העולם הדתי מורכב מגוונים שונים. יש דתיים לגביהם לצערנו מה שאמרת עשוי להיות נכון.  יש גם כאלו שישמחו להתייחס לגופו של עניין וליצור עמך קשר על בסיס אישיותך ועולמך. יש לא מעט מקרים של אנשים מבית דתי שלא מצאו את בת זוגם בעולם הדתי ובנו בית רוחני, מקסים ומיוחד דווקא עם בחורה שצמחה בבית חילוני והביאה עמה הרבה יופי ורוחניות לעולם הדתי החדש בו בחרה. בהצלחה

כמו שאנשים מעדיפים גם עודף/ מחסור בפיגמנטים, לפעמים יש בזה משהו שבאמת קשור לפנים האישיות ולפעמים זה סתם סטיגמה מטופשת.

כך או אחרת, אל תתרגשי- יש גם הרבה דתיים שמעדיפים דווקא חוזרים בתשובה.

לא נראה לי שבחורה חילונית תרצה להתחתן עם חרדי שלפני שבוע חזר בשאלה.

אני לא אפסול בגלל שמישהי חזרה בתשובה, ואני אבדוק את ההצעה כמו כול הצעה אחרת.

לפעמים חוזרת בתשובה חזקה יותר באמונתה מאשר דתיה מבית,

אני בעצמי בא ממשפחה דתית, אך איפשהו בגיל 14 ירדתי מהפסים, בגיל 19 התחלתי לחזור למוטב,

והיום אני בדרך הנכונה, ואמונתי כיום הרבה יותר חזקה מאז!

יש כאלו שיעדיפו אישה דתיה מבית בגלל הקטע של המשפחתיות, ואני מבין אותם,

אך אני אישית לא פוסל, כי בכל זאת, אני מתחתן עם אישה, לא עם המשפחה שלה,
נכון שיש קשר עם המשפחה שלה, אך זה לא חתונה, אני חי קודם כל עם אשתי,

אח"כ עם שאר העולם, אם לא מתאים למשפחה שלה, אז אני לוקח את זה לכיוון

של "עם לבדד ישכון" כלומר, אני והיא (בהסכמתה) נשמור מרחק של לא יותר מ: "שלום-שלום"

בדרך כלל בהתחלה למשפחה קשה לקבל את זה אבל עם הזמן כשרואים שזה רציני ומתגברים על השינויים בצורת החיים

המשפחה בדרך כלל מכבדת את הרצונות של החוזר בתשובה וזה קורה עוד לפני שהחוזר בתשובה מתחיל לחפש בן או בת זוג.

רוב החוזרים בתשובה יחכו עם החיפוש עד שיהיו מספיק חזקים ומוכנים לקשר 

ובטח שהמשפחה תכבד את בן/בת הזוג ואת דרך חייהם של הזוג. גם אם זה אומר שהמשפחה תשנה דברים בדרך חייהם כדי לשמור על קשר קרוב

הכוונה, כל מה שנקלט כשהיינו קטנים: אורח חיים, שירים, התנהגות, ה-כ-ל

יש פעמים שאפשר להסתדר עם זה,

אבל יש פעמים שלא! עם כל זה שהבנזוג שחזר בתשובה בפועל יותר "דוס" (בלי להיות קיצוני)

יש פערים שהם מאד קשים...

אם משהו קטן לא הולך בזוגיות, כבר הכל נופל הרבה יותר בקלות

כי אם בין הדתיים יש מנטאליות שונה, אז ק"ו בין בית דתי לבית שלא דתי...

אישית- מימי התיכון טענתי שבעלי התשובה הם אנשים מאד איכותיים...

ואכן- הייתי נשואה לבחור שחזר בתשובה, לאחר 8 שנים של קיום מצוות.

ו-כן, הפערים, הפערים היו עצומים! (לא שבגלל זה הכל נפל, אבל זה רק הוסיף...)

מי שחזרה בתשובה באמת - טובה בעיני הקב"ה מאד.

