דיון שפתחתי ב"נשואים טריים"אש השם

שאני חושב שיניב פירות גם פה...

 

נושא: איפה איבדנו את הטבעיות הבסיסית של היהדות?

 

בעקבות השרשור על שמות חיבה בין בני הזוג ליד אנשים אחרים עלתה לי המחשבה שאנחנו יותר מידי "מקובעים" במחשבה אם זה "מותר או אסור" ופחות מידי במשמעות האישית של כל פעולה שאנחנו עושים.

 

לקראת חג השבועות הממשמש ובא עלינו לטובה אני רוצה להזכיר לכולנו שלכל חג יש 2 משמעויות, אחת רוחנית (חג המצות, חג מתן תורה, חג הסוכות) ומשמעות אחת טבעית (חג האביב, חג הקציר, חג האסיף [בהתאמה]).

בעקבות 2000 שנות גלות איבדנו את הקשר לארץ, ואיתו גם את המצוות התלויות בה, אבל הקשר לטבע היה שם מאז ומעולם וישאר לנצח. רק שבזמן האחרון זה נראה שגם הוא מתעמעם.

 

אז אם התורה כ"כ מכוונת לטבע, למה כל התלבטות הופכת אוטומטית לשאלת רב?

לדעתיdoni

אין יותר מדי מה להרחיב כאן.

מסכים איתך בכל מילה

מחילה..אני ממש לא הבנתי את הבעיה/הדילמה..מקרוני בשמנת
איפה? בגלות..מוטיז

וזה לא מתעמעם בזמן האחרון.. 

לפי הבנתי,טל 123

אכן בסופו של דבר התורה אמורה להיות טבעית לנו עד לדקויות הכי קטנות.

אבל מכיוון שהתרחקנו כל כך מהשורש, אנחנו לא מסוגלים להבין זאת ולכן אסור לנו לסמוך על עצמינו.

וכן, גם הדיוקים הכי קטנים חשובים.

למרות שאנחנו (או לפחות אני ) לא מסוגלים להבין למה.

הנחתך שגויהפסימי ריאלי

התורה לא מכוונת לטבע. התורה מכוונת לחיים לא טבעיים, חיים אלוהיים. ולכן מה שנראה טבעי לפעמים אסור, ומה שלא טבעי לפעמים חובה.

 

התשובה היא הפוכה: הניתוק של דורנו מהתורה גורמת לכך שאינטואיציות הלכתיות שהיו מובנות מאליהן פעם, היום פחות מובנות, מפני שיש נהירה בעייתית אחרי ה'טבעיות', שאינה עולה בקנה אחד עם ההלכה. אובדן האינטואיציה ההלכתית מובילה לצורך בתשובה מסמכות הלכתית בכל צעד ושעל.

 

הפתרון הוא לא לנסות לקרב את ההלכה אל הטבעיות, אלא להעמיק ולהרחיב בידיעת התורה ובחיבור הנפשי אליה. מי שמחובר לתורה ומבין את רוחה, נזקק פחות לשאלות רב, ומתנהג בטבעיות בהתאם להלכה.

יפה!~א.ל


פספסת את הנקודהאש השם

אין ספק שכל ניסיון "לקרב" את ההלכה אל הטבעיות הוא בעייתי.

 

שאלתי היתה על הטבעיות שביהדות.

על זה שבימים עברו, היהדות רוממה את הטבע לדרגות קדושה (ותעיד על זה השאלה "שבת ואקצור?" של קציר העומר).

החיים היהודיים גילו את האלוקות שבטבע, ולא אלוקות שמנותקת ממנו.

היהדות באה לחדש בעולם את המדרגה שבה אפשר להיות מחובר לחיים ולהיות אדם קדוש - בו זמנית.

מה שהנצרות, האסלאם ושאר הע"ז לא הבינו.

הרי בנצרות, ה-"קדושים" מתנזרים מחיים מלאים (משפחה וכו'), ובאסלאם המצב דומה אך לקיצוניות השניה, וכמו שכתוב בכוזרי, כך גם רואות שתי הדתות הללו את החיים שלאחר המוות.

 

ופה אני אחדד את השאלה, כדי שתבין למה התכוונתי..

אם פעם, כשמישהו התלבט מה מברכים על פרי מסויים, הוא הסתכל על הצמח שעליו הוא גדל, ועפ"י הבנתו הוא בירך. כשמה שהיה חשוב הוא בעיקר ההשתדלות לכוון לדבר האמיתי, ולא בהכרח ההגעה אליו. בדיוק כמו שמה שחשוב בלימוד תורה הוא עצם הלימוד והעמל בתורה ולא בהכרח ההגעה למסקנות.

 

אז איך קרה שעל כל דבר שמישהו מתלבט בו הוא רוצה להגיע ל"סוף" בלי לעבור את הדרך שבאמצע?

למה כל "קיצורי הדרך" בדמות שו"ת סמס ודומיו הפכו לנורמה?

איך קורה שכשמישהו רוצה לדעת אם היתה שקיעה, הוא מציץ בשעון במקום בחלון?

 

עכשיו אתה מבין לאן אני חותר?

ברור שהעיקר ההשתדלותפסימי ריאלי

אבל מחובתו של אדם לעשות השתדלות מקסימלית להגיע לתוצאה הנכונה. אם פעם בדקו את זמני היום באמצעים שאינם מדויקים, זה לא מאידיאל, אלא מחוסר ברירה. אני לא יודע מאיפה הסקת שפעם היו מברכים בסבבה מה שבא, אבל גם אם זה נכון, בעבר לא היו אפשרויות קלות וזמינות לברר את ההלכה כמו בימינו.

 

האידיאל הוא לחתור לקיום דקדקני ומדויק של ההלכה ככל שביכולתו הפיזית והנפשית של אדם. התלמוד מלא בדקדקנויות מאד דקות, גם בהלכות ברכות וזמני היום, הממחישים היטב את האידיאלי והרצוי מבחינת התורה. תשמח שהיום בידינו לקיים את ההלכה בצורה מדויקת יותר מבעבר.

ושוב לא הבנת אותיאש השם

לא אמרתי שמברכים בסבבה מה שבא, אמרתי שהעיקר הוא ההשתדלות. ועם זאת, אם מישהו בירך "עץ" על ירק, ונודע לו תו"כ אכילה, הוא צריך לחזור ולברך...

