ב"ה שאת מספיק בטוחה בעצמך בשביל להבין שאלו עצות מסוכנות והרסניות ומנוגדות לכל הגיון בריא ומנוגדות לבריאות באופן כללי. 

אבל מה על כל אותן אימהות חסרות נסיון, חסרות ידע, חסרות תמיכה??? מה על כל התינוקות המתוקים של האמהות הללו, שהפסידו את ההנקה בגלל העצות הנוראיות האלה??? 

הלוואי שתמצאי כח לכתוב למשרד הבריאות, ולספר אודות השתלשלויות העניינים עם שני ילדיך, ולהציע שהאחיות בתחנה שלכם יעברו דחוף הכשרה מקיפה בנושא הנקה... 

אלא רופאת התפתחות...

היא אמרה לי להניק רק בבוקר וזהו...

היא בת 9 חודשים סכ"ה!

ההנקה חיונית עבורה!!!

בלי הנקה יהיה לה קשה להשיג את כל מה שהיא זקוקה לו בשביל המשיך לגדול ולהיות בריאה. הרי ילדים בגיל הזה עוד ממש לא יודעים לאכול בצורה מסודרת. התינוק שלי בגיל 7 חודשים עדין לא יודע לבלוע מוצקים בכלל.

בגיל הזה הם אוכלים מעט מעט, ולפי קריזות. בגיל הזה האכילה של המוצקים נועדה בעיקר ללמוד איך לעשות את זה, ורק בהמשך המוצקים יהפכו להיות משהו שבאמת מזין.

ובמידת האפשר מחליפה מרפאה בהקדם.

במידה וזה לא אפשרי להחליף מרפאה, הייתי עוברת לשיטת הכן כן באופן קבוע.

להסכים אם כל מה שהיא אומרת, ולומר לה רק מה שהיא רוצה לשמוע

ולהמשיך לעשות מה שרוצים...

אין לי ספק שההנקה היא מתנה בשביל הילדה שלי, ואני לא אמנע ממנה דבר כל כך טוב וחיוני כדי שהיא תעלה במשקל...
אני יכולה גם לנפח אותה בהרבה שטויות והיא תהייה שמנה כמו שהם אוהבים... אבל אני לא מתכוונת ללכת לפי הגרפים שלהם על חשבון הילדה שלי...
הבעיה היא שאני לא מצליחה לא להתבלבל מזה במובן של: אולי אני לא מאכילה טוב את הילדים שלי? אולי הם רעבים ואני לא יודעת? אולי אני אדישה מדי?
והיום כל היום עברו לי סרטים בראש: באמת הגדול רגוע מאוד לאחרונה.. אולי הוא חלש ואנמי?! למה הוא מניח את הראש כשהוא משחק במכוניות?.. למה הוא בא אלי כל פעם ומניח עלי את הראש?..
(ואולי באמת יש בעיה?.. אני באמת אקח אותו לבדיקה... אבל אני כבר מרגישה שבאמת אני לא יודעת להאכיל אותם טוב....)

איזה קל לערער אותי... =/

מה קרה? זה רוסיה הסובייטית?....

ילדים שלך.

איזו רופאה זו, שלא מבינה מה זה ערך של  הנקה מעבר לאוכל.

וממליצה להשאיר את התינוקת "רעבה" [אולי תמליץ בהמשך גם על פסיכולוג לתיקון "הנזק ההכרחי" של ההרעבה?...]

הרי את רואה בעינייך שזו בדיוק אותה תופעה שהיתה עם הבן. יש משפחות כאלה.

במקום זה, תקחי לרופא ילדים לביקורת כללית. ואליהם לחיסונים.

אני אגיע רק לחיסונים.. את שאר הבדיקות אעשה אצל הרופא..
ואני באמת תוהה למה לא עשיתי את זה עד עכשיו. גם ככה אני לא אוהבת לבוא לשם ולא מרגישה בנוח..

