העולם הדתי מורכב מגוונים שונים. יש דתיים לגביהם לצערנו מה שאמרת עשוי להיות נכון.  יש גם כאלו שישמחו להתייחס לגופו של עניין וליצור עמך קשר על בסיס אישיותך ועולמך. יש לא מעט מקרים של אנשים מבית דתי שלא מצאו את בת זוגם בעולם הדתי ובנו בית רוחני, מקסים ומיוחד דווקא עם בחורה שצמחה בבית חילוני והביאה עמה הרבה יופי ורוחניות לעולם הדתי החדש בו בחרה. בהצלחה

כמו שאנשים מעדיפים גם עודף/ מחסור בפיגמנטים, לפעמים יש בזה משהו שבאמת קשור לפנים האישיות ולפעמים זה סתם סטיגמה מטופשת.

כך או אחרת, אל תתרגשי- יש גם הרבה דתיים שמעדיפים דווקא חוזרים בתשובה.

לא נראה לי שבחורה חילונית תרצה להתחתן עם חרדי שלפני שבוע חזר בשאלה.

אני לא אפסול בגלל שמישהי חזרה בתשובה, ואני אבדוק את ההצעה כמו כול הצעה אחרת.

לפעמים חוזרת בתשובה חזקה יותר באמונתה מאשר דתיה מבית,

אני בעצמי בא ממשפחה דתית, אך איפשהו בגיל 14 ירדתי מהפסים, בגיל 19 התחלתי לחזור למוטב,

והיום אני בדרך הנכונה, ואמונתי כיום הרבה יותר חזקה מאז!

יש כאלו שיעדיפו אישה דתיה מבית בגלל הקטע של המשפחתיות, ואני מבין אותם,

אך אני אישית לא פוסל, כי בכל זאת, אני מתחתן עם אישה, לא עם המשפחה שלה,
נכון שיש קשר עם המשפחה שלה, אך זה לא חתונה, אני חי קודם כל עם אשתי,

אח"כ עם שאר העולם, אם לא מתאים למשפחה שלה, אז אני לוקח את זה לכיוון

של "עם לבדד ישכון" כלומר, אני והיא (בהסכמתה) נשמור מרחק של לא יותר מ: "שלום-שלום"

בדרך כלל בהתחלה למשפחה קשה לקבל את זה אבל עם הזמן כשרואים שזה רציני ומתגברים על השינויים בצורת החיים

המשפחה בדרך כלל מכבדת את הרצונות של החוזר בתשובה וזה קורה עוד לפני שהחוזר בתשובה מתחיל לחפש בן או בת זוג.

רוב החוזרים בתשובה יחכו עם החיפוש עד שיהיו מספיק חזקים ומוכנים לקשר 

ובטח שהמשפחה תכבד את בן/בת הזוג ואת דרך חייהם של הזוג. גם אם זה אומר שהמשפחה תשנה דברים בדרך חייהם כדי לשמור על קשר קרוב

הכוונה, כל מה שנקלט כשהיינו קטנים: אורח חיים, שירים, התנהגות, ה-כ-ל

יש פעמים שאפשר להסתדר עם זה,

אבל יש פעמים שלא! עם כל זה שהבנזוג שחזר בתשובה בפועל יותר "דוס" (בלי להיות קיצוני)

יש פערים שהם מאד קשים...

אם משהו קטן לא הולך בזוגיות, כבר הכל נופל הרבה יותר בקלות

כי אם בין הדתיים יש מנטאליות שונה, אז ק"ו בין בית דתי לבית שלא דתי...

אישית- מימי התיכון טענתי שבעלי התשובה הם אנשים מאד איכותיים...

ואכן- הייתי נשואה לבחור שחזר בתשובה, לאחר 8 שנים של קיום מצוות.

ו-כן, הפערים, הפערים היו עצומים! (לא שבגלל זה הכל נפל, אבל זה רק הוסיף...)

מי שחזרה בתשובה באמת - טובה בעיני הקב"ה מאד.

