ב"ה שאת מספיק בטוחה בעצמך בשביל להבין שאלו עצות מסוכנות והרסניות ומנוגדות לכל הגיון בריא ומנוגדות לבריאות באופן כללי. 

אבל מה על כל אותן אימהות חסרות נסיון, חסרות ידע, חסרות תמיכה??? מה על כל התינוקות המתוקים של האמהות הללו, שהפסידו את ההנקה בגלל העצות הנוראיות האלה??? 

הלוואי שתמצאי כח לכתוב למשרד הבריאות, ולספר אודות השתלשלויות העניינים עם שני ילדיך, ולהציע שהאחיות בתחנה שלכם יעברו דחוף הכשרה מקיפה בנושא הנקה... 

אלא רופאת התפתחות...

היא אמרה לי להניק רק בבוקר וזהו...

היא בת 9 חודשים סכ"ה!

ההנקה חיונית עבורה!!!

בלי הנקה יהיה לה קשה להשיג את כל מה שהיא זקוקה לו בשביל המשיך לגדול ולהיות בריאה. הרי ילדים בגיל הזה עוד ממש לא יודעים לאכול בצורה מסודרת. התינוק שלי בגיל 7 חודשים עדין לא יודע לבלוע מוצקים בכלל.

בגיל הזה הם אוכלים מעט מעט, ולפי קריזות. בגיל הזה האכילה של המוצקים נועדה בעיקר ללמוד איך לעשות את זה, ורק בהמשך המוצקים יהפכו להיות משהו שבאמת מזין.

ובמידת האפשר מחליפה מרפאה בהקדם.

במידה וזה לא אפשרי להחליף מרפאה, הייתי עוברת לשיטת הכן כן באופן קבוע.

להסכים אם כל מה שהיא אומרת, ולומר לה רק מה שהיא רוצה לשמוע

ולהמשיך לעשות מה שרוצים...

אין לי ספק שההנקה היא מתנה בשביל הילדה שלי, ואני לא אמנע ממנה דבר כל כך טוב וחיוני כדי שהיא תעלה במשקל...
אני יכולה גם לנפח אותה בהרבה שטויות והיא תהייה שמנה כמו שהם אוהבים... אבל אני לא מתכוונת ללכת לפי הגרפים שלהם על חשבון הילדה שלי...
הבעיה היא שאני לא מצליחה לא להתבלבל מזה במובן של: אולי אני לא מאכילה טוב את הילדים שלי? אולי הם רעבים ואני לא יודעת? אולי אני אדישה מדי?
והיום כל היום עברו לי סרטים בראש: באמת הגדול רגוע מאוד לאחרונה.. אולי הוא חלש ואנמי?! למה הוא מניח את הראש כשהוא משחק במכוניות?.. למה הוא בא אלי כל פעם ומניח עלי את הראש?..
(ואולי באמת יש בעיה?.. אני באמת אקח אותו לבדיקה... אבל אני כבר מרגישה שבאמת אני לא יודעת להאכיל אותם טוב....)

איזה קל לערער אותי... =/

מה קרה? זה רוסיה הסובייטית?....

ילדים שלך.

איזו רופאה זו, שלא מבינה מה זה ערך של  הנקה מעבר לאוכל.

וממליצה להשאיר את התינוקת "רעבה" [אולי תמליץ בהמשך גם על פסיכולוג לתיקון "הנזק ההכרחי" של ההרעבה?...]

הרי את רואה בעינייך שזו בדיוק אותה תופעה שהיתה עם הבן. יש משפחות כאלה.

במקום זה, תקחי לרופא ילדים לביקורת כללית. ואליהם לחיסונים.

אני אגיע רק לחיסונים.. את שאר הבדיקות אעשה אצל הרופא..
ואני באמת תוהה למה לא עשיתי את זה עד עכשיו. גם ככה אני לא אוהבת לבוא לשם ולא מרגישה בנוח..

זו טיפת חלב בשכונה מאוד מאוד חלשה, אז כנראה "ברור" להם שיש בעיות בתזונה וכד'... כל הזמן הציק לי שם משהו ולא ידעתי מה. עכשיו אני מבינה שזו התחושה שלא משנה מה אני אגיד - יש להן ביקורת.. ואני לא חושבת שאני צריכה כל פעם לחזור הביתה עם ביטחון עצמי ירוד בגלל ההתנשאות הזאת

[כלומר, שאת לא צריכה לחזור הביתה בתחושה כזו..]

זה ההווי שהיה במדינה בשנותיה הראשונות, בחלק מהמקומות - 

שהיו אומרים להורים מה הטיפול "הנכון",

וגם כותבים ספר בישול על "הבישול הנכון"..

שלא לדבר על הכוונה להצביע למפלגה הנכונה...

