנות הראשית יש כוח או קבלה מהעם- לכפות על הפרהסיה הציבורית קיום מצווה- ללא עוררין או בגצין

אז את מסכימה איתי!!!

את הכותרת של ההודעה הזו: http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t537392#6029446

במקומות אחרים עם נהלים ברורים, ומי שלא ירצה פשוט לא ייכנס.

עד תשל"ב הר הבית היה עדיין בשליטת ישראל בחלקו ומכיון שכך היה צד לומר שיש את חובת הקרבת פסח  - שטומאה הותרה בציבור.

הרבי מלובאויטש אמר לכל חסידי חב"ד לא להיות בירושלים בזמן הקרבת קרבן פסח בשביל לא להכנס לחשש איסור כרת.

אחרי שבטיפשותם מסרו שליטה מליאה לירדנים החשש הוסר.

וזה לא אומר שז בסדר כי יכלו להיות מספיק דרכים אחרים לסדר את זה הלכתית

אבל הרסת עם הבמבה

חשבתי הרבה על הר הבית בחודש האחרון, ויצא לי השיר הבא...

אם אשכחך ירושלים

מצד שני - אני מדגיש, אני לא תומך בעלייה מעשית להר הבית, בגלל הוראת הרבנות הראשית. מה שכן, שיהיה במודעות שנו, ובריבונותינו - ועוד איך.

אנשים נושאים את עינהם לכותל, ומתייחסים אליו כמקום הקדוש ביותר, אתה מוזמן לשאול אנשים באקראי, ולראות.
וכל עוד אנשים לא יהיו שם ממש, לא יעזרו הדיבורים..

אני לא יודע מי כתב את השיר הזה,

אבל פעם שלחו לי אותו במייל,

ועד היום הוא שמור אצלי בגלל העוצמה שלו...

הר הבית בידינו?

אני פוסע בזהירות לקראת ההר

ובתוכי דמומה עוצמת המועקה.

אני פוסע ובפי הטעם מר

טעם של אלפיים שנות שתיקה...

ההר הזה חרב מזה שנים

ולאורך הגלות אחז היטב בצפורניו

את עומס התקוות אל מול חורבן האבנים

ואת הכותל האחד במערב...

והוא ידע שיום יבוא אי פעם

וכל בניו ישובו עד אחרון.

והוא נשך את שפתותיו בזעם

ותחת מסגדים אסף חרון...

והוא חיכה להם בתום, בלי שאלות

והוא אהב אותם כמו אם חובקת בנה.

והוא אסף אליו את כל הכיסופים והתפילות

בציפיית שנה אחר שנה...

- - - ופתע מסתערת אש מכל צדדיו

ומתוכה פורצים בניו האבודים

והם כובשים בכוח וחושפים בין אבניו

את סוד ההישרדות של עם היהודים...

- - - והנה הוא שומע צעדים בסמטאות

ודמעותיו זוכרות היטב את המקדש.

ומול חייל עברי אחד, עיניו רואות

כיצד, פתאום, נולד הוא מחדש...

והוא מרגיש את ילדיו הדוהרים

והוא יודע -  בשבילם כדאי הכל!

והוא רוצה לומר להם, כל כך הרבה דברים

והוא אינו יכול, אינו יכול...

הוא רק עומד בשקט, עטוף בהבנה

מקשיב כפי שרק יודע הר להאזין.

והוא ניצב לו ככה, כבר שמונה עשרה שנה

ומידי יום שומע -  את קול המואזין... 

והוא ניצב ההר, ועלבונו זועק

והוא אינו מבין, כיצד בניו -

יכלו להפקירו, פצוע אך שותק

להשאירו כך מאחור עם מסגדיו...

והוא בוכה עכשיו מעומק נשמתו

כמו ילד, שכל אמונו הופר.

והוא יבכה גם מול תחינה לסליחתו

וגם מול כל קולות תקיעת שופר...

כי ההר הזה נושם, והוא יודע

את המרחק והבדידות, משעת פרידה.

אך זו לו פעם ראשונה שהוא נוגע -

בעומק צריבתה של הבגידה...

בדיוק באתי להעלות את זה.

(איש השקים, זוכר? לזה התכוונתי.)

ויצא לי לשמוע ממנו כמה שיחות ממש טובות.

כי רוב העם אינם שומרי תורה ומצוות בכלל... זה למה.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)