לגבי נישואין - יש כאלה שמפריע להם אם היו לה קשרים קרובים עם בנים מלפני-כן, כפי שלצערנו לא-נדיר ב"עולם- החילוני" כנראה.

ויש כאלה שרוצים מישהי שההווי שלה מילדותה קרוב לשלהם.

לגיטימי. 

זה לא סותר את המעלה האישית של מי ששחזרה בתשובה.

אז או שהיא מוצאת מישהו שבא מרקע דומה לשלה (הרי היא עצמה סוברת שהוא לא "גרוע יותר" כי חזר בתשובה. כמו שהיא) - 

או מישהו שזה לא מפריע לו.

שיהיה קשה לגשר עליו. זה לא קשור בכלל לטובות פחות או יותר.

אישית, אני בודק כל מקרה לגופו.

ואנחנו מקפידים על קלה כבחמורה הרבה יותר מדתים מלידה..

להפך, אני רואה ייתרון במישהו שבחר בדרך של תורה ובירר את הדרך מאשר מישהו שמקיים את התורה והמצוות כמו תוכי.. בגלל ש"אבשלו" עודה ככה וככה חינכו אותו..

ותכלס אם תשאלי איזה מישו (דתי מלידה) למה אתה מאמין? ובמה אתה מאמין? ותחתרי לכל העניין של מציאות ה' פתאום הוא יתחיל לגמגם..

עצוב.. 

הסיבה שאחוז הדתיים שעורכים בירור מעמיק הוא נמוך יותר מאשר אצל בעלי תשובה הוא בגלל שחילונים עם אופי דומה לדתיים כאלה פשוט נשארים חילונים..

ונדמה שרוב החוזרים בתשובה אינם עושים זאת מתוך בירור אמוני מעמיק. במיוחד היום, עם כל הטרנדים הרוחניים, הרבה פעמים זה מגיע ממקום כזה (אם להאמין לסיפורים שמתפרסמים מדי שבוע בגבו של אחד העלונים..).

בסופו של דבר, יש אנשים שהמשמעות שהם מעניקים לחייהם תופס אצלם מרכזי יותר, ויש שפחות. זה תלוי בכל אדם לגופו, ולא בהשתייכות המגזרית.

לא הבנתי את המשפט הראשון שלך.

אין לי סטטיסטיקות ביד אבל מההיכרות שלי עולה ההפך ממה שאתה אומר.(בלי להכנס להשוואות,אני מדבר ספציפית לגבי הסוגיה הזאת של חוזרים בתשובה)

אם מי שזוכה "לחזור בתשובה" קורא למי שזוכה לקיים מצוות מילדותו "כמו תוכי" - אז הוא צריך לחזור בתשובה גם על האמירה הזאת.

זו שטות מוחלטת. אדם שמתחנך כמו שצריך, אינו מקיים מצוות "כמו תוכי" - וההרגל לקיימן מגיל צעיר - הוא דבר גדול ועצום, ומטביע בנפש דברים נפלאים. זה לא סותר שאכן מי שבוחר מתוך מודעות והעמקה בדרך התורה, יש לו מעלה גדולה. ועפי"ר - אנשים תורניים אכן מעמיקים בדרכם באהבה, "גם" כשהתגדלו בה, ויש להם גם את הצד הטוב שלה ההרגל מילדות.

וכי את ילדייך אינך רוצה לחנך לכך?...

יתכן שהתכוונת לא ל"כולם" אלא למי שעושה רק בגלל ההרגל וללא רצון עצמי והעמקה. מכל מקום, לא בדרך זו תגַדלי את מעלת בעלי התשובה האמיתיים, שאכן גדולה היא (ללא קשר לנושא השירשור - זה לא בהכרח קשור).

והאמונה התמימה בה', ללא "חקירות" יתרות "למה" וכו' - יש בה גם כן מעלה גדולה מאד. זה שאדם ממשיך מה שקיבל מאבותיו והם קיבלו מאבותיהם, עד מעמד הר סיני, זה דבר גדול מאד. "ואני בער ולא אדע - בהמות הייתי עימך"...