 

ואיך הגעת למסקנה שזה שבדקו את הזמנים באמצעים לא מדוייקים זה לא מאידאל? לא חשבת שאולי המחזוריות של שקיעה-זריחה-שקיעה, מולד הירח, עונות השנה וכו', היא הדבר האמיתי ולא ההתחשבנות על שניות?

כשכתוב "משיבחין בין תכלת ללבן" הכוונה היא לא כמה זה על השעון אלא מה מידת התאורה הטבעית בחוץ!

 

ופה בדיוק נכנסת ההודעה הפותחת של השרשור, איפה איבדנו את הטבעיות החיונית של היהדות? למה החשבון של "מתי שקיעה" הוא עפ"י השעון ולא עפ"י מיקום השמש בשמים?

איך קורה שאבא צעיר מתלבט אם להחליף טיטול לבת שלו זה בסדר (כי הוא צריך להסתכל...)?

ממתי לאח אסור לחבק את אחותו? אם בכלל?

 

כל השאלות האלה, שלדור ההורים שלנו התשובות עליהן היו ברורות מאליהן, הן כבר לא כאלה טריוויאליות לנו.

 

והשאלה היא :  ל מ ה ?

 

המחשת היטבפסימי ריאלי

את מה שכתבתי בהודעה הראשונה, שה"טבעיות" הזאת גרמה לאובדן האינטואיציה ההלכתית.

 

ממתי אסור לאח לחבק את אחותו? הנה לשון הרמב"ם במשנה תורה (איסורי ביאה, פרק כא, הלכה ו): "המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו." דברי הרמב"ם נפסקו להלכה בשולחן ערוך (אבן העזר, סימן כא, סעיף ז).

 

אכן, אתה צודק שבעיניים טבעיות לא מובן מה רע בחיבוק של אח ואחות. אבל ההלכה סותרת לפעמים את הטבעיות. מי שרוצה לדעת מה ההלכה אומרת, אינו יכול לסמוך על טבעיותו. הנה, הטבעיות שלך הובילה לסילוף ההלכה ולהרמת גבה כלפי הדרכה הלכתית מפורשת.

 

לגבי זמני היום, לא הבנתי את ראייתך. זמן ציצית היא "משיכיר בין תכלת ללבן" (להלכה: משיכיר את חברו ברחוק ד' אמות), וזהו זמן מאד מוגדר. מסתבר שפעם הסתמכו מלית ברירה על אומד. היום יש לנו אמצעים טובים יותר.

 

ואם רצונך בראיה הפוכה: מן התורה ניתן לשרוף את החמץ עד חצות ערב פסח. חכמים חששו שאנשים יטעו וגזרו לבער את החמץ מוקדם יותר (ראה פסחים יא עמוד ב - יג עמוד א). הרי שחכמים לא סמכו על ההבחנה הטבעית, ומחשש לטעויות החמירו והקדימו את זמן ביעור חמץ.

 

אז כפי שפתחתי: ההנחה שלך שהתנהגות טבעית מתאימה להדרכת ההלכה היא שגויה מיסודה. כדי לנהל חיים נכונים על פי ההלכה, אין תחליף ללימוד מקיף. ומי שלא למד, ייאלץ לשאול רב לעיתים קרובות, ולא יוכל לסמוך על האינטואיציה הטבעית שלו.

אז תסביר לי את המדרשאש השם

"קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה, אפילו עירובי תבשילין".

 

לשיטתך, לפני שניתנה תורה לא היו כל החשבונות המדוייקים האלה, ובטח שלא עירובי תבשילין.

אך מה לעשות ופירושו של המדרש הנ"ל הוא שאברהם אבינו למד את האלוקות והכיר את בוראו מתוך התבוננות בטבע... (אולי השמש היא האל, אולי הירח וכו')

את כל מה שאברהם אבינו הבין מתוך התבוננות עמוקה, אנחנו הקטנים צריכים ללמוד מתוך ספרי אמונה, אבל המקור היה ונשאר "מבשרי אחזה אלו-ה", ואשרי מי שזוכה לזה.

 

ודווקא בגלל זה, היהדות באה לרומם את הטבע, ולא להתרומם מעליו.

בגלל זה ישנה מצוות השמחה באכילת בשר ושתיית יין, ובמקביל: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ:  אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ".

 

אני מציע שתסתכל במה שהגבתי למוטיפסימי ריאלי

לגופו של המקור שהבאת, אני נמנע מלחוות דעה לגביו. הוא דורש ניתוח משני זוויות: האם אכן כוונת המאמר היא שהאבות קיימו את התורה (ממקורות אחרים עולה להיפך - למשל, יעקב נשא שתי אחיות בחייהן, שהוא איסור ערווה חמור), ואם אכן קיימו, כיצד הם ידעו את פרטי הדינים. מעולם לא בדקתי את הנושא לעומק, כך שאני לא יכול לאשר או להפריך את הפרשנות שנתת.

 

אבל לגוף דבריך, אחרי שראית שההתייחסות הטבעית שלך הובילה אותך לטעות גמורה, עליך להסכים שאנחנו לפחות לא ברמה המתאימה. אז למה אתה מנסה ליישם את זה בחיים שלנו?

איפה היא הובילה אותו לטעות?מוטיז

ושוב, דובר על פרטים קטנים ולא מפורשים, שכנראה בדיוק בשביל זה לא פורשו. כי המפרש יצא מנקוד' הנחה שנותר בנו קמצוץ מוח.

(ושוב2, גם הרב תשאל אותו על כינויי חיבה ברבים יענה לרוב על סמך דעתו ושיקולה - ולא על סמך דיוקים מגמרות)

 

הוא בא לידי טעותריבוזום

בענין של אח ואחות

מי בא לידי טעות?מוטיז

אש השם או פסימי ריאלי? עניין האחות מובן לי ופשוט לי.

לגבי קיצורי הדרך - מסכים חלקית...אדם כל שהוא

מומלץ מאוד (למי שמסוגל ויש לו זמן) לפני שהוא הולך לשאול רב, לנסות לברר את הנושא בעצמו, וכשהוא שואל לנסות לקבל גם הסבר.