אולי היא מרגישה צורך ללמד את ה"פרימיטיביות האלה", איך מגדלים את הילדים שלהן..

בוודא שלא לחזור עם ביטחון עצמי ירוד - וגם לכתחילה לא להתרשם כששומעים סגנונות כאלה. 

הפסקתי לבוא לביקורות בטיפת חלב, והתחלתי ללכת רק לחיסונים

ואצלנו נחמדים בטיפת חלב, ולא מנסים להכריח לכלום. האחיות ממש משתדלות לזרום עם הראש של המטופלים והאמהות.

וחבל שהאחות הזאת מרשה לעצמה להנחות אותך בניגוד לכל ההנחיות הרשמיות. אני חושבת שפה בארץ משרד הבריאות ממליץ לתת הנקה עד גיל שנה לפחות. וההמלצות של ארגון הבריאות העולמי הן לתת הנקה עד גיל שנתיים לפחות.

ושיטת הכן כן היא שיטה נהדרת. בשביל מה להתווכח עם האחות? תני לה את אשליית השליטה, שכולם מקשיבים למה שהיא אומרת...

חוץ מזה, אני ממליצה לך בחום להחליף טיפת חלב, למקום קצת יותר אנושי

ומתנהגים כאילו הוא בכלל שלהם.

את בחברה טובה, אני גם הולכת רק לחיסונים, וגם אז צריכה להתמודד כי אני לא מחסנת לפי מה שמומלץ.

שיטת ההנהון וה"כן, כן, כן" היא בהחלט עוזרת. וגם כמובן, להתחזק בתוכך שאכן את היא האם שלו ובתור כזו את לגמרי אחראית עליו.

שאספר לך איך פעם חטפתי נזיפות וצעקות בבית חולים, עם ילדה בת שנה מאושפזת?....בעעעעע...

אפילו אני אמא לא מנוסה עם ילד אחד ואפילו לא מניקה מבינה בהחלט שהאחיות האלה לא נורמליות. סליחה. הרעבה? להפסיק להניק?

תראי חמודה. יש לך לב של אמא והלב לא טועה, את מרגישה ורואה כמה הן טועות. אם אפשר אולי לעבור לתחנה אחרת ואם לא. מספיק החיסונים. בתכלס בשלב הזה כמה הן כבר עוזרות. עדיף לבדוק התפתחות אצל רופא הילדים.

ותהיי תמיד איפה שנכון לך ולילדים שלך. אמא יודעת הכי טוב!!!!!!

גם אם יש קצת יירידה וכו' עוד כמה ימים עד שתגיעי לרופא ממש לא ישנו כלום. את בעצמך אומרת שהילדה נראית בסדר גמור.

וגם את רואה בעצמך שזה דפוס של הרופאה הזאת וחוזר על עצמו כמו עם הבן.

לפעמים כמו שאמרו צריך לשמוע ואז להחליט לבד מה לעשות.

השבוע התקשרתי לאחות לקבוע תור ונורא פחדתי מהטלפון הזה כי אני ממש ממש באיחור עם החיסונים. יחסית למקובל.

בסוף היא כזה אומרת לי שאוי הילדה כבר בת X חודשים ולא עשתה עוד חיסון ראשון וכו'

אז אני אומרת לה "כן נכון". והיא אומרת עוד משהו ואני עם אותה תשובה בערך.

בסוף היא אומרת לי- אני רואה שאת לא מתרגשת... אני כזה- "מממ לא כ"כ"

אז היא שוב- את יודעת זה על האחריות שלך... אני כזה- "כן... אני יודעת. שאני אחראית עליה"

אז אין לה מה להגיד או לכעוס. וזהו.

אם הייתי מתחילה להצטדק ולהסביר ולדון אז זה היה עלול להסתבך. אבל אני מקשיבה ובסוף מחליטה מה שנראה לי וזהו.

סה"כ אני יודעת שהיא עושה את העבודה שלה ומנסה לנהוג מבחינתה הכי באחריות שאפשר.

גם אותנו, עם הבת הראשונה, שיגעו כך. טוב, באמת לא נתנו לה לאכול כמו שצריך (הורים מתחילים ובהתחלה של היריון נוסף וקשה), אך הם הגזימו. קראו לנו לחדר עם האחות והרופא ביחד, והזהירו אותנו שהיא רגע לפני נזק מוחי...

היום הילדה הזאת בת חמש, חכמה, פקחית, עדיין עושה בעיות עם אוכל ורזה מהרגיל, אך בהחלט עברה את השלבים הקריטיים של ההתפתחות בהצלחה.

מאז אנו יודעים שלא להקשיב להם. גם לנו יש רופא ילדים טוב ולא לחוץ, וכשיש לנו שאלות של ממש אנחנו שואלים אותו ולא בטיפת חלב.