לגבי נישואין - יש כאלה שמפריע להם אם היו לה קשרים קרובים עם בנים מלפני-כן, כפי שלצערנו לא-נדיר ב"עולם- החילוני" כנראה.

ויש כאלה שרוצים מישהי שההווי שלה מילדותה קרוב לשלהם.

לגיטימי. 

זה לא סותר את המעלה האישית של מי ששחזרה בתשובה.

אז או שהיא מוצאת מישהו שבא מרקע דומה לשלה (הרי היא עצמה סוברת שהוא לא "גרוע יותר" כי חזר בתשובה. כמו שהיא) - 

או מישהו שזה לא מפריע לו.

שיהיה קשה לגשר עליו. זה לא קשור בכלל לטובות פחות או יותר.

אישית, אני בודק כל מקרה לגופו.

ואנחנו מקפידים על קלה כבחמורה הרבה יותר מדתים מלידה..

להפך, אני רואה ייתרון במישהו שבחר בדרך של תורה ובירר את הדרך מאשר מישהו שמקיים את התורה והמצוות כמו תוכי.. בגלל ש"אבשלו" עודה ככה וככה חינכו אותו..

ותכלס אם תשאלי איזה מישו (דתי מלידה) למה אתה מאמין? ובמה אתה מאמין? ותחתרי לכל העניין של מציאות ה' פתאום הוא יתחיל לגמגם..

עצוב.. 

הסיבה שאחוז הדתיים שעורכים בירור מעמיק הוא נמוך יותר מאשר אצל בעלי תשובה הוא בגלל שחילונים עם אופי דומה לדתיים כאלה פשוט נשארים חילונים..

ונדמה שרוב החוזרים בתשובה אינם עושים זאת מתוך בירור אמוני מעמיק. במיוחד היום, עם כל הטרנדים הרוחניים, הרבה פעמים זה מגיע ממקום כזה (אם להאמין לסיפורים שמתפרסמים מדי שבוע בגבו של אחד העלונים..).

בסופו של דבר, יש אנשים שהמשמעות שהם מעניקים לחייהם תופס אצלם מרכזי יותר, ויש שפחות. זה תלוי בכל אדם לגופו, ולא בהשתייכות המגזרית.

לא הבנתי את המשפט הראשון שלך.

אין לי סטטיסטיקות ביד אבל מההיכרות שלי עולה ההפך ממה שאתה אומר.(בלי להכנס להשוואות,אני מדבר ספציפית לגבי הסוגיה הזאת של חוזרים בתשובה)

אם מי שזוכה "לחזור בתשובה" קורא למי שזוכה לקיים מצוות מילדותו "כמו תוכי" - אז הוא צריך לחזור בתשובה גם על האמירה הזאת.

זו שטות מוחלטת. אדם שמתחנך כמו שצריך, אינו מקיים מצוות "כמו תוכי" - וההרגל לקיימן מגיל צעיר - הוא דבר גדול ועצום, ומטביע בנפש דברים נפלאים. זה לא סותר שאכן מי שבוחר מתוך מודעות והעמקה בדרך התורה, יש לו מעלה גדולה. ועפי"ר - אנשים תורניים אכן מעמיקים בדרכם באהבה, "גם" כשהתגדלו בה, ויש להם גם את הצד הטוב שלה ההרגל מילדות.

וכי את ילדייך אינך רוצה לחנך לכך?...

יתכן שהתכוונת לא ל"כולם" אלא למי שעושה רק בגלל ההרגל וללא רצון עצמי והעמקה. מכל מקום, לא בדרך זו תגַדלי את מעלת בעלי התשובה האמיתיים, שאכן גדולה היא (ללא קשר לנושא השירשור - זה לא בהכרח קשור).

והאמונה התמימה בה', ללא "חקירות" יתרות "למה" וכו' - יש בה גם כן מעלה גדולה מאד. זה שאדם ממשיך מה שקיבל מאבותיו והם קיבלו מאבותיהם, עד מעמד הר סיני, זה דבר גדול מאד. "ואני בער ולא אדע - בהמות הייתי עימך"...