 

לגבי ברכה על פרי, לא מספיקה ההסתכלות, אלא צריך להכיר את הכללים ההלכתיים שמקורם בגמרא ובפוסקים.

 

לגבי השקיעה, זריחה, "משיכיר", פשוט אי אפשר בתנאי החיים של רובנו (בנייה צפופה, תאורת רחוב) להשתמש בסימנים הטבעיים (וייתכן מאוד שזה באמת חבל). הרי לא נקבע את השקיעה לזמן שהשמש מסתתרת מאחורי הבניין ממול.

ולפעמים, כאשר אדם מתרגל לזמנים לפי השעון, הוא, מתוך הרגל או מחוסר ידע, משתמש בשעון גם כאשר התנאים מאפשרים להשתמש בסימנים הטבעיים. 

אני חושבת שבדיוק על זה הוא דיבר..כמו צמח בר
"המשמעות של כל פעולה" = האם מה שאני עושה רוח ההלכה וההלכה נוחה הימנה
או שלא...
התורה לא מכוונת לחיים לא טבעיים, ממש לא.מוטיז

הטבע הוא אלוקי.

 

ובכלל, ברור שחוקי התורה צריכים להיות מיושבים עם הטבע, שוב אתה מדבר כריאלי..

סלח לי מוטיפסימי ריאלי

אבל משפט סתמי כמו "הטבע הוא אלוהי" הוא חסר מובן עבורי. תצטרך להסביר את דבריך.

אנחנו לא צריכים להתנתק מהטבע אלא להיפךמוטיז

הטבע הוא אלוקי, אלוקים ברא אותו, כשהוא מכוון טוב הוא מושלם.

הרי אנחנו לא מלאכים, אנחנו בני אדם שחיים בטבע, ונועדנו לכוון ולהשתמש דוקא בו.

 

מה שאני אומר זה שלא נועדנו להתנתק ממנו, גם לא בצורה של התרוממות ולא בכל צורה אחרת, הטבע הוא אלוקי.

 

כשיש לנו הלכה של צניעות, נראה לי שתמיד אפשר להבין אותה ואת ההגיון והיופי שבה, וכשאנחנו חיים על פי ההלכה, חיים בתרבות של תורה - זה אמור לזרום לנו לבד.

כמובן שלא סומכים על זה ובודקים שהכל לפי ההלכה הכתובה, אבל בהחלט יש מצב שבדברים כמו אלה שעליהם השואל מדבר - שאין בהם הלכה מפורשת - אדם יכול, אם הוא חי את החיים של ההלכה - להבין לבד, ולא להזדקק לרב.

 

שמע, בסופו של דבר, אם הלימוד וההעמקה שהצעת מחוברים לחיים - הם ישיגו בדיוק את מה שעליו אני מדבר.

 

אבל מדבריך נשמע כאילו הדרך לעצמאות הזאת היא ע"י לימוד ספרים והתנתקות מסויימת, שתעקור את הטבעיות ותיטע בנו טבע חדש.

זה לא נכון, אנחנו צריכים בסה"כ לכוונן ועצב את הטבע שיש לנו, לסדר את הבס בול על המקום - ונבין לבד מתי דיבור כזה הוא ראוי ומתי לא.

 

לא כך?

אויש, יצא לי ממש ארוך...פסימי ריאלי

בבני אדם, באופן אוניברסלי, טבוע טבע מסוים. הטבע הזה מגדיר את התכליות אליהם האדם נמשך באופן טבעי: כסף, אוכל, עשיית צדק, זוגיות בריאה וכן על זה הדרך. אלה תכליות טבעיות, אך חילוניות. אלה דברים חיוביים כשלעצמם. הגישה אליה אני מתנגד, פחות או יותר טוענת כך: המצוות (לפחות בחלקן) נועדו לעזור לנו להגיע לתכליות הטבעיות האלה. איסורי העריות, למשל, נועדו לסייע לאדם לקיים מערכת יחסים זוגית בריאה. כללי המשפט ההלכתי נועדו להגשים צדק באופן המיטבי, להרתיע עבריינים, וכדומה. וכן על זה הדרך.

 

פועל יוצא של גישה כזאת תהיה שמכיוון שמטרת ההלכה היא השגת תכליות טבעיות, ניתן לגזור מתוך התכלית אליה מכוונת מצווה מסוימת מהם גדריה. לכן, אם חיבוק של אחות לא תגרום לפריצות בנושאי עריות, שמזיקה לתכלית הטבעית של זוגיות בריאה, ניתן להניח שההלכה תתיר זאת. אבל כאן התסבוכת: ההלכה, כידוע, אוסרת זאת. האוחזים בגישה הזאת יכילו את הקושי ויטענו שכנראה שגם חיבוק כאמור עשויה להוביל לפריצות, למרות שאינטואיטיבית לא נראה כך. כבר כאן ניתן לראות שבכל מקרה הסקת מסקנות הלכתיות על פי אינטואיציה טבעית היא מסוכנת.

 

אבל לדעתי, הבעיה עמוקה יותר. ההלכה בכלל לא מתיימרת לעזור לנו לחיות חיי זוגיות מאושרים. הגדרים שנקבעו בנושא נקבעו כך מפני שכך הוא רצון ה'. ישנה זהות מוחלטת בין המגמה של איסורי עריות לאיסורי עבודה זרה ודיני טומאה וטהרה, לגביהם לא ניתן לחלוק שהם לא מקדמים שום תכלית טבעית. לכן, אי אפשר לצפות לחוקיות הגיונית בהלכה, על פי ההגיון הטבעי שלנו. להלכה הגיון משלה, והדרך היחידה לרכוש אותה הוא באמצעות לימודה. ומכאן ההתנגדות לגישה שהציג פותח השרשור, שניסה להפעיל הגיון טבעי (ובריא!) ביישום ההלכה. הוא יוצא מנקודת הנחה, למשל, שההלכה לא קטנונית, וזמני ההלכה יכולים להיות משוערים. ההגיון נהדר, אבל הוא לא עומד במבחני ההלכה הפסוקה.