ראית ש"קשה לי" לקבל את זה?...

הרי קודם כל התייחסתי בעיקר לא לאדם כזה, אלא למה שהיה נשמע כאילו את מכנה כך כל מי שהורגל מילדותו בשמירת מצוות. ואמרתי שזה יתרון עצום כמובן. בלי סתירה למעלה של מי שהגיע מבחירתו.

אח"כ כתבתי שאולי התכוונת רק ל"סוג" כזה כמו שאת מתארת כאן כעת - וגם לגבי זה אמרתי שיש מה לומר לזכותו מעבר ל"כמו תוכי".

[ואגב, לא כתבת מקודם על אדם ש"לא טורח לברר כשזה מפריע לו" זו הוספה עכשווית. וודאי שאם לאדם מפריע משהו, ראוי להתאמץ ליישבו על ליבו ולא להתעצל]

ומי ש"מקיים מצוות ולא מבין את משמעותן" אלא מקיימן מתוך אמונה תמימה, זה גם יפה מאד. אל דאגה - גם מי ש"מבין את משמעותן", מבין חלקית מאד...

ומי שמאמין באופן טבעי ואינו רואה צורך להסבר "למה הוא מאמין", יש בכך בריאות גדולה מאד. זה לא קשור למי שמפריע לו משהו ואינו טורח לבררו.  ועל משקל מה שכתבת - גם מי שלא מבינה את המשמעות של מי שמקיים מצוות כי זה ציווי ה' ומאמין פשוט באופן טבעי, יש לה בעיה (לא "תוכי", אבל בעיה).. 

ובכן, גם אדם כזה אינו "כמו תוכי"... וכמובן, זה שכותבים "זו עובדה", עדיין לא עושה את זה לנכון... ולא "קשה לקבל את זה" - פשוט, לא מסכים עם הגישה הזו. חסר בה קצת ענוה. ובעינַי, מי ששואל את השני, כפי שאת מעידה על עצמך, "למה אתה מאמין", בעצם זה שהוא שואל יש חוסר בריאות וטבעיות..

וכנ"ל - זה לא סותר את החשיבות של ההעמקה בתכני האמונה ובמשמעות המצוות וכו'.

לא ש"זה לא בא לי בטוב" בקונוטציה. הסברתי שבמהות אינני מסכים איתו לגבי שני סוגי אנשים: כאלה שגדלו ברקע דתי וגם מעמיקים בתורתם ואמונתם (והם לא מעטים), שאצלם ההרגל הוא רק יתרון נוסף;

וגם לגבי כאלו שיש להם אמונה-תמימה ובריאה, שגם זו מעלה גדולה.

אני, כמובן, הגבתי על מה שכתבת: "אדם שלא יכול להסביר לי.. אם שואלים אותו.." - ועל זה אמרתי שזו לא מבטא בריאות "לשאול", ולא ענוה לציין כ"עובדה", כביכול, שזה חיסרון שאינו עונה..

לגבי "נוער דתי" שיש להם שאלות ולא מענין אותם תשובות - הרי כתבתי מפורש שבוודאי שזה חיסרון ומצער. כמובן, יש כל מיני סוגי נוער, כמו בכל גוון של החברה; אני מכיר והכרתי גם נוער אחר לגמרי. אז המצב שאת מתארת אינו מייצג מי שגדל בחינוך דתי מול מי ש"חזר בתשובה", אלא מי ששטחי גם בדברים שמעסיקים אותו, לבין מי שמנסה להעמיק ולהתענין בדברים חשובים ומהותיים. כמובן שגם אני "בעד" זה.. וכמו שכתב פה מישהו: מתוך הציבור המכונה לא-דתי, אותו חלק שרצה להעמיק בעניינים אלו, חזר בתשובה (כמובן, לא כל מי ש"חוזר בתשובה" זה בא רק מתוך עומק. כולם אהובים..). מתוך הציבור שהתגדל דתי מנעוריו - חלק גדל והולך מעמיקים את התורניות שלהם עם הזמן, וחלק אכן הולכים ב"שטחיות", לצערנו. כך היה מעולם - ציבור כולל גוונים שונים. אם-כי, טוב הולך ב"שטחיות" בדרך התורה והמצוה - מאשר בדרך ההפקרות..