זו טיפת חלב בשכונה מאוד מאוד חלשה, אז כנראה "ברור" להם שיש בעיות בתזונה וכד'... כל הזמן הציק לי שם משהו ולא ידעתי מה. עכשיו אני מבינה שזו התחושה שלא משנה מה אני אגיד - יש להן ביקורת.. ואני לא חושבת שאני צריכה כל פעם לחזור הביתה עם ביטחון עצמי ירוד בגלל ההתנשאות הזאת

[כלומר, שאת לא צריכה לחזור הביתה בתחושה כזו..]

זה ההווי שהיה במדינה בשנותיה הראשונות, בחלק מהמקומות - 

שהיו אומרים להורים מה הטיפול "הנכון",

וגם כותבים ספר בישול על "הבישול הנכון"..

שלא לדבר על הכוונה להצביע למפלגה הנכונה...

אולי היא מרגישה צורך ללמד את ה"פרימיטיביות האלה", איך מגדלים את הילדים שלהן..

בוודא שלא לחזור עם ביטחון עצמי ירוד - וגם לכתחילה לא להתרשם כששומעים סגנונות כאלה. 

הפסקתי לבוא לביקורות בטיפת חלב, והתחלתי ללכת רק לחיסונים

ואצלנו נחמדים בטיפת חלב, ולא מנסים להכריח לכלום. האחיות ממש משתדלות לזרום עם הראש של המטופלים והאמהות.

וחבל שהאחות הזאת מרשה לעצמה להנחות אותך בניגוד לכל ההנחיות הרשמיות. אני חושבת שפה בארץ משרד הבריאות ממליץ לתת הנקה עד גיל שנה לפחות. וההמלצות של ארגון הבריאות העולמי הן לתת הנקה עד גיל שנתיים לפחות.

ושיטת הכן כן היא שיטה נהדרת. בשביל מה להתווכח עם האחות? תני לה את אשליית השליטה, שכולם מקשיבים למה שהיא אומרת...

חוץ מזה, אני ממליצה לך בחום להחליף טיפת חלב, למקום קצת יותר אנושי

ומתנהגים כאילו הוא בכלל שלהם.

את בחברה טובה, אני גם הולכת רק לחיסונים, וגם אז צריכה להתמודד כי אני לא מחסנת לפי מה שמומלץ.

שיטת ההנהון וה"כן, כן, כן" היא בהחלט עוזרת. וגם כמובן, להתחזק בתוכך שאכן את היא האם שלו ובתור כזו את לגמרי אחראית עליו.

שאספר לך איך פעם חטפתי נזיפות וצעקות בבית חולים, עם ילדה בת שנה מאושפזת?....בעעעעע...

אפילו אני אמא לא מנוסה עם ילד אחד ואפילו לא מניקה מבינה בהחלט שהאחיות האלה לא נורמליות. סליחה. הרעבה? להפסיק להניק?

תראי חמודה. יש לך לב של אמא והלב לא טועה, את מרגישה ורואה כמה הן טועות. אם אפשר אולי לעבור לתחנה אחרת ואם לא. מספיק החיסונים. בתכלס בשלב הזה כמה הן כבר עוזרות. עדיף לבדוק התפתחות אצל רופא הילדים.

ותהיי תמיד איפה שנכון לך ולילדים שלך. אמא יודעת הכי טוב!!!!!!

גם אם יש קצת יירידה וכו' עוד כמה ימים עד שתגיעי לרופא ממש לא ישנו כלום. את בעצמך אומרת שהילדה נראית בסדר גמור.

וגם את רואה בעצמך שזה דפוס של הרופאה הזאת וחוזר על עצמו כמו עם הבן.

לפעמים כמו שאמרו צריך לשמוע ואז להחליט לבד מה לעשות.

השבוע התקשרתי לאחות לקבוע תור ונורא פחדתי מהטלפון הזה כי אני ממש ממש באיחור עם החיסונים. יחסית למקובל.