 

אני לא כופר בחשיבות של כל התכליות הטבעיות כשלעצמן. אני גם סבור שחלק מהמצוות אכן מקדמות חלק מהתכליות האלה, אבל זוהי לא מטרתן. השאלה המרכזית תהיה: כשתרצה לדעת כיצד לחיות חיי נישואין מאושרים, האם תפנה להלכה, או ליועץ זוגי? הגישה הראשונה תפנה אותך להלכה. אני חושב שעליך לפנות ליועץ זוגי. אני מאמין מאד בקיומם של חיים טבעיים ובחשיבותם, אבל התורה לא באה ללמד איך לחיות אותם. היא באה ללמד עבודת ה'. לא פחות ולא יותר.

 

הצגתי את הדעות כפי שאני רואה אותן. לא הבאתי ראיות של ממש, גם בגלל שזה יצא מ-מ-ש ארוך, וגם בגלל שלמרות שאני נשמע נחרץ, אני מתלבט כבר הרבה זמן בנושא הזה, ואין לי מסקנות חד משמעיות וסופיות.

 

אני מקווה שהחפירה הבהירה את דעתי, ותעזור לך להחליט אם יש בינינו מחלוקת.

 

לילה טוב!

אתה לא מבסס על כלום.מוטיז

לא יודע למה נראה לך שאני לא מבין את הטעם בהרחקה מאחות, אני מבין בהחלט, זה א'.

 

חוצמיזה - לא אמרי להסיק על פי נטיות טבעיות, אמרתי שבנושאיםבהם אין התייחסות מפורשת, בפרטים, לרוב כן ניתנת לנו האפשרות - ע"י השכל הבריא שעוצב ע"י תרבות של תורה בין השאר - להבין לבד מתי זה רע ומתי זה טוב.

כלומר.. אם הלכות מסויימות עקרוניות וכלליות יותר מעצבות לנו איזשהי רמה מסויימת של "החצנה" שמותרת ואיזו אסורה - נוכל על פי זה, בהרגה הטבעית, לחוש שמשהו בכינוי חיבה קיצ'י מידי ברבים - לא ראוי.

 

בנוגע לטומאה, שוב אתה מסיק על סמך דברים לא ברורים.

גם טומאה אפשר להסביר ברמה מסויימת, להבין אותה עקרונית, וחוצמיזה - העובדה שיש הקבלה (בהנחה שאתה צודק שיש) בין הלכות טומאה להלכות עריות - לא מוכיחה כלום.

 

שוב, לא אמרתי וגם פותח השרשור לא טען שנוכל לפסוק הלכה על פי נטייה טבעית.

הוא רק אמר, שבדברים אליהם ההלכה לא מתייחסת, פרטים קטנים ולא מידי משמעותיים, תופס המוח את המקום ולבד נוכל להבין אם ראוי או לא ראוי. (שהרי, אגב, גם הרב אותו שאלת שאלה כזאת - יפסוק על סמך דעתו שעוצבה בהגיון של ההלכה, הוא לא ידייק מפסוקים או מגמרות.. לרוב.)

 

לומר שהתורה נועדה רק ללמד אותנו עבודת ה' זה לדעתי קצת נמוך, אלא אם כן - עבודת ה' זה שם אחר למה שאני מתכוון, כנראה שזה מה שזה..

 

 

|נדחף|ריבוזום

אולי (ואולי לא) הגישה של פסימי ריאלי (לפחות, בחירת הדגשים בה) היא ריאקציה נגד גישה שמצויה במידה מסוימת היום בחברה. למשל, אפשר למצוא אנשים שחזרו בתשבה ומסבירים זאת בכך שהחינוך יותר טוב - הילדים שלהם עכשיו אכפתיים ומנומסים, השבת - יום מנוחה שבו אפשר גם להיפגש כל המשפחה סביב שולחן שבת, זוגיות יותר טובה, וכו'...

האמירות הללו לא כל-כך נדירות. אמנם הן נכונות, אולם כשמדגישים זאת, אובדת הסיבה הפשוטה לעשיית המצוות - כי הן אמת. לא כי הן יתנו חיים יותר נוחים או טובים, אלא כי זו ההתנהגות הנכונה. כיצד אנו יודעים זאת? מהקבלה שקיבלנו מהקב"ה - מהתורה אנו לומדים את חוקי ההתנהגות בעולם.

 

אמנם בלי קשר למוטיבציה, אנו מאמינים שהתורה אכן מדריכה אותנו בהדרכה של "וחי בהם" - חוקים שהם טובים גם לחיינו בעוה"ז, אך:

א. לא זו אמורה להיות המוטיבציה.

ב. הטוב הזה לא תמיד חופף למה שנראה בעיננו טוב. את החוקים יש ללמוד מהתורה.

אני לא יודע מאיפה את לוקחת את זהמוטיז

שזאת לא אמורה להיות המוטיבציה..

ו... נכון שלא תמיד הוא חופף אבל לרוב (ואצלי לפחות גם הרוב הדי מוחלט) כן. וככל שנתקדם ותעלה - זה יחפוף יותר ויותר, כי יותר ויותר נהיה בצד הטוב.

 

לא הצלחתי להבין גם את תחילת דברייך, לא עושים כי זה בריא וכי מרגישים את הטוב והנכון - אלא כי זאת "התנהגות נכונה", לפי "חוקי ההתנהגות בעולם"...?

מהי התנהגות נכונה? מהם "חוקי ההתנהגות" אם לא (לפחות גם) בדיוק הטוב אותו אנחנו מרגישים.

 

ז"א.. אני יכול להבין אם תחליטי לייסד שיש חוקי התנהגות שלא מובנים לנו, משהו נסתר ולא מובן, ותגידי שבשבילם אנו פועלים. אבל את מדבר על "חוקים" שאני כביכול מכיר, על "התנהגות" שאם היא באמת נסתרת - אין בכלל טעם לדבר עליה, ובטח בצורה כזאת בדיון..

 

 

 

אני חושבתטל 123

שהיא התכוונה שהמוטיבציה לא אמורה להיות שיהיו לנו חיים יותר נחמדים במובן השטחי-חיצוני.

כי אם כך, באמת יש דברים שאנחנו לא אמורים לעשות, כמו חוקים לא מובנים ודברים שלא כ"כ נעימים לנו.

