הרב קוק זצ"ל מבאר זאת במאמרו "לתקופת המעבר" (מאמרי הראי"ה עמ' 29):
"כל מה שהעולם מתבסם ורוח האדם מתפתח בקרבו, רואים אנו את החיים עוברים מן המצב האינסטינקטיבי אל מצב ההכרה".
אחד משלבי התפתחותו של האדם, הוא השלב שבו אנו עוברים מהמצב האינסטינקטיבי למצב ההכרתי.
באדם ישנו שלב מעבר בין הילדות לבגרות.. מוכר בתור "גיל ההתבגרות".
הילדות הינה תקופה הישרדותית. אין עדיין עיסוק במהות. אוכלים - ישנים. (באמצע גרפס..)
ילד קטן אוכל לפי הרגשתו האמיתית, רק אם הוא רעב ואם הוא צריך... עדיין לא נתפתח בו השכל.
תינוק אוכל כמות מסויימת בלבד. 60 מ"ל כל שלוש שעות.
הרב בעין איה פרק שני בברכות דף יז: "כל זמן שהילד קטן, ינהלהו טבעו כטבע בע"ח, שלא לאכול יותר מדי."
זהו המצב ההתחלתי. "אבל כיוון שנתעוררו בו הכוחות השכליים, מסתלקת שמירת הטבע וצריך שמירה טבעית".
תיכף שהוא מתחיל להיות בעל דעת, האינסטינקטים הטבעיים הולכים ונחלשים עד קריסה כללית.
כך הוא באדם הפרטי, וכן הוא בעם ישראל ששב לארצו.
בראשית ימי הציונות התעוררו האינסטיקטים הטבעיים שלנו.
"מקלט בטוח", "עם חופשי בארצנו" וכן - פיתוח הכלכלה, התעשיה, הקמת צבא וכו'
היינו במצב ההשרדותי שלנו, והכל בא לנו כ"כ בטבעיות!
אנו נמצאים בשלב המעבר, היום כבר לא ברור מאליו שזה המקום שלנו, שזו הארץ שלנו. להתגייס? למה?
מה שנקרא: פוסט ציונות. ובלשון הרב זצ"ל: תקופת המעבר.
חשוב להבין שמעבר בין אינסטינקט להכרה זו התקדמות. התקדמות הכרחית.
אין לנו עניין להשאר בילדות הלאומית שלנו.
היום אנו עוסקים בשאלות המהות. בירור ערכים, אידיאולגיה וכו'.
וכמו גיל ההתבגרות, זהו שלב זמני. באמת, אחרי שקונים את מדריגת האמונה בדעת, לאט לאט משתקמת המדריגה הטבעית.
לימוד תורה, בכוחו לעורר בנו ולשקם כל סוג של רגש שקרס אי פעם בעברנו.
ככל שת"ח מתגדל בתורתו, מתפתחת בו יותר ההכרה הטבעית.
(בסוגריים: צריך להבחין גם בין טבע ראשון שהוא הטבע הנשמתי שלנו,
לבין טבע שני שרכשנו פה בעולם הזה בעוד איננו נקיים מתאוותינו ויצרנו השפלים..)
)