שלום אני בת שרובכם וודאי לא מכירים ומהבודדים שכן אני מבקשת בכל לשון של בקשה לא לגלות שום פרט מזהה עלי.
באתי לכאן אחרי שחברה טובה שלי המליצה לי לפרוק פה והרגשתי שאני פשוט מוכרחה לכתוב את אשר על ליבי:
האמת אני לא יודעת מאיפה להתחיל.
לספר על המשפחה ה"מלבבת",
על אח חולה נפש שנתון להתקפות זעם?
על הורים קשי יום שמרווחים הרבה פחות מריקי כהן מחדרה? ע
ל חובות של אלפי שקלים לאנשים מפוקפקים יותר ומפוקפקים פחות?
על 4 שנים שהייתי באולפנה מבלי לשלם למוסד?
על החברות (שאין) ש (לי)?
על ההרגשה שיש שם מישהו מלמעלה שפשוט שונא אותי?
על כך שכל אושר רגעי שאי פעם חוויתי בחיי נלקח ממני במהירות?
על זה שכל דבר בחיי תמיד במוקדם או במאוחר יהרס/יתקלקל/ישבר?
על החלומות שיתנפצו לרסיסים ועל התקווה שאבדה לבלי שוב?
קשה לי. קשה לי ברמות שאתם אפילו לא מסוגלים לדמיין!
ופשוט נמאס ונשבר לי מהכל מהחיים האלה מהידיעה שלעולם לא אהיה מאושרת באמת,
שגם אם אי פעם יהיה לי חבר מהר מאוד הוא יעזוב אותי בדיוק כמו השאר...
כלפי חוץ אני נראית מאוד חזקה ואפילו עוזרת פעמים רבות לחברות שנמצאות בצרה אבל מה איתי???
למה ברגע שבו אני צריכה אתכם אתן פתאום נעלמות???
אחרי שהשקעתי את מעט הכוחוץ שעוד נשארו לי על מנת לעזור לכן למה פתאום נטשתן אותי???
אז זהו אתן שמחות ומאושרות ולא נוח לכן עם כל אלה שאינם כאלה???
פעמים רבות התפללתי לה' שיקח אותי כבר באמת שאני לא מצליחה להבין מהי תכלית קיומי לכאוב? לסבול?
וזה לא כאילו אני אעזה טלית שכולה תכלת בפירוש לא! אבל עדין טאטע על שיטת המקל והגזר שמעת??? את המקל אני לא מפסיקה לקבל אבל איפה? איפה גם הגזר???