אבל בוודאי שאני מסכים עם מה שכעת כתבת, ובסיגנון שכתבת, בכאב אמיתי, האיך יש לאנשים זמן לכל מיני הבלים - ולא זמן בסיסי להעמקה ולמידה של דרך חייהם. שבסופו של דבר מה שנצרך לכך הוא זמן ללימוד תורה, הן בצד ההלכתי והן בצד האמוני.

ואם את עוסקת עם נוער ומשתדלת לקדמם בבהירות התורה והאמונה והמצוות - אשרייך.

אבל מכאן ועד לומר כזה דבר על "המגזר"- הדרך רחוקה מאוד.

ישנם המוני דתיים שעושים בירור אמוני, שמעמיקים באמונה, שמקיימים מצוות בצורה אמיתית,

שחיים חיים של תורה. וזה אחוזים מאוד גבוהים.

ונכון, יכמו שפסימי אמר-שנם חילונים שנשארים חילונים כי אין להם כח לברר, והם כך מכח האנרציה. אז יש גם אחוז מסוים של דתיים כזה, וזה כך בכל ציבור. אבל האחוזים הללו אינם מייצגים את הציבור כולו.

צריך להיות זהירים מאוד באמירות הללו.

אני לא יודעת עם איזה סוג נוער דתי את עובדת, אבל בגדול בחינוך הדתי ישנו חינוך ליראת שמים, ואמונה מתוך בירור אמיתי,

ואני אומרת את זה כבוגרת החינוך הדתי, וכאחת שרוב חברותיה בוגרות החינוך הדתי, כמעט על כל גווניו.

מה זה חוזרת בתשובה?

איך עולה בדעתך שיש כאן עניין של השוואה?

זה עולם שונה.

בדרך כלל הבחורה במשך זמן מה בונה ומגבשת (שזה תהליך שלא נגמר, אסור לשכוח!) את עולמה הרוחני ומגלה בעצמה את עבודת ה' שהיא מתחברת אליה וכו'..

בחור מבית דתי, שגדל וספג כל חייו את העולם הדתי-אמוני-רוחני בצורה עשירה, לא שיחשוב ח"ו (!) שחוזרת בתשובה פחותה.

זה לא העניין.

זה פשוט שני עולמיים שונים, ולא כל אחד מסוגל להכיל את המורכבות הזאת.

וזה מורכבות, שלא נכחיש.

(כשהמשפחה המצומצמת לא שומרת שבת, לא מקפידה על הכשרות בבית... לא מדובר באח שלא תמיד בא לו לנטול ידיים לפני הלחם..)

[כמובן שהכול נכון כשמדובר דתיה מבית עם חוזר בתשובה].

אני, שגם סוגשל חוזרת בתשובה....

בס"ד בר"ה

כלל אחד בידינו!

"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד"

אז לכל מי שרוצה צדיק/ה גמור/ה, והציעו לו בעל/ת תשובה, יש לפניו הזדמנות יותר רצינית

והנה דיבורים קדושים על ערכם של בעלי תשובה (אורך הדיבורים כ-שעה, אבל הדקות הראשונות הם על ערך של בעלי תשובה עם סיפור יפה מהבעש"ט הקדוש, האזנה נעימה )

משליכה ישירות גם על אופן הבחירה עם מי להתחתן.

כדאי להיות מתונים בזה, ולבדוק כל ענין לגופו, משני הצדדים.

יש בכך עוד כמה-וכמה פרמטרים מעבר למעלה הרוחנית של התשובה.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