ללמוד על הנושא (פלא יועץ לדוג'..)..

כמובן שהעיקר הוא במעשים (להחליט "היום אני לא כועס"). לא לעשות צעדים גדולים שלא תעמוד בהם. תקח על עצמך התחייבות, קטנה ככל שתהיה ("בשיעור אני לא צועק על אף אחד", "לא מרביץ בשעה הקרובה") ותעמוד בה. אח"כ תתקדם ותתקדם ובסוף תשלוט בעצמך!!!

בהצלחה ענקית בהתמודדות!

בעקרון גמלי עולים העצבים מהר... אבל אני בת אז אני לא אלימה..... מה שעוזר לי..וגם למדתי לא להתעצבן מהר...

הייתי עצבנית יום אחד פתאום.. ולא רציתי להישאר עם החברות כי אז הייתי יכולה להתעצבן ממש מכל פיפס, מה שעוזר זה להוציא את העצבים בריצה עד שמתעייפים, אני פשוט הודעתי להם שאני הולכת הביתה, וצעדתי מהר מהר ובסוף זה יצא..

תרוץ ומהר, תקנה שק אגרוף... אנא ערף עוד מה?

והפסק לקרוא, לצפות ולשחק בחומר אלים.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....