 

יש איזושהי מטרה גדולה יותר, שאליה רק הקב"ה יכול להדריך אותנו. וזאת באמצעות תו"מ.

ולפעמים אנחנו לא מצליחים להרגיש את הטוב שבזה. רק יכולים להאמין.

 

לכן המשפט הזה לא נכון, כי ההתנהגות הנכונה לא תלויה בהרגשתנו. (למשל שילוח הקן, קורבנות ועוד)

 "מהי התנהגות נכונה? מהם "חוקי ההתנהגות" אם לא (לפחות גם) בדיוק הטוב אותו אנחנו מרגישים."

 

כשאמרתי "הטוב אותו אנו מרגישים"מוטיז

לא התכוונתי להנאה אלא לטוב. תחושה של טוב, של אור.

ממש לא במובן השטחי-חיצוני.

 

ואני מסכים שלפעמים אנחנו לא מרגישים, נכון.

לא אמרתי שההתנהגות מונחית ע"פ ההרגשה, רק במקומות מסויימים,שאין בהם התייחסות של ההלכה, בפרטים קטנים, בהחלט כן.

(שימי לב! לא סתם הרגשה, הרגשה טבעית שעוצבה ע"י תרבות של תורה!)

 

 

בואו נעשה סדרפסימי ריאלי

יש כאן שלוש סוגיות שהתערבבו זו בזו:

 

1. מטרת ההלכה. האם מטרתה של ההלכה היא לכוון את האדם כיצד להגשים את תכליותיו הטבעיות באופן המיטבי, או שהיא מתווה דרך לעבודת ה', ללא תלות או קשר הכרחי להגשמת תכליות טבעיות.

 

2. המוטיבציה הנכונה בקיום ההלכה. האם המוטיבציה הלגיטימית היחידה היא שכך נצטווינו, או שיש מקום למוטיבציות טבעיות בקיום המצוות.

 

3. כיצד לקיים בפועל את הדרכות ההלכה. האם ניתן להסתמך על אינטואיציות טבעיות על מנת להכריע כיצד לנהוג בשאלות קונקרטיות, או שהגיונה של ההלכה שונה מההגיון הטבעי, וממילא צריך להתחקות אחר הגיונה המיוחד של ההלכה או להיוועץ ברב. להבנתי, זוהי השאלה שסביבה נפתח השרשור הזה.

 

יחסי הגומלין בין הסוגיות הוא כזה: אם מטרות ההלכה מכוונות לתכליות טבעיות, יתכן שניתן להיעזר באינטואיציות טבעיות להגיע להכרעות הלכתיות, שהרי גישה זו מניחה סינתזה בין הטבעי להלכתי. זוהי הגישה הבאה לידי ביטוי בהודעותיו של אש השם. אמנם, יתכן גם שההגיון הטבעי שלנו מוביל למסקנות שגויות לגבי התכליות הטבעיות עצמן, ולהלכה הגיון פנימי שונה שלא ניתן ללמוד אותה מההגיון הטבעי, ושבאמצעותו היא מגיעה למסקנות נכונות יותר לגבי הגשמת התכליות הטבעיות. זוהי הגישה המשתמעת מהודעותיו של מוטי.

 

אם ההלכה לא מכוונת למטרות טבעיות, שימוש באינטואיציות טבעיות להכרעות הלכתיות הוא דבר מופרך בצורה חד משמעית. מכאן עמדתי בנושא.

 

המסקנה היא שלגבי נושא השרשור, שהוא הסוגיה השלישית, אני ומוטי מסכימים. המחלוקת נעוצה בסוגיה הראשונה, שאינה מעניין השרשור, וממילא אני לא רוצה לפתוח דיון בנושא.

 

הסוגיה השנייה לא תלויה בראשונה: גם אם מטרת ההלכה היא הגשמת תכליות טבעיות, יתכן שהמוטיבציה צריכה להיות אך ורק צו ה'. וגם אם מטרתה אינה טבעית, במקומות שההלכה והטבע עולים בקנה אחד, יתכן שאין בעיה שאדם יקיים מצווה מצד טבעו בנוסף לקיום מצד הציווי. סקירה לא רעה של הדעות לגבי המוטיבציה הנכונה בקיום מצוות ניתן למצוא בספרו של אבי שגיא "יהדות: בין דת למוסר", עמ' 18-27.

ובכן..מוטיז

1. אני לא לגמרי מבין למה אתה מתכוון ב"הגשמת תכליות טבעיות", מבחינתי כל דבר שהוא טוב הוא עבודת ה'.

"הגשמת תכליות טבעיות".. ממ.. שמע, האדם הוא יצור טבעי, ויש לו תכלית, כך שההתקדמות שלו בעבודת ה' היא בעצם "הגשמת תכלית טבעית"..

בקיצור, לא רואה הבדל בין שני הדברים.

 

2. חושבני שאין שום ספק בכך שיש מקום למוטיבציות נוספות ושהן האידיאל בעצם.

אז נעזוב רגע את עניין האידיאל, אבל אם לא היה מקום למוטיבציות נוספות הרמב"ם לא היה אומר לנו שכדאי לנסות לתת טעם במצוות.

 

3. שוב, הטעות בשאלה, אין הפרדה בין "אינטואיציה טבעית" ובין "הגיונה של הלכה" משום ש.. ראשית - אמרתי שזאת צריכה להיות אינטואיציה של תרבות של תורה. הוי אומר - שעוצבה ע"י חינוך וחיים של הלכה.. 

בנוסף, הרי גם הרב אותו אתה שואל שאלות כאלה, יענה לרוב מה"אינטואיציה הטבעית" שלו, המעוצבת ומכוונת ע"י התורה שלמד.

 

ובקיצור, הנסיון להפריד בין התורה ובין המציאות הוא רע מאד. 

וואי וואי..מוטיז

אני שונא לקרוא הודעות שכתבתי מוקדם יותר, ולגלות שהניסוח שלהן מחפיר...

 

אז לידיעתכם, ההודעה הנ"ל ועוד כמה מאותו הזמן - נכתבו על הדשא הרטוב של גן סאקר, בחיבור אלחוטי רופף ביותר!