ראית ש"קשה לי" לקבל את זה?...

הרי קודם כל התייחסתי בעיקר לא לאדם כזה, אלא למה שהיה נשמע כאילו את מכנה כך כל מי שהורגל מילדותו בשמירת מצוות. ואמרתי שזה יתרון עצום כמובן. בלי סתירה למעלה של מי שהגיע מבחירתו.

אח"כ כתבתי שאולי התכוונת רק ל"סוג" כזה כמו שאת מתארת כאן כעת - וגם לגבי זה אמרתי שיש מה לומר לזכותו מעבר ל"כמו תוכי".

[ואגב, לא כתבת מקודם על אדם ש"לא טורח לברר כשזה מפריע לו" זו הוספה עכשווית. וודאי שאם לאדם מפריע משהו, ראוי להתאמץ ליישבו על ליבו ולא להתעצל]

ומי ש"מקיים מצוות ולא מבין את משמעותן" אלא מקיימן מתוך אמונה תמימה, זה גם יפה מאד. אל דאגה - גם מי ש"מבין את משמעותן", מבין חלקית מאד...

ומי שמאמין באופן טבעי ואינו רואה צורך להסבר "למה הוא מאמין", יש בכך בריאות גדולה מאד. זה לא קשור למי שמפריע לו משהו ואינו טורח לבררו.  ועל משקל מה שכתבת - גם מי שלא מבינה את המשמעות של מי שמקיים מצוות כי זה ציווי ה' ומאמין פשוט באופן טבעי, יש לה בעיה (לא "תוכי", אבל בעיה).. 

ובכן, גם אדם כזה אינו "כמו תוכי"... וכמובן, זה שכותבים "זו עובדה", עדיין לא עושה את זה לנכון... ולא "קשה לקבל את זה" - פשוט, לא מסכים עם הגישה הזו. חסר בה קצת ענוה. ובעינַי, מי ששואל את השני, כפי שאת מעידה על עצמך, "למה אתה מאמין", בעצם זה שהוא שואל יש חוסר בריאות וטבעיות..

וכנ"ל - זה לא סותר את החשיבות של ההעמקה בתכני האמונה ובמשמעות המצוות וכו'.

לא ש"זה לא בא לי בטוב" בקונוטציה. הסברתי שבמהות אינני מסכים איתו לגבי שני סוגי אנשים: כאלה שגדלו ברקע דתי וגם מעמיקים בתורתם ואמונתם (והם לא מעטים), שאצלם ההרגל הוא רק יתרון נוסף;

וגם לגבי כאלו שיש להם אמונה-תמימה ובריאה, שגם זו מעלה גדולה.

אני, כמובן, הגבתי על מה שכתבת: "אדם שלא יכול להסביר לי.. אם שואלים אותו.." - ועל זה אמרתי שזו לא מבטא בריאות "לשאול", ולא ענוה לציין כ"עובדה", כביכול, שזה חיסרון שאינו עונה..

לגבי "נוער דתי" שיש להם שאלות ולא מענין אותם תשובות - הרי כתבתי מפורש שבוודאי שזה חיסרון ומצער. כמובן, יש כל מיני סוגי נוער, כמו בכל גוון של החברה; אני מכיר והכרתי גם נוער אחר לגמרי. אז המצב שאת מתארת אינו מייצג מי שגדל בחינוך דתי מול מי ש"חזר בתשובה", אלא מי ששטחי גם בדברים שמעסיקים אותו, לבין מי שמנסה להעמיק ולהתענין בדברים חשובים ומהותיים. כמובן שגם אני "בעד" זה.. וכמו שכתב פה מישהו: מתוך הציבור המכונה לא-דתי, אותו חלק שרצה להעמיק בעניינים אלו, חזר בתשובה (כמובן, לא כל מי ש"חוזר בתשובה" זה בא רק מתוך עומק. כולם אהובים..). מתוך הציבור שהתגדל דתי מנעוריו - חלק גדל והולך מעמיקים את התורניות שלהם עם הזמן, וחלק אכן הולכים ב"שטחיות", לצערנו. כך היה מעולם - ציבור כולל גוונים שונים. אם-כי, טוב הולך ב"שטחיות" בדרך התורה והמצוה - מאשר בדרך ההפקרות..

אבל בוודאי שאני מסכים עם מה שכעת כתבת, ובסיגנון שכתבת, בכאב אמיתי, האיך יש לאנשים זמן לכל מיני הבלים - ולא זמן בסיסי להעמקה ולמידה של דרך חייהם. שבסופו של דבר מה שנצרך לכך הוא זמן ללימוד תורה, הן בצד ההלכתי והן בצד האמוני.

ואם את עוסקת עם נוער ומשתדלת לקדמם בבהירות התורה והאמונה והמצוות - אשרייך.

אבל מכאן ועד לומר כזה דבר על "המגזר"- הדרך רחוקה מאוד.

ישנם המוני דתיים שעושים בירור אמוני, שמעמיקים באמונה, שמקיימים מצוות בצורה אמיתית,

שחיים חיים של תורה. וזה אחוזים מאוד גבוהים.

ונכון, יכמו שפסימי אמר-שנם חילונים שנשארים חילונים כי אין להם כח לברר, והם כך מכח האנרציה. אז יש גם אחוז מסוים של דתיים כזה, וזה כך בכל ציבור. אבל האחוזים הללו אינם מייצגים את הציבור כולו.

צריך להיות זהירים מאוד באמירות הללו.

אני לא יודעת עם איזה סוג נוער דתי את עובדת, אבל בגדול בחינוך הדתי ישנו חינוך ליראת שמים, ואמונה מתוך בירור אמיתי,

ואני אומרת את זה כבוגרת החינוך הדתי, וכאחת שרוב חברותיה בוגרות החינוך הדתי, כמעט על כל גווניו.

מה זה חוזרת בתשובה?

איך עולה בדעתך שיש כאן עניין של השוואה?

זה עולם שונה.

בדרך כלל הבחורה במשך זמן מה בונה ומגבשת (שזה תהליך שלא נגמר, אסור לשכוח!) את עולמה הרוחני ומגלה בעצמה את עבודת ה' שהיא מתחברת אליה וכו'..

בחור מבית דתי, שגדל וספג כל חייו את העולם הדתי-אמוני-רוחני בצורה עשירה, לא שיחשוב ח"ו (!) שחוזרת בתשובה פחותה.

זה לא העניין.

זה פשוט שני עולמיים שונים, ולא כל אחד מסוגל להכיל את המורכבות הזאת.

וזה מורכבות, שלא נכחיש.

(כשהמשפחה המצומצמת לא שומרת שבת, לא מקפידה על הכשרות בבית... לא מדובר באח שלא תמיד בא לו לנטול ידיים לפני הלחם..)

[כמובן שהכול נכון כשמדובר דתיה מבית עם חוזר בתשובה].

אני, שגם סוגשל חוזרת בתשובה....

בס"ד בר"ה

כלל אחד בידינו!

"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד"

אז לכל מי שרוצה צדיק/ה גמור/ה, והציעו לו בעל/ת תשובה, יש לפניו הזדמנות יותר רצינית

והנה דיבורים קדושים על ערכם של בעלי תשובה (אורך הדיבורים כ-שעה, אבל הדקות הראשונות הם על ערך של בעלי תשובה עם סיפור יפה מהבעש"ט הקדוש, האזנה נעימה )

משליכה ישירות גם על אופן הבחירה עם מי להתחתן.

כדאי להיות מתונים בזה, ולבדוק כל ענין לגופו, משני הצדדים.

יש בכך עוד כמה-וכמה פרמטרים מעבר למעלה הרוחנית של התשובה.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.