אבל אם זה לא הגוון המתאים הוא פוסל.

ממש לא אותו דבר.

כמו שאת לא היית רוצה מישהו שלא מוצא חן בעיניך חיצונית.

אמנם לא היית מתחתנת עם מישהו בגלל איך שהוא נראה, אבל אם הוא לא מוצא חן- היית פוסלת, לא?

אחרת...

אבל בתור נשואה ועוסקת בעניני השידוכים   דעתי היא שאם אדם אוהב דווקא את המראה של העור הבהיר אז זה מה שה' טבע בו וכנראה שבנות ללא גוון זה של העור אינן מתאימות לו. אין סיבה וזו אף תהיה טעות לזלזל ביראת שמיפ של הבחור הזה

מבינים בסופו של דבר שאין דבר כזה מושלם, ויודעת מה לפעמים גם מגיעים למצב שהם מתפשרים על משהו, שהם לא היו חושבים עליו מלכתחילה..

לכל אחד אמור להיות אכפת איך אשתו תיראה, אף אחד לא אומר שלא. השאלה היא כמה מקום וחשיבות זה תופס.

במקרה הנ"ל זה תופס מקום מכובד לענ'ד.

תסלחו לי.. ניקח דוגמא קיצונית..

אדם שמרגיש שהוא לא מתחבר לגוון שחור ממש, אתיופי, זה מגוחך בעיניכם?

לק"י

הייתי רוצה אותו..

ויש הבדל בין לדרוש גוון מסויים של העור לבין לדחות גוון מסויים- אם אדם מרגיש דחיה ממראה מסויים וזה לא עובר לו גם כשהוא מכיר את הבנאדם מעבר לצבע העור שלו, אני לא אתווכח איתו.

אבל מלכתחילה לדרוש רק מישו עם גוון בהיר- זאת ממש רדידות.

מה?! אם היא כהה יותר- לא תוכל להסתדר איתה ולאהוב אותה??

אני בכלל נגד כל הדרישות החיצוניות האלו מלכתחילה!

הוא כנראה אשכנזי, שגדל תמיד עם ש'כנזים, וזה המראה הרגיל והקרוב אליו..

לא עניין של "לבחור לפי צבע".. אלא פשוט, הוא מרגיש יותר קשור..

אשה סינית.. בגלל המראה.. לא מקובל עלייך? (לא שאני משווה, אבל עקרונית)

לק"י

זה יכול להיות ממש חבל..כי הוא עלול להפסיד סתם.

ואפשר להתרגל גם למראה שונה, זה לא כזה נורא.

רק אצלינו במשפחה המורחבת, יש כמה גוונים..ככה שאני מניחה שרוב האנשים לא רגילים רק לצבע עור מסויים- עד כדי כך שהם לא יוכלו להתרגל לצבע שונה.

מילא אם שניים נפגשים, והמראה לא נסבל עליהם והם לא מתרגלים.

לא מדברת על זה שהמראה לא כמו בחלומות שלהם, אלא שהן נגעלים/ לא יכולים ךהסתכל וכו' על הבנאדם השני.

(ובמאמר מוסגר- יש מקומות שבהם רק "צבע בהיר" נחשב יפה וחתיך, אז זה לא בהכרח מה שהאדם חושב, אלא הדיעה של הסרט שהוא חי בו).

נראה לי לגמרי טבעי אירופאי לא ירגיש שהוא מתחבר לבחורה עם מראה סינית..

כנראה שהבחור יודע שאצלו זה משפיע, החיצוניות, אז הוא מנסה לחסוך את זה..

בוא לא נגזים, ההבדל בין ספרדים לאשכנזים לא מתקרב להבדל בין סינית לאירופאי...

כשאומרים לי "מעדיף גוון בהיר" זה מרגיש לי כמו חנות של טמבור.

אבל...

בתור מבוגר, שכבר נפגש בלי סוף ודי נמאס לו מנסיונות, הגיוני שהוא יתחספס קצת, ויוריד מראש דברים שלא נראים לו..

הוא אמור כבר להבין שמראה לא משמעותי כמעט בכלל.

בטח לא גוון של עור.

(או, כמו שאני אומרת לדרישות האלה -

גם עם הדרישות האלה מגיע לך להתחתן, אבל תחפש מישהי אחרת שתשדך לך את חברות שלה. בהצלחה)

אין, מה ל'שות, אשת חלומותיו - צחה כשלג.

זכותו הלגיטימית.. ויש בה גם הגיון, כמו עם הסינית..