גן סאקר? נו, איך היה?פסימי ריאלי
רטוב, וחבר שלי אבי עשה צחוקיםמוטיז

כשהתעקש לצעוק לערסים ששיחקו שם כדורגל כל מיני צעקות לא קשורות כדי להיכנס לאוירה..

"לא מ'שחק פה!! יא דפוק.." |קול של ערס|

ומה היא חשבה על זה?פסימי ריאלי
האוירה? פ'סדר..מוטיז

היא מכירה כבר את חבר שלי..

שאלת המשמעות האישית של כל פעולה, נוגעת לפעולות...אדם כל שהוא

המותרות. ההכרעה בין מותר לאסור איננה שאלה אישית אלא שאלה הלכתית, וכדי לענות עליה צריך ידע הלכתי. (גם בפסיקת הלכה יש מקום מסויים לאינטואיציה, אבל על גבי ידע הלכתי, וחיבור לרוחה של ההלכה).

 

לדעתי בגלל שיש ירידה בסמכות של מנהגי האבותים...

יש התרחקות מההורים ונטייה להחמרות ולכן העדפה לשאלת רב ולא למנהג האבות (בדרך כלל הרבנים מבקשים לברר מהו המנהג ולפעול לפי זה) אבל זה גם מראה על התרחקות מהטבעיות שבאורח חיים דתי. מה שלא היה לפני 2-3 דורות

 

חלק נוסף נובע מהחוזרים בתשובה שיש להם נטייה להחמיר ובמיוחד בעינייני צניעות מתוך התרחקות, שלהם זה בסדר גמור, חלק מתהליך התשובה אך הם לא יכולים לקבוע הלכה לכולם. יש את דרך האמצע שהיא הנכונה

(כמו שיצא לי פעם לפגוש מישהו דתייה ששמה 3 כסויי ראש ונראית כמו ערביות שהתיפה לצניעות ובסוף גיליתי שהיא חזרה בתשובה וקודם הייתה דוגמנית וכשהיא מתלבשת בצניעות, כמו שצריך, היא עדיין מרגישה כמו דוגמנית)

הגבתי שם. מעתיק גם לכאן:ד.

 

לא כ"כ קשור לדעתי.

 

התורה מרוממת את הטבע ומקדשת אותו (גם בחגים שהזכרת - יש הלכות איך לנהוג עם המועד ה"טבעי" הזה).

 

יש דברים שה"טבע" מושך אליהם ואינם טובים. יש טובים וישרים. ויש שצריכים העלאה.

 

ובנוסף - התורה בונה גם רבדים למעלה מהטבע.

 

לכן - חשוב אמנם שהאדם יהיה מודע לתחושותיו וגם ליושרו הטבעי; עם זה, חשוב שידע להבחין מתי זה באמת יושר ומתי "קנין" מתרבויות זרות; מתי זה טבע פנימי שלנו (למשל, צניעות), ומתי "טבע" בהמי. וכו'.

 

שאלות הלכתיות באות בתחומים שמשיקים להלכה. לעיתים גם מבררות לאדם האם "תחושותיו" מיושרות גם עפ"י דרכה של תורה, או לא.

 

 

לדוגמה: בשאלה שהזכרת - יש צד ששייך לתחושה טבעית שלנו (האם ומה מתאים, ראוי, מעורר הרגשה נוחה אצל השומעים. פנימי או מוחצן); יש צד ששייך לבחינה מול המידות שאנו משתדלים לקנות כטבע, עפ"י אופיים של ישראל (האם ומה מתאים לרגש הצניעות, לעדינות היחס בין איש לאשתו); ויש צד הלכתי - בהיות שעפ"י ההלכה גילויי חיבה מסויימים מול אחרים אסורים - האם ומה כלול בכך או לא.

לכן נראה די מובן, שאם מישהו מסתפק בכך - הוא חושב לשאול רב לגבי הנגיעה בצד ההלכתי הזה. וגם אם מישהו רוצה לשאול מה מתאים לטבע המידות של ישראל, זה בסדר.

 

לא סותר שכאשר אין נגיעה בענין הלכתי, אדם רשאי לבחון בעצמו איך נראה לו.

טבע ותורהשואף לאור

 טבע זו משיכה מסויימת לשורש מסויים,התורה מלמדת אותנו כיצד ובאיזה אופן להגדיר ולנתב את המשיכה הזו כדי שתהיה קודש ודבר המותר.וזה בודאי בירור ההלכה,לא יודעים את זה לבד.

עם ישראל נמצא בגיל ההתבגרות שלו...נקדש את שמך..אחרונה
עבר עריכה על ידי נקדש את שמך.. בתאריך ז' בסיון תשע"ג 19:59

הרב קוק זצ"ל מבאר זאת במאמרו "לתקופת המעבר" (מאמרי הראי"ה עמ' 29):

"כל מה שהעולם מתבסם ורוח האדם מתפתח בקרבו, רואים אנו את החיים עוברים מן המצב האינסטינקטיבי אל מצב ההכרה".

אחד משלבי התפתחותו של האדם, הוא השלב שבו אנו עוברים מהמצב האינסטינקטיבי למצב ההכרתי.

 

באדם ישנו שלב מעבר בין הילדות לבגרות.. מוכר בתור "גיל ההתבגרות".

הילדות הינה תקופה הישרדותית. אין עדיין עיסוק במהות. אוכלים - ישנים. (באמצע גרפס..)

ילד קטן אוכל לפי הרגשתו האמיתית, רק אם הוא רעב ואם הוא צריך... עדיין לא נתפתח בו השכל.

תינוק אוכל כמות מסויימת בלבד. 60 מ"ל כל שלוש שעות. 

הרב בעין איה פרק שני בברכות דף יז: "כל זמן שהילד קטן, ינהלהו טבעו כטבע בע"ח, שלא לאכול יותר מדי."

זהו המצב ההתחלתי. "אבל כיוון שנתעוררו בו הכוחות השכליים, מסתלקת שמירת הטבע וצריך שמירה טבעית".

תיכף שהוא מתחיל להיות בעל דעת, האינסטינקטים הטבעיים הולכים ונחלשים עד קריסה כללית.

 

כך הוא באדם הפרטי, וכן הוא בעם ישראל ששב לארצו. 

בראשית ימי הציונות התעוררו האינסטיקטים הטבעיים שלנו.