ובכלל, בגלל שאני יודעת שאני עלולה להילחץ יותר, וגם להתפרץ בכעס על האחות אם תגיד לי דברים כאלו, אני שולחת בדרך-כלל את בעלי לטיפת חלב. הוא יותר רגוע ממני, וגם יודע לשתוק ולהנהן בראש, ואחר-כך לצחוק בקול לאוזניי בלבד...

שתהיה לכם הצלחה ורק רוגע!

השיטה שעובדת-

להנהן בראש ולעשות מה שנכון לך

במיוחד במיוחד

לא להפסיק הנקה,

ואם ממש קשה איתם- 

לשלוח את הבעל...

בדוק ומנוסה!

שהדבר הכי גרוע שיש זה להלחיץ אמא בנוגע לאוכל של הילד.

כי הילד קולט את הלחץ של אמא - ומפתח הפרעות אכילה אמיתיות.

ואז באמת תצטרכי להרעיב את הילד שלך כדי שיסכים לאכול.

זה מה שקרה לי כשהלחצץי מהן הוא פשוט הפסיק לאכול גם את מה שהוא אכל קודם

ועד שרופא לא הרגיע אותי.

ופתחנו באמת בהרעבה עד שהוא קלט את האדישות וחזר לאכול כמו בנאדם...

בינתיים הוא איבד הרבה יותר משקל מהעליה היפה שהיתה לו קודם (בסך הכל ירד 2 עקומות למטה והתחיל לטפס על העקומה התחתונה. אחרי ההלחצה הוא ירד מתחת לכל העקומות והיום גם האחיות בטיפת  חלב שמחות בגלל שהוא עלה - אל העקומה שפעם הן כעסו שהוא ירד אליה )

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אה, ולגבי ההנקה - כמובן שהוא אמר לי בשום אופן לא להפסיק להניק את הילדה.. (לא שתכננתי להפסיק)

כמו שאת מתארת יפה מאוד- את יודעת הכי טוב על הילד שלך האם התפתח במשקל האם זה תקין או לא

ומה שח"ו לא נראה תקין הולכים לרופא.

של כל משקל בכל גיל, של כל חיסון בכל גיל ושל כל התפתחות מוטורית שעליו להגיע אליה?

תראי, אני מסכימה שלפעמים יש תופעות מעצבנות, בעיקר בכל הקשור בעלייה במשקל, הנקה וכו', 

אבל בעיניי- אכן, חשוב מאוד שילד יקבל חיסונים, שלא יפיץ מחלות שמזמן לא שמענו עליהן, חשוב לעשות פיזיותרפיה לילד שיש לו בעיית התפתחות ולא סתם מתעכב, כן זה חשוב, אמא קשובה זה קצת וירטואלי בעיניי. אף אמא לא רוצה להאמין שלילד שלה יש בעייה, ח"ן. בטח שלא אמא שעדיין טרייה בעסק ואין לה ניסיון בכל התחומים שעוקבים אחריהם בטיפ"ח. אז אל תזלזלו בטיפ"ח (לא את אישית), זכותכן לא ללכת אבל לזלזל- לא. כמו שיש מקרים מעצבנים- יש מקרים מצילי חיים/ מקדמי חיים.

אבל יש אמהות שמבקשות- שגם בהן לא יזלזלו

אני אישית ממליצה לעבור לתחנת קופ"ח\ טיפת חלב אחרת

יש טיפ"ח עם אחיות נחמדות!!

אני מרגישה שאת חושבת שכל דבר בעולם אפשר לפתור ע"י חום ואהבה, אני קוראת כאן הרבה תגובות שלך, וזה לא נכון, יקירה. העולם, אנחנו מורכבים גם מגוף, גם משכל וגם מעוד דברים. מותר לאמא להרגיש לא בטוחה בעצמה, מותר לתת למישהו שלמד את זה שנים לחוות דעתו, אין רע באינוטאיציה אימהית שלוקחת בחשבון (לא  חייבת, כמובן, לציית) חוות דעת של אנשי מקצוע, למשל- אחיות בטיפת חלב, רופאים, פסיכולוגים ועוד. אמא לא יכולה להתיימר ולחשוב שהיא יודעת הכל בנושא גידול ילדים. צריך ענווה וללמוד כל הזמן איך להשתפר. מקווה שלא פגעתי או משהו

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אמא שלי גם האמינה בלב של אמא ובערך בשליש מהמקרים לב שלה טעה.צריך לקחת בערבון מוגבל  גם את דעת אחיות וגם את לב של אמא.כולנו בני אדם,כולנו טועים.בקשר לרופאים ואחיות אם רואים שהם בלחץ או מסתכלים על חולה מתוך סטיגמה סביר להניח שהם אומרים שטויות וצריך לפנות לרופא אחר

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...