אבל כמו שאמרתי, שיסתדר בלעדי.

אני לא הולכת לעשות מדרג יופי לחברות שלי ולתת לתמונות שלהן להשפט תחת עיניים ביקורתיות של גבר.

(ואין לי בעיה לומר את זה, גם לאבא של הבחור)

לק"י

האבא תימני, והאמא יפנית גיורת (אאל"ט, ואם אני טועה- אז היא סינית).

והילדים שלהם- מתוקים! יפנים דוסים .

אז דוקא שווה לפעמים להתחתן עם עידות שונות.. (גם אם המראה שונה לגמרי).

הדרישה, הרבה פה אמרו שזה לגיטימי, כי לגיטימי שיהיה לאדם אכפת מהמראה של אשתו.

מתארת לעצמי שכולם מסכימים שזה לגיטימי שאדם רוצה בן-זוג שיראה טוב בעיניו.

אלא מה? הקביעה שרק מישהי עם גוון בהיר תהיה יפה בעיניך, היא תמוהה. יופי מורכב מהרבה דברים. יכול להיות שאדם יגיד שיש יותר סיכוי שמישהי עם תכונה כזו או אחרת (שקל לתאר במלים) תהיה יפה בעיניו - וגם זה, רק אולי. אבל להתנות בזה את הפגישה? האם לגיטימי בעיניכם שבחור יאמר שהוא מעוניין להיפגש רק עם בחורות עם צבע עיניים, או צבע שיער מסויים? לדעתי זו פשוט דרישה מטופשת.

לגבי תמונה - כבר דנו בזה רבות. לדעתי זה טפשי לבקש תמונה (שוב, אע"פ שחשוב במידה מסוימת המראה החיצוני. אבל הוא לא הכי חשוב, ובעיקר - כלל הרושם מהחיצוניות לא עובר נכון בתמונה, והתרשמות מהחיצוניות יכולה להיות מושפעת מהפנימיות, מה שלא רואים כלל בתמונה). עבור מי שחושב שזה לגיטימי באיזשהוא גיל זה צריך להיות לגיטימי גם בגיל 27..

מה יפה בעיניהם, ובד"כ זה כנראה הרבה יותר מורכב מנקודה אחת. ולכן, גם אם יופי תופס אצלם מקום חשוב, הם יצטרכו להתרשם בעצמם מהמראה, ולא יוכלו להגדיר מראש.

מבחינה זו, דווקא אם התפיסה שלו של יופי תלויה בנקודה מסויימת, והוא מזהה אותה, זה מקל על החיפוש.

שמשום-מה מפריע לו אחרת.

אז בגלל "ואהבת לרעך כמוך" - הוא רוצה מישהי שגם הפרט הזה ימצא חן בעיניו.

לא שבאמת יש לזה חשיבות עצמית - אבל אצלו זה "ככה", אז אינו רואה לנכון "לכפות את עצמו" ע"ח מי שתהיה אשתו.

השאלה אולי היא אישיותו בכלל, ואם הוא תופס שאובייקטיבית זה באמת לא דבר חשוב (ה"בהיר")..

בפשטות זה נשמע לנו בקשה כל כך חיצונית, רדודה, שטחית.

אך אני לא חושבת שזה מדויק לשפוט ככה כל בחור ובחור..

לאותו בייניש חשוב גוון עור מסוים,

לבחור אחר קריטי שהיא לא תהיה גבוהה ממנו,

ולשלישי אולי רק שתראה מסודרת..

ה' נטע בנו "אהבות", "חיבורים", "טעם", "מציאת חן בדברים מסוימים ובדברים אחרים פחות",

וזה לא סתם, כי גם זה משפיע לנו על העולם הרגשי,

ואם בחור יודע ש"יופי" אחר לא פותח את ליבו-

אז למה בכלל לנסות?!?!

סתם רק כדי שלא יגידו עליו שהוא לא חיצוני?!

אני חושבת שאין טעם.

לגבי הגיל והדרישות- זה שטויות.

אני חושבת שגם לבחורים ובחורות שהתחתנו "צעירים" היו דרישות,

פשוט הם לא היו צריכים להגיד אותן יותר מדיי, כי ה' בקלות רבה זימן לפניהם מישהי בדיוק כפי שרצו וחלמו.

ו... מה הקשר להתמדתו בתורה??

התורה מחנכת אותנו רק לפנימיות ולעצימת עיניים? אממ.. לא זכור לי.