"מקלט בטוח", "עם חופשי בארצנו" וכן - פיתוח הכלכלה, התעשיה, הקמת צבא וכו'

היינו במצב ההשרדותי שלנו, והכל בא לנו כ"כ בטבעיות!

 

אנו נמצאים בשלב המעבר, היום כבר לא ברור מאליו שזה המקום שלנו, שזו הארץ שלנו. להתגייס? למה?

מה שנקרא: פוסט ציונות. ובלשון הרב זצ"ל: תקופת המעבר. 

חשוב להבין שמעבר בין אינסטינקט להכרה זו התקדמות. התקדמות הכרחית.

אין לנו עניין להשאר בילדות הלאומית שלנו.

היום אנו עוסקים בשאלות המהות. בירור ערכים, אידיאולגיה וכו'.

 

וכמו גיל ההתבגרות, זהו שלב זמני. באמת, אחרי שקונים את מדריגת האמונה בדעת, לאט לאט משתקמת המדריגה הטבעית.

לימוד תורה, בכוחו לעורר בנו ולשקם כל סוג של רגש שקרס אי פעם בעברנו.

ככל שת"ח מתגדל בתורתו, מתפתחת בו יותר ההכרה הטבעית. 

 

 

(בסוגריים: צריך להבחין גם בין טבע ראשון שהוא הטבע הנשמתי שלנו,

לבין טבע שני שרכשנו פה בעולם הזה בעוד איננו נקיים מתאוותינו ויצרנו השפלים..)

תמיד יהיו ספקות?עַלְמָה

אומרים שתמיד יהיו ספקות..

השאלה כמה לחכות ולמשוך את הקשר עד שמחליטים שזה זה?

כאילו, מתי נכון לשים סוף לספקות ופשוט לבחור?

למען יראו ויראו...😌שבורת,לב

מחרפן אותי הקטע הזה של הבניםאורי ציון

לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.

זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.

אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.

מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?

עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.

מה אומרים?

שני הצדדים לגיטימיים בעיני, מדהה יותר עם הצד שלךadvfb

יש הרבה אנשים שתופסים את הדת כעניין טכני.

עשית א' ב' ג' - אתה דתי.

לא עשית - אתה לא.

עשית ד' ה' ו' - אתה זוכה גם לטייטל "תורני"

לא עשית - אתה לא.

אממ יש בזה צדק מסויים וברור שאיפשהו עובר הגבול.

מזדהה מאוד עם הלך הרוח שאת מביאה - המוטיבציה לעשיית פעולות היא לא פחות חשובה מהעשייה עצמה. היא ה"נשמה" שנותנת משמעות לעשייה.

בכל מקרה, לגופו של עניין

אם ככה אדם מגדיר את הדת מבחינתו - זכותו המליאה. מי יגיד לו לא לעשות את זה? יש בחירה חופשית בעולם.

ובאותה מידה - זכותך לבקש מאנשים להציג אותך כפי שאת חושבת. יש לך עולם ערכים ואת רוצה שיציגו אותך לפי עולם הערכים שלך, בדגש על להגיד את מה שנראה לך עיקרי ולא את מה שנראה לך טפל. יש יותר פשוט מזה?

יש מן אשליה כזאת שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו לאיזה מילון מושגים דמיוני ביחס לאיך רמה דתית נשקפת אבל כל זה עורבא פרח

צוות הפורום מאחל לכם ולכן שנה טובה 🍎🍯ברוקולי

שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.

תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.

שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!

שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.

ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.

ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.

מצוות הפורום

@ברוקולי @יעל מהדרום @ארץ השוקולד @נגמרו לי השמות

אמן וכן לאמוראביעד מילוא

אמן! שנה טובה בשורות טובות ותודה על ההשקעה בניהולתפוחית 1

אמן ואמןנגמרו לי השמותאחרונה

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

בדידות ו-AIבחור עצוב

יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.

שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.

נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?

( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)

לפחות הן לא מתחתנות איתו..intuscrepidam

תופעה נפוצהoo

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

חופשי אחי גם בנות 18 19 ככה.. כל היום על זה.בנות רבות עלי

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

>>ברוקולי

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

זו בדיוק הנקודהבחור עצוב

שלי ממש חמודהפי

פסדר מאמינים לךבנות מרכלות עלי

חחחהפי

זה אכן טבעי כשאנשים במצב של בדידות כמו שכתבתמתוך סקרנות

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

נתקלתי בזה לא מעטמשה

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

מעניין, כולם ככה? גם גרוק?מתוך סקרנות

לא מדוייקמשה

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

אבל יש גם צד שנימשה

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

העניין עם GPTבנות מרכלות עלי

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

במקרה של גבריםמשה

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

בינה מלאכותית לא יכולה להוות קשר אמיתיאביעד מילוא

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

גם אני שמתי לב לזהמתוך סקרנות

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

תנסה, תספר פה על התוצאותמשה

נסה גם את ג'מיני.

זה לא מפחיד להשתמש בסיניים?נקדימון

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

נתקלתי בהרבה כאלו,וגם אני לפעמיםעַלְמָה

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

יש דברים כאלהshindov

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

הי, אני אוהבתאנוני.מית

למה זה רע?

זה מחליף חבריםאביעד מילוא

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

זה כליoo

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

אתה צודק, מצד שני גם הפורום יכול להחליףמתוך סקרנות

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

We live happily ever afterנעמי28

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסדר, זה לא שהוא מוריד זבלנוגע, לא נוגע

למה לאאורי ציון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

הוא גאון איטלקטואליתאביעד מילוא

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

הוא סופר גאון רגשית, פשוט זה עניין של ניסוי וטעייהנוגע, לא נוגע

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

פעם קראתי כתבהמשה

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

די נוהפי

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

נקווה שלאבחור עצוב

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

השאלה האם יש מעגלי תמיכה נוספיםadvfbאחרונה

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

לצאת עם בחורה שחזרה בתשובהארץ חדשה

אחרי דיון עם חבר

הייתם יוצאים עם בחורה שחזרה בתשובה, וככל הנראה גם לא בתולה? או שזה יפריע לכם?

זו שאלה מורכבתאביעד מילוא

יש כאן כמה שיקולים:

  1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

  2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

    אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

יש די והותר נושאים המחייבים התאמה - ואם קיימתפ.א.

