העולם הדתי מורכב מגוונים שונים. יש דתיים לגביהם לצערנו מה שאמרת עשוי להיות נכון.  יש גם כאלו שישמחו להתייחס לגופו של עניין וליצור עמך קשר על בסיס אישיותך ועולמך. יש לא מעט מקרים של אנשים מבית דתי שלא מצאו את בת זוגם בעולם הדתי ובנו בית רוחני, מקסים ומיוחד דווקא עם בחורה שצמחה בבית חילוני והביאה עמה הרבה יופי ורוחניות לעולם הדתי החדש בו בחרה. בהצלחה

כמו שאנשים מעדיפים גם עודף/ מחסור בפיגמנטים, לפעמים יש בזה משהו שבאמת קשור לפנים האישיות ולפעמים זה סתם סטיגמה מטופשת.

כך או אחרת, אל תתרגשי- יש גם הרבה דתיים שמעדיפים דווקא חוזרים בתשובה.

לא נראה לי שבחורה חילונית תרצה להתחתן עם חרדי שלפני שבוע חזר בשאלה.

אני לא אפסול בגלל שמישהי חזרה בתשובה, ואני אבדוק את ההצעה כמו כול הצעה אחרת.

לפעמים חוזרת בתשובה חזקה יותר באמונתה מאשר דתיה מבית,

אני בעצמי בא ממשפחה דתית, אך איפשהו בגיל 14 ירדתי מהפסים, בגיל 19 התחלתי לחזור למוטב,

והיום אני בדרך הנכונה, ואמונתי כיום הרבה יותר חזקה מאז!

יש כאלו שיעדיפו אישה דתיה מבית בגלל הקטע של המשפחתיות, ואני מבין אותם,

אך אני אישית לא פוסל, כי בכל זאת, אני מתחתן עם אישה, לא עם המשפחה שלה,
נכון שיש קשר עם המשפחה שלה, אך זה לא חתונה, אני חי קודם כל עם אשתי,

אח"כ עם שאר העולם, אם לא מתאים למשפחה שלה, אז אני לוקח את זה לכיוון

של "עם לבדד ישכון" כלומר, אני והיא (בהסכמתה) נשמור מרחק של לא יותר מ: "שלום-שלום"

בדרך כלל בהתחלה למשפחה קשה לקבל את זה אבל עם הזמן כשרואים שזה רציני ומתגברים על השינויים בצורת החיים

המשפחה בדרך כלל מכבדת את הרצונות של החוזר בתשובה וזה קורה עוד לפני שהחוזר בתשובה מתחיל לחפש בן או בת זוג.

רוב החוזרים בתשובה יחכו עם החיפוש עד שיהיו מספיק חזקים ומוכנים לקשר 

ובטח שהמשפחה תכבד את בן/בת הזוג ואת דרך חייהם של הזוג. גם אם זה אומר שהמשפחה תשנה דברים בדרך חייהם כדי לשמור על קשר קרוב

הכוונה, כל מה שנקלט כשהיינו קטנים: אורח חיים, שירים, התנהגות, ה-כ-ל

יש פעמים שאפשר להסתדר עם זה,

אבל יש פעמים שלא! עם כל זה שהבנזוג שחזר בתשובה בפועל יותר "דוס" (בלי להיות קיצוני)

יש פערים שהם מאד קשים...

אם משהו קטן לא הולך בזוגיות, כבר הכל נופל הרבה יותר בקלות

כי אם בין הדתיים יש מנטאליות שונה, אז ק"ו בין בית דתי לבית שלא דתי...

אישית- מימי התיכון טענתי שבעלי התשובה הם אנשים מאד איכותיים...

ואכן- הייתי נשואה לבחור שחזר בתשובה, לאחר 8 שנים של קיום מצוות.

ו-כן, הפערים, הפערים היו עצומים! (לא שבגלל זה הכל נפל, אבל זה רק הוסיף...)

מי שחזרה בתשובה באמת - טובה בעיני הקב"ה מאד.