אמנם אין הגדרות מהו יופי, אבל יש הרבה דיבור על יופי, כל אחד ומה שליבו נמשך אליו..

לפי דעתי גוון עור זה מעיד על בעיה רצינית בבן אדם,

או שהוא גזען, או שהוא טיפש.

תמונה זו כבר שאלה שנפתחה פה הרבה פעמים,

וכבר אמרתי שאני בעד...

עם השנים אפשר לראות שהאשכנזים פחות אשכנזים, התימנים פחות תימנים, והגוון נהיה לאט לאט כזה המתאים לאקלים של ארץ ישראל.

כבר עשור שלישי במקומות הכי שמשיים בארץ,

והפיגמנטים שלי עדיין לא הפנימו.

זה רציני?? אני וכל הבנות שמסביבי רק מחכות לקיץ כדי שנוכל להשתזף ולקבל קצת צבע... כי זה נחשב יותר יפה (בעינינו לפחות...)

אני בהחלט יכולה להבין שלכל אחד יש את הטעם שלו ושחשוב שבחור יאהב את המראה של מי שהוא יוצא איתה... מה שמוזר קצת זה הדרישה הספציפית הזאת- מלכתחילה.

אני לא שופטת, אבל היה נשמע לי יותר הגיוני אם הוא היה רואה את הבחורה או לפחות תמונה שלה ורק אז, אולי, הוא היה אומר שהיא לא מוצאת חן בעיניו... אבל שהוא פוסל ככה מלכתחילה- זה כבר ממש חבל, ולגמרי הפסד שלו. דווקא השתי חברות הכי מהממות שלי הן כהות... אחת מהן בכלל בריטית... ההבדלים בגוון העור בין העדות השונות כבר לא ממש מובהקים ודווקא הנטייה לדברים שטחיים גורמת לפיספוסים... (דבר ידוע אצלנו במשפחה שמי שרצה עירוניסטית בסוף התחתן עם מתנחלת ומי שרצתה גבוה עם שיער שחור בסוף התחתנה עם בלונדיני נמוך... )

אני  גם חושבת שלי יותר מתאים בחור כזה כי לדעתי זה מנטליות דומה.. יש כאלה שזה לא מפריע להם...

יש הרבה אשכנזים שחומי עור.

ויש הרבה ספרדים בהירי עור, בהירי עיניים ובהירי שיער.. וכן, אפילו תימנים.

כמו שמוטיז אמר כאן למעלה, לגבי העדה האתיופית... ומחילה מכבודם, אני לא מדברת ממקום של גזענות ואני משתדלת מאוד להזהר בלשוני..

אדם שמרגיש שהוא לא מתחבר לגוון כזה, האם זה מגוחך? אני חושבת שלא.

ואני מכירה אתיופים ויש לי חברות אתיופיות והן מקסימות ואני אוהבת אותן מאוד. 

אבל להיות בקשר עם בחור שהמנהגים שלו במשפחה, המנטליות שלהם שונה משלנו, אולי לי זה יהיה קשה.. אולי אני לא אסתדר עם זה... ואולי בכלל אני סתם מדברת, אני ממש לא יודעת מה יהיה ועם מי אני אתחתן אבל כשאני חושבת על זה עכשיו, זה לא נראה לי... 

ואמרתי את זה גם על עדה אחרת.... 

נסתרות דרכי ה'.

ובבקשה חברים, אל תוציאו דברים מהקשרם, אני רק מסבירה את דבריי.. הם נאמרו לא ממקום של גזענות אלא ממקום של מה מתאים לי לגבי בחורים שאני מחפשת

לק"י

אתיופים זאת באמת דוגמא קיצונית.

אבל נניח, אנחנו ספרדים ויש אצלינו גם בהירים וגם כהים יותר.

אם יציעו לך מישו שיש לו מנטליות כמו שלך (אותה עידה), אבל גוון העור שלו שונה משלך (נגיד שאת אשכנזיה ויציעו לך אשכנזי כהה יחסית)- תפסלי על זה?

על גווןן עור שונה משלי (כהה יותר או בהיר יותר) ועם מנטליות דומה, על זה אני לא אפסול... 

אני רוצה לשאול שאלה שונה מיעל- ואם יציעו לך מישהו עם גוון שונה משלך, גם עדה שונה משלך, אבל מנטליות- כמו שלך! איתו תרצי לצאת?