בסוף היא כזה אומרת לי שאוי הילדה כבר בת X חודשים ולא עשתה עוד חיסון ראשון וכו'

אז אני אומרת לה "כן נכון". והיא אומרת עוד משהו ואני עם אותה תשובה בערך.

בסוף היא אומרת לי- אני רואה שאת לא מתרגשת... אני כזה- "מממ לא כ"כ"

אז היא שוב- את יודעת זה על האחריות שלך... אני כזה- "כן... אני יודעת. שאני אחראית עליה"

אז אין לה מה להגיד או לכעוס. וזהו.

אם הייתי מתחילה להצטדק ולהסביר ולדון אז זה היה עלול להסתבך. אבל אני מקשיבה ובסוף מחליטה מה שנראה לי וזהו.

סה"כ אני יודעת שהיא עושה את העבודה שלה ומנסה לנהוג מבחינתה הכי באחריות שאפשר.

גם אותנו, עם הבת הראשונה, שיגעו כך. טוב, באמת לא נתנו לה לאכול כמו שצריך (הורים מתחילים ובהתחלה של היריון נוסף וקשה), אך הם הגזימו. קראו לנו לחדר עם האחות והרופא ביחד, והזהירו אותנו שהיא רגע לפני נזק מוחי...

היום הילדה הזאת בת חמש, חכמה, פקחית, עדיין עושה בעיות עם אוכל ורזה מהרגיל, אך בהחלט עברה את השלבים הקריטיים של ההתפתחות בהצלחה.

מאז אנו יודעים שלא להקשיב להם. גם לנו יש רופא ילדים טוב ולא לחוץ, וכשיש לנו שאלות של ממש אנחנו שואלים אותו ולא בטיפת חלב.

ובכלל, בגלל שאני יודעת שאני עלולה להילחץ יותר, וגם להתפרץ בכעס על האחות אם תגיד לי דברים כאלו, אני שולחת בדרך-כלל את בעלי לטיפת חלב. הוא יותר רגוע ממני, וגם יודע לשתוק ולהנהן בראש, ואחר-כך לצחוק בקול לאוזניי בלבד...

שתהיה לכם הצלחה ורק רוגע!

השיטה שעובדת-

להנהן בראש ולעשות מה שנכון לך

במיוחד במיוחד

לא להפסיק הנקה,

ואם ממש קשה איתם- 

לשלוח את הבעל...

בדוק ומנוסה!

שהדבר הכי גרוע שיש זה להלחיץ אמא בנוגע לאוכל של הילד.

כי הילד קולט את הלחץ של אמא - ומפתח הפרעות אכילה אמיתיות.

ואז באמת תצטרכי להרעיב את הילד שלך כדי שיסכים לאכול.

זה מה שקרה לי כשהלחצץי מהן הוא פשוט הפסיק לאכול גם את מה שהוא אכל קודם

ועד שרופא לא הרגיע אותי.

ופתחנו באמת בהרעבה עד שהוא קלט את האדישות וחזר לאכול כמו בנאדם...

בינתיים הוא איבד הרבה יותר משקל מהעליה היפה שהיתה לו קודם (בסך הכל ירד 2 עקומות למטה והתחיל לטפס על העקומה התחתונה. אחרי ההלחצה הוא ירד מתחת לכל העקומות והיום גם האחיות בטיפת  חלב שמחות בגלל שהוא עלה - אל העקומה שפעם הן כעסו שהוא ירד אליה )

היום הייתי אצלו...
הוא אמר שבשמחה הוא יעשה בשבילנו את המעקב על הילדים.. הוא אמר לי לא להתייחס לטיפת חלב, ושהם סתם מציקים לגבי המשקל של הילד.. הוא אמר "הם רואים שזה מהאמא, אז מה הם רוצים?"
הוא אמר שהילד מתפתח מצוין ב"ה ושהוא לא מתכוון לשקול אותו בכלל כי הוא לא רואה סיבה... (את הילדה עוד לא הבאתי אליו).
הוא אפילו נתן לי אישור לטיפת חלב שהילדים אצלו במעקב.. כדי שהם לא יעשו לי בעיות...
והוא גם נתן לי הפנייה לבדיקת דם בשבילם, לראות שהכל בסדר..