לגבי נישואין - יש כאלה שמפריע להם אם היו לה קשרים קרובים עם בנים מלפני-כן, כפי שלצערנו לא-נדיר ב"עולם- החילוני" כנראה.

ויש כאלה שרוצים מישהי שההווי שלה מילדותה קרוב לשלהם.

לגיטימי. 

זה לא סותר את המעלה האישית של מי ששחזרה בתשובה.

אז או שהיא מוצאת מישהו שבא מרקע דומה לשלה (הרי היא עצמה סוברת שהוא לא "גרוע יותר" כי חזר בתשובה. כמו שהיא) - 

או מישהו שזה לא מפריע לו.

שיהיה קשה לגשר עליו. זה לא קשור בכלל לטובות פחות או יותר.

אישית, אני בודק כל מקרה לגופו.

ואנחנו מקפידים על קלה כבחמורה הרבה יותר מדתים מלידה..

להפך, אני רואה ייתרון במישהו שבחר בדרך של תורה ובירר את הדרך מאשר מישהו שמקיים את התורה והמצוות כמו תוכי.. בגלל ש"אבשלו" עודה ככה וככה חינכו אותו..

ותכלס אם תשאלי איזה מישו (דתי מלידה) למה אתה מאמין? ובמה אתה מאמין? ותחתרי לכל העניין של מציאות ה' פתאום הוא יתחיל לגמגם..

עצוב.. 

הסיבה שאחוז הדתיים שעורכים בירור מעמיק הוא נמוך יותר מאשר אצל בעלי תשובה הוא בגלל שחילונים עם אופי דומה לדתיים כאלה פשוט נשארים חילונים..

ונדמה שרוב החוזרים בתשובה אינם עושים זאת מתוך בירור אמוני מעמיק. במיוחד היום, עם כל הטרנדים הרוחניים, הרבה פעמים זה מגיע ממקום כזה (אם להאמין לסיפורים שמתפרסמים מדי שבוע בגבו של אחד העלונים..).

בסופו של דבר, יש אנשים שהמשמעות שהם מעניקים לחייהם תופס אצלם מרכזי יותר, ויש שפחות. זה תלוי בכל אדם לגופו, ולא בהשתייכות המגזרית.

לא הבנתי את המשפט הראשון שלך.

אין לי סטטיסטיקות ביד אבל מההיכרות שלי עולה ההפך ממה שאתה אומר.(בלי להכנס להשוואות,אני מדבר ספציפית לגבי הסוגיה הזאת של חוזרים בתשובה)

אם מי שזוכה "לחזור בתשובה" קורא למי שזוכה לקיים מצוות מילדותו "כמו תוכי" - אז הוא צריך לחזור בתשובה גם על האמירה הזאת.

זו שטות מוחלטת. אדם שמתחנך כמו שצריך, אינו מקיים מצוות "כמו תוכי" - וההרגל לקיימן מגיל צעיר - הוא דבר גדול ועצום, ומטביע בנפש דברים נפלאים. זה לא סותר שאכן מי שבוחר מתוך מודעות והעמקה בדרך התורה, יש לו מעלה גדולה. ועפי"ר - אנשים תורניים אכן מעמיקים בדרכם באהבה, "גם" כשהתגדלו בה, ויש להם גם את הצד הטוב שלה ההרגל מילדות.

וכי את ילדייך אינך רוצה לחנך לכך?...

יתכן שהתכוונת לא ל"כולם" אלא למי שעושה רק בגלל ההרגל וללא רצון עצמי והעמקה. מכל מקום, לא בדרך זו תגַדלי את מעלת בעלי התשובה האמיתיים, שאכן גדולה היא (ללא קשר לנושא השירשור - זה לא בהכרח קשור).

והאמונה התמימה בה', ללא "חקירות" יתרות "למה" וכו' - יש בה גם כן מעלה גדולה מאד. זה שאדם ממשיך מה שקיבל מאבותיו והם קיבלו מאבותיהם, עד מעמד הר סיני, זה דבר גדול מאד. "ואני בער ולא אדע - בהמות הייתי עימך"...

