ומצד שני, כל דבר בעיתו ובזמנו, אני שמחה שאני עדיין לא מסיימת כי התהליך שעוברים חשוב

בהצלחה

לעניות דעתי זה לא שווה לצאת עם תעודת בגרות גבוהה אבל היא הושגה ברמאות (לא עלינו).

תעודת בגרות זה גם סוג של תהליך שהאדם עובר, לאט לאט האדם נבנה ויחד עם זה גם הבגרות שלא (ולא רק התעודה).

לפעמים אומרים לי: מהאת עושה רק כך וכך יחידות? או שאומרים לי על ציון גבוה שאני מקבלת: טוב זה לא חוכמה את בכיתת....או, את בהקבצה נמוכה זאת לא חכמה? אבל ביננו אני יודעת שלרוב זה לא בגלל זה, זה פשוט כי ישבתי ולמדתי והשקעתי וכל ציון וציון הוא 100 אחוז שלי ולא ברמאות, ורק בזכות זה שלמדתי והשקעתי ובזכות הקב"ה הגעתי למה שהגעתי.

אז לסיכום:

עדיף, להשקיע ולהוציא ציון אפילו נמוך אבל כשיודעים שהציון הוא 100 אחוז שלנו לעומת, הוצאת ציון גבוה אבל ברמאות.

ציונים גבוהים בתעודת בגרות לא בהכרח אומרים משהו על הבן אדם.

ב"ה את חכמה [ולא במובן של קלט-פלט לבגרות, אלא חכמת חיים!] כדי להבין שהכמה נק' לא שוות את השחטת האישיות שלך.

וגם אם אח"כ מסתכלים על תעודת בגרות כדי להתקבל לעבודה, לא לשכוח שכדי להתקבל לעבודה גם מסתכלים על אישיות- ועליה את שמרת.

עודבר, אני כשקראתי אתזה לפני המילה האחרונה חשבתי בכלל על משו' אחר.

את ניצלת את השנים האלה. את עשית בהם דברים שהיו חשובים