גם אני לא חושבת שיתאים לי בחור שהוא ומשפחתו לא כמו המנטליות שלי, ובאמת כשמציעים לי בחור מעדה אחרת אני חושבת פעמיים. אבל זה כל העניין- אני חושבת פעמיים, אני לא פוסלת. למה?

כי אנחנו ב2013.

הסבים והסבתות- אני מבינה. ההורים- קצת פחות, אבל יש רבים מההורים בין העדות השונות שמאד שונים אחד מהשני... חלק מההורים הם עולים בעצמם ולא נולדו בארץ.

אבל אנחנו- נולדו בארץ (רובנו המוחלט) למדנו באותם מוסדות חינוך. אין שום הבדל ביני ובין חברותיי מעדות אחרות- אנחנו בדיוק אותו הדבר. אנחנו מתלבשות אותו דבר, מדברות אותו דבר, אותה הרמה הדתית, הן לומדות באוניברסיטה בדיוק כמוני...

ויותר מזה- גם ההורים שלהם ממש דומים להורים שלי! ממש אותו סגנון, אותם מקצועות, אקדמאים באותה הרמה...

עכשיו אני יודעת שזה תלוי על איזה מקומות בארץ מדברים.. בפריפריות זה אולי שונה... אני יודעת שיכול להיות שזה ככה רק בסביבה שלי... אבל עדין- צריך ממש להיזהר על מה פוסלים- כי חבל. פשוט חבל...

לק"י

תמיד כדאי לבדוק.

אני פשוט משתדלת להזהר במילים שלי כדי לא לפגוע חלילה באף אחד.

אבל כן, אני לא הייתי שוללת על מצב כמו שתיארת

אתן פשוט אומרות את מה שאני לא אמרתי...

המ"ה

אלא אם כן המשו החיצוני הוא משמעותי כפנימי.

לא מדברת על עיניים

אבל אם הייתי חבר שלו,הייתי מדבר איתו ומנסה לשכנע אותו להתגמש עם הדרישות...

כצופה מבחוץ אני אומר לו שזכותו להתעקש שיהיו לה גוונים בשיער וחילוף חומרים מהיר. שיבושם לו. 

אבל כן הייתי שואלת אותו אם הוא רוצה להתחתן, באמת,

ומה חשוב לו שיהיה באשתו לעתיד.

וכמה "אחוזים" חשוב לו כל דבר. למשל-0 חשוב לו שהיא תהיה חכמה, שנונה ודוסית, וגם יפה. כמה חשוב שתהיה יפה? 10 אחוז? כמה בנות שיכולות להתאים לך אתה פוסל מראש בגלל ה10 אחוז האלה?

סתם, שיחשוב.

לכן אנשים שואלים בפורום כאן... כדי לשמוע את דעותינו....

או אם זה "לגיטימי". וכי אנחנו צריכים להתחתן? אנחנו נשואים באושר והכל טוב. 

היה לי חשוב לומר שאדם שואל שאלה כזו בד"כ מתוך הבנה פנימית שמשהו אצלו לא נכון, והוא מחפש אישור שהוא בסדר. לדעתי נכון להחזיר אליו את השאלה- מה לדעתך לא נכון אצלך? למה אתה מתמקד בנקודות האלה? אולי זה משרת אצלך את הפחד מחתונה? אולי זה התירוץ שבו אתה תולה את חוסר המוכנות שלך לקחת אחריות ולהתחתן?

ויכול להיות שהוא באמת רק חובב אשכנזיות. לא יודעת, ולא משנה.

מה שחשוב זה שהוא ישאל את עצמו את השאלה הזו, ולא שאנחנו נגיד מה דעתינו.

לשמוע דעות של אנשים,

לתת לנו כיוון,

השאלות שאת נתת הן חשובות וכל אחד יכול לענות עליהן לעצמו. 

אנשים שפותחים כאן דיונים רוצים לשמוע מה לאחרים יש לומר. שיפתחו לנו דלתות וכיווני חשיבה.

אז רוצים לשמוע את דעתך כדי שאת תביאי שאלות כמו אלה ולשואל יהיה יותר קל לענות לעצמו על מה ששאל..

וחוצמזה, כן אנחנו צריכים להתחתן... אולי את נשואה באושר והכל טוב ב"ה

אבל סה"כ רצו לשמוע את דעתינו... לא רואה בזה בעיה

אז גם אם נראה לנו שאנו יודעים איך ייראה/תיראה בן/בת הזוג שלנו - זה רק דימיון!

שיהיה במזל טוב !

זה באמת מקום לרחף בו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.