ראית ש"קשה לי" לקבל את זה?...

הרי קודם כל התייחסתי בעיקר לא לאדם כזה, אלא למה שהיה נשמע כאילו את מכנה כך כל מי שהורגל מילדותו בשמירת מצוות. ואמרתי שזה יתרון עצום כמובן. בלי סתירה למעלה של מי שהגיע מבחירתו.

אח"כ כתבתי שאולי התכוונת רק ל"סוג" כזה כמו שאת מתארת כאן כעת - וגם לגבי זה אמרתי שיש מה לומר לזכותו מעבר ל"כמו תוכי".

[ואגב, לא כתבת מקודם על אדם ש"לא טורח לברר כשזה מפריע לו" זו הוספה עכשווית. וודאי שאם לאדם מפריע משהו, ראוי להתאמץ ליישבו על ליבו ולא להתעצל]

ומי ש"מקיים מצוות ולא מבין את משמעותן" אלא מקיימן מתוך אמונה תמימה, זה גם יפה מאד. אל דאגה - גם מי ש"מבין את משמעותן", מבין חלקית מאד...

ומי שמאמין באופן טבעי ואינו רואה צורך להסבר "למה הוא מאמין", יש בכך בריאות גדולה מאד. זה לא קשור למי שמפריע לו משהו ואינו טורח לבררו.  ועל משקל מה שכתבת - גם מי שלא מבינה את המשמעות של מי שמקיים מצוות כי זה ציווי ה' ומאמין פשוט באופן טבעי, יש לה בעיה (לא "תוכי", אבל בעיה).. 

ובכן, גם אדם כזה אינו "כמו תוכי"... וכמובן, זה שכותבים "זו עובדה", עדיין לא עושה את זה לנכון... ולא "קשה לקבל את זה" - פשוט, לא מסכים עם הגישה הזו. חסר בה קצת ענוה. ובעינַי, מי ששואל את השני, כפי שאת מעידה על עצמך, "למה אתה מאמין", בעצם זה שהוא שואל יש חוסר בריאות וטבעיות..

וכנ"ל - זה לא סותר את החשיבות של ההעמקה בתכני האמונה ובמשמעות המצוות וכו'.

לא ש"זה לא בא לי בטוב" בקונוטציה. הסברתי שבמהות אינני מסכים איתו לגבי שני סוגי אנשים: כאלה שגדלו ברקע דתי וגם מעמיקים בתורתם ואמונתם (והם לא מעטים), שאצלם ההרגל הוא רק יתרון נוסף;

וגם לגבי כאלו שיש להם אמונה-תמימה ובריאה, שגם זו מעלה גדולה.

אני, כמובן, הגבתי על מה שכתבת: "אדם שלא יכול להסביר לי.. אם שואלים אותו.." - ועל זה אמרתי שזו לא מבטא בריאות "לשאול", ולא ענוה לציין כ"עובדה", כביכול, שזה חיסרון שאינו עונה..

לגבי "נוער דתי" שיש להם שאלות ולא מענין אותם תשובות - הרי כתבתי מפורש שבוודאי שזה חיסרון ומצער. כמובן, יש כל מיני סוגי נוער, כמו בכל גוון של החברה; אני מכיר והכרתי גם נוער אחר לגמרי. אז המצב שאת מתארת אינו מייצג מי שגדל בחינוך דתי מול מי ש"חזר בתשובה", אלא מי ששטחי גם בדברים שמעסיקים אותו, לבין מי שמנסה להעמיק ולהתענין בדברים חשובים ומהותיים. כמובן שגם אני "בעד" זה.. וכמו שכתב פה מישהו: מתוך הציבור המכונה לא-דתי, אותו חלק שרצה להעמיק בעניינים אלו, חזר בתשובה (כמובן, לא כל מי ש"חוזר בתשובה" זה בא רק מתוך עומק. כולם אהובים..). מתוך הציבור שהתגדל דתי מנעוריו - חלק גדל והולך מעמיקים את התורניות שלהם עם הזמן, וחלק אכן הולכים ב"שטחיות", לצערנו. כך היה מעולם - ציבור כולל גוונים שונים. אם-כי, טוב הולך ב"שטחיות" בדרך התורה והמצוה - מאשר בדרך ההפקרות..

