בס"ד
"ויהיו בני ראובן בכור ישראל תולדותם למשפחתם לבית אבותם"
"איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל..."
השבוע נתחיל בעז"ה לקרוא את ספר במדבר.
הפרשה הראשונה פותחת בספירת בני ישראל במדבר..
מי שטיפ טיפה מעיין בפרשה (כולם, ברור?!) שם לב שישנה התמקדות חזקה מאוד בשבטים. הספירות והדגלים ועוד ועוד. הכל מתמקד בקבוצות בתוך עם ישראל. וצריך להבין למה? 
למה עכשיו, כשכל עם ישראל מאוחדים (תחשבו על צורת החיים במדבר, כל אחד חי בתוך השני..) צריך להגדיר אותם מחדש? לצמצם אותם לקבוצות פרטיות?
התשובה טמונה בארץ מצרים. אנחנו לפעמים נוטים לשוכח שהאנשים שעלו ממצריים נולדו כעבדים.
בתודעה הפנימית שלהם הם הרגישו כעבדים,גם אחרי שהם כבר היו בני חורין..
והיה צורך חשוב מאוד להוציא מהם את ההרגשה הזאת.. שזה ישאר בבחינת 'עבדים היינו' 
באמצעות השבטים , הדגלים, וכל שאר הפעולות, רצה ה' להכניס בעמ"י גאווה. לא גאווה במובן השלילי, אלא גאווה שתאזן אותם, ותוציא אותם מהשעבוד התודעתי שהם חיו בו..
אפשר לשים לב שלמרות הכתיבה המפורטת של מניני השבטים, בסוף המניין נכתב הסך הכללי. ולמה? בשביל להשאיר את ה"ביחד", שכל אחד ידע שהוא אומנם מוגדר בשבט מסויים, אבל הוא חלק מעמ"י
אז מה אנחנו לוקחים מפה בשבילנו?
שני דברים:
א: לפעמים צריך להשתמש בכח 'שלילי' ("הגאווה") בשביל לצאת ממצב בעייתי שנכנסנו בו. חשוב לשמור על מינון מדויק, אחרת נופלים..
ב: לפעמים נכנס לנו בראש משהו ולא יוצא. לפעמים הוא מגיע מהילדות או שסתם הורגלנו בו, אבל מה שבטוח – הוא יושב לנו עמוק עמוק בראש. אם הוא דבר חיובי –מעולה! ואם לא –מה עושים? 
התשובה היא – לוקחים את הקיצוניות ההפוכה, עד שמתאזנים, ואז ממשיכים בדרך האמצע ("שביל הזהב" של הרמב"ם)*
שנזכה לראות באורו של משיח** בקרוב ממש!!
שבת שלום
_
*כמו שאצלנו השתמשו בגאווה בשביל לאזן את העם לרמת החשיבות העצמית הנצרכת, ד"א –לא תמיד מדובר בדבר רע ומולו דבר טוב..לפעמים שניהם טובים, רק צריך למצא את האיזון הנכון לחיים
**אם כבר, אז בעתיד לבוא, נזכה שכל אחד יבטל את עצמו ביחס לאומה בכללותה, ולה', ונעבוד את ה' בשלמות (מוזכר לא מעט פעמים ברב קוק זצ"ל..)
הד"ת נכתב ע"י אאלעד ודניאלה .יע. באהבה ישראל גדולה!
) אשריכם צאדיקים!!