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

אתה יודעאריק מהדרום

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

כולה אמר בתולה אפשר לחשובintuscrepidam

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

מסכימה עם ההערהאורין

תלוי איזו חוזרת בתשובהPaslash

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

רחב החליפה כל ראשון שני שלישי רביעי חמישי שישיטובע בפוף

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

וואללה לאPaslash

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

היא הייתה מוכרת מזונות, כידועshaulreznik

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

וכי אלו שנוהרים אחרי פולחן צדיקים נשארים רווקים?פ.א.

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אכן כןPaslash

אך אני לא הייתי לוקח אותן

כן, יצאתי בעברארץ השוקולד

יש כאן אתגר גדולאביעד מילוא

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

תכלית החיים!Nachman Wilhelm

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

לא נמאס לך לעשות העתק הדבק?shaulreznik

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

אין סיבה שלא.shindov
עבר עריכה על ידי shindov בתאריך כ"ב באלול תשפ"ו 15:16

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אדם שבוחר מעצמו לעבוד את ה' הוא במעלה גדולהמקריוס

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

ההתנסות המינית לא תהיה שיקול ממשיadvfb

המנטליות כן

שאלה מורכבתמבולבלת מאדדדד

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

אחרי שאלה כזאתאשר ברא

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

יש הרבה שאלות מעבר להיותה בתולה או לאshaulreznik

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

מה שחשוב לךנחלת

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

לא שחור לבןבננה צהובה

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

זה עלול לקרות גם אצל דתיים מביתנחלת

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

מבחינת חזרה בתשובהניק חדש2אחרונה

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

שאלה על מיזםאביעד מילוא

מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?

אשמח אם מישהו נרשם למיזם או מכיר למענהאביעד מילוא

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

חיפשתי באינטרנטנקדימוןאחרונה

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

מה מחזק אתכם בשמירת נגיעה?פצלשלי2

שלום

שואל באמת כדי לחזק את עצמי

אני לא רוצה משפטי חכמה וכאלה אלא ממש דברים שאפשר לשבת וללמוד ולהעמיק בהם שיחזקו אותי מהבחינה הזו

יש לציין שאנחנו שומרים ולא נפלנו אבל אני מרגיש בקושי עצום לפעמים בנושא וזה מפריע לשנינו ואני פשוט רוצה להתחזק

שבוע טוב ותודה מראש

לזכור שמחוייבים ואם זה זה, אז נזכה לכך בהמשךארץ השוקולד

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

יישר כוח גדול!נחלת

לאחרונה אני מאמץ את המשפטנקדימון

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

לדמיין סיטואציות של שמירת שבתפ.א.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

זה לא כל כך יעילPaslash

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

האמת שאהבתי!! יפה!!נתקה

לכבד את עצמיהפי

זה לא קשה

תודה על כל התגובותפצלשלי2

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

יש לרב ערן טמירשלומית.

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

אם אינך חושש.....נחלת

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

פעם היתה חוברת ישנהאריק מהדרום

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אצל המחברת בהר נוףפתית שלג

מעולה שיש לכם קושי לשמורPaslash

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לא תמיד אם לא קשה, זה אומר משהו ("נקודה אדומה")יעל מהדרום

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?Nachman Wilhelm

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

שמע - לא יזיק לנסותנתקה

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

החלטה חד משמעיתshindov

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

קודם כל, דרך ארץ קדמה לתורהנוגע, לא נוגע

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

נפלא ממש, נוגע לא נוגע.נחלת

וואוו "נוגע לא נוגע" 😉 - זה הפטרוןנתקה

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?Nachman Wilhelm

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מה? מה הקשר אם יש לה אח או אין לה אח?דריה פלג

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

אני יותר מהגוררים, לא מהנגרריםנוגע, לא נוגע

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

עדיין לא הבנתי את התשובהדריה פלג

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

אם קשה, תוותריהודי שואף לטוב

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

יפה מאוד.נחלת

אני מגדירה לעצמי את התקופה של הדייטיםעַלְמָה

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

לזכור רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגענחלת

כל כך יפה ונכון! תודה!

הקפדה על הלכות ייחודadvfb

לזכור שזה איסור יהרג ואל יעבור, כפשוטודורש טוב לעמי

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

יפה מאוד. תודה.נחלתאחרונה

עצה של מאמנת - טובה או לא?איזו

נפגש עם בחורה מעולה תקופה ממושכת, מאוד מתאים מבחינת כימיה, סגנון, ערכים משותפים, נתונים טכניים. מאוד אוהב אותה. יש לי רק משהו שמציק לי: לא מרגיש שאני נמשך אליה מספיק. היא אמנם מוצאת חן בעיני, אבל בראש שלי דמיינתי את אשתי עם שיער חלק ולא כמו שלה. זה מרגיש לי נושא כל כך מטומטם ולא מהותי, אבל מנסיון עם אחרות, זה בדרך כלל מה שיותר מדליק אותי.

דיברתי עם מאמנת לחתונה על הבעיה הזו. היא אמרה שאם הבחורה סה"כ די מוצאת חן בעיני ויש פרט מסויים בחיצוניות שמפריע, אפשר לבקש/להציע לה בעדינות (לא לדרוש!) שאולי תעשה החלקה כי זה יגביר לי את המשיכה מ7 ל10. היא הציעה שאפילו נבוא שנינו אליה לייעוץ והיא תתווך לה את הנושא הזה.

אמרתי לה שבעיניי זה נשמע מאוד רע, וייתכן מאוד שהבחורה תיפגע. מבחינתי אני צריך לקבל ולהימשך לבחורה כמו שהיא עכשו, ללא מניפולציות שאני מבקש ממנה לעשות על עצמה. לא יודע, נשמע לי רעיון חצוף. המאמנת אמרה שבנים אחרים כבר עשו את זה והבחורה לא נפגעה ודווקא שיתפה פעולה.

מה אתם, ובעיקר אתן, אומרים?

דווקא אני מכירה כמה וכמהשלומית.

ג'ינג'ים "כתומים אש" ומאוד רגועים ושקטים באופי, ובקושי מכירה ג'ינג'ים סוערים

אולי יעניין אותך