והוא אמר "אל תדאגי, הילד הזה עוד יהיה בסיירת מטכל" ;)

יש לנו רופא מקסים ב"ה.. מה אני צריכה את הטיפת חלב...

תודה לכולם על כל התמיכה, באמת חיזקתם והרגעתם אותי 

אה, ולגבי ההנקה - כמובן שהוא אמר לי בשום אופן לא להפסיק להניק את הילדה.. (לא שתכננתי להפסיק)

כמו שאת מתארת יפה מאוד- את יודעת הכי טוב על הילד שלך האם התפתח במשקל האם זה תקין או לא

ומה שח"ו לא נראה תקין הולכים לרופא.

של כל משקל בכל גיל, של כל חיסון בכל גיל ושל כל התפתחות מוטורית שעליו להגיע אליה?

תראי, אני מסכימה שלפעמים יש תופעות מעצבנות, בעיקר בכל הקשור בעלייה במשקל, הנקה וכו', 

אבל בעיניי- אכן, חשוב מאוד שילד יקבל חיסונים, שלא יפיץ מחלות שמזמן לא שמענו עליהן, חשוב לעשות פיזיותרפיה לילד שיש לו בעיית התפתחות ולא סתם מתעכב, כן זה חשוב, אמא קשובה זה קצת וירטואלי בעיניי. אף אמא לא רוצה להאמין שלילד שלה יש בעייה, ח"ן. בטח שלא אמא שעדיין טרייה בעסק ואין לה ניסיון בכל התחומים שעוקבים אחריהם בטיפ"ח. אז אל תזלזלו בטיפ"ח (לא את אישית), זכותכן לא ללכת אבל לזלזל- לא. כמו שיש מקרים מעצבנים- יש מקרים מצילי חיים/ מקדמי חיים.

אבל יש אמהות שמבקשות- שגם בהן לא יזלזלו

אני אישית ממליצה לעבור לתחנת קופ"ח\ טיפת חלב אחרת

יש טיפ"ח עם אחיות נחמדות!!

אני מרגישה שאת חושבת שכל דבר בעולם אפשר לפתור ע"י חום ואהבה, אני קוראת כאן הרבה תגובות שלך, וזה לא נכון, יקירה. העולם, אנחנו מורכבים גם מגוף, גם משכל וגם מעוד דברים. מותר לאמא להרגיש לא בטוחה בעצמה, מותר לתת למישהו שלמד את זה שנים לחוות דעתו, אין רע באינוטאיציה אימהית שלוקחת בחשבון (לא  חייבת, כמובן, לציית) חוות דעת של אנשי מקצוע, למשל- אחיות בטיפת חלב, רופאים, פסיכולוגים ועוד. אמא לא יכולה להתיימר ולחשוב שהיא יודעת הכל בנושא גידול ילדים. צריך ענווה וללמוד כל הזמן איך להשתפר. מקווה שלא פגעתי או משהו

לא תאמיני אבל רק אתמול הייתי אצל רופא בקשר לשניים מילדי (כן! שניים! ). 

כשצריך ברור שאני נעזרת. אבל אני לא מרגישה צורך לקבל אישור בלתי פוסק באופן קבוע בנוגע לבריאותם ב-99.9% הנותרים מהזמן....

אמא שלי גם האמינה בלב של אמא ובערך בשליש מהמקרים לב שלה טעה.צריך לקחת בערבון מוגבל  גם את דעת אחיות וגם את לב של אמא.כולנו בני אדם,כולנו טועים.בקשר לרופאים ואחיות אם רואים שהם בלחץ או מסתכלים על חולה מתוך סטיגמה סביר להניח שהם אומרים שטויות וצריך לפנות לרופא אחר

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....