אבל בוודאי שאני מסכים עם מה שכעת כתבת, ובסיגנון שכתבת, בכאב אמיתי, האיך יש לאנשים זמן לכל מיני הבלים - ולא זמן בסיסי להעמקה ולמידה של דרך חייהם. שבסופו של דבר מה שנצרך לכך הוא זמן ללימוד תורה, הן בצד ההלכתי והן בצד האמוני.

ואם את עוסקת עם נוער ומשתדלת לקדמם בבהירות התורה והאמונה והמצוות - אשרייך.

אבל מכאן ועד לומר כזה דבר על "המגזר"- הדרך רחוקה מאוד.

ישנם המוני דתיים שעושים בירור אמוני, שמעמיקים באמונה, שמקיימים מצוות בצורה אמיתית,

שחיים חיים של תורה. וזה אחוזים מאוד גבוהים.

ונכון, יכמו שפסימי אמר-שנם חילונים שנשארים חילונים כי אין להם כח לברר, והם כך מכח האנרציה. אז יש גם אחוז מסוים של דתיים כזה, וזה כך בכל ציבור. אבל האחוזים הללו אינם מייצגים את הציבור כולו.

צריך להיות זהירים מאוד באמירות הללו.

אני לא יודעת עם איזה סוג נוער דתי את עובדת, אבל בגדול בחינוך הדתי ישנו חינוך ליראת שמים, ואמונה מתוך בירור אמיתי,

ואני אומרת את זה כבוגרת החינוך הדתי, וכאחת שרוב חברותיה בוגרות החינוך הדתי, כמעט על כל גווניו.

מה זה חוזרת בתשובה?

איך עולה בדעתך שיש כאן עניין של השוואה?

זה עולם שונה.

בדרך כלל הבחורה במשך זמן מה בונה ומגבשת (שזה תהליך שלא נגמר, אסור לשכוח!) את עולמה הרוחני ומגלה בעצמה את עבודת ה' שהיא מתחברת אליה וכו'..

בחור מבית דתי, שגדל וספג כל חייו את העולם הדתי-אמוני-רוחני בצורה עשירה, לא שיחשוב ח"ו (!) שחוזרת בתשובה פחותה.

זה לא העניין.

זה פשוט שני עולמיים שונים, ולא כל אחד מסוגל להכיל את המורכבות הזאת.

וזה מורכבות, שלא נכחיש.

(כשהמשפחה המצומצמת לא שומרת שבת, לא מקפידה על הכשרות בבית... לא מדובר באח שלא תמיד בא לו לנטול ידיים לפני הלחם..)

[כמובן שהכול נכון כשמדובר דתיה מבית עם חוזר בתשובה].

אני, שגם סוגשל חוזרת בתשובה....

בס"ד בר"ה

כלל אחד בידינו!

"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד"

אז לכל מי שרוצה צדיק/ה גמור/ה, והציעו לו בעל/ת תשובה, יש לפניו הזדמנות יותר רצינית

והנה דיבורים קדושים על ערכם של בעלי תשובה (אורך הדיבורים כ-שעה, אבל הדקות הראשונות הם על ערך של בעלי תשובה עם סיפור יפה מהבעש"ט הקדוש, האזנה נעימה )

משליכה ישירות גם על אופן הבחירה עם מי להתחתן.

כדאי להיות מתונים בזה, ולבדוק כל ענין לגופו, משני הצדדים.

יש בכך עוד כמה-וכמה פרמטרים מעבר למעלה הרוחנית של התשובה.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.