תלויי מאוד בהרבה דברים,

אישית אני חושבת שהכי נכון לדבר עם הרבה אנשים שעשו את זה ולהשתדל לקבל החלטה מחושבת..

אני מוכנה לנסות לעזור מנסיוני הדל.. אבל אני חושבת שבשביל תגובה מפורטת צריך שאלה קצת יותר מפורטת..

שלדעתי ממש חבל לפספס רק שלא כל אחד מצליח לשלב לימודים והדרכה זה תלוי רק בך..

זה בונה אותך, אין ספק שזה ממש תורם לשני הצדדים!

זה ממש מוסיף לדעתי רק שבישוב שלי אין איפה להדריך!

מאוד! [לפחות אם אתה מדריך עם כוונות.] זה לא סוד שמדריכים הם דבר שאם הם עושים אתזה טוב- הם אלה שהכי משמעותיים בחיים של חניכים. הם עושים עבודת קודש! והורגים את עצמם כדי לתת הכל שיצא עוד דור של נוער טוב

אבל- זה לא הדבר היחיד שניתן לעשות..

לפעמים קל להגיע לזה, כי זה הכי נגיש, ולא צריך לשבור ת'ראש כדי לחפש אתזה.

אבל לא לכולם זה מתאים! לא לכולם זה הדרך האמיתית שהם יכולים למצות את עצמם.

לצערי ישלי חברות שנכנסו להדרכה כי- זה מה שעושים, כי הסטיגמה היא שבנאדם איכותי הוא  "חניך- מדריך- קומונר" ופתאום עכשיו הם מרגישות ש-הם עשו אתזה כי לא היה להם כוח לחשוב, כי זה מה שכולם רצו, וכי "אחרת מה יגידו?"

ההרגשה הזאת לא סותרת אתזה שהם ניהנות, הדרכה זה בד"כ דבר מאוד נחמד, אבל הם היו שמחות לעשות גם דברים אחרים, ולצאת קצת מהריבוע הזה, להרגיש שהם תרמו במשו' שיותר מתאים להם, בפן אחר.

תחשוב עם עצמך, איזה סוג עשיה מתאימה לך?

מה שכן- אם חשוב לך להישאר צמוד לסניף- בד"כ הדרכה זה הדרך הכי קלה. אם אתה לא בהדרכה אתה צריך לדחוף את עצמך לשם בכוח [וזה אפשרי]. תלוי איזה סוג אדם אתה..

אני לא בהדרכה[בסופו של דבר..], ומרוצה, מקווה שיתחתנו איתי גם אם לא הייתי מהמדריכות הצדיקות והשפיציות האלה.

אם יש שאלות או בירורים, בכייף..

הלוואי והיה אצלנו סניף והייתי יכולה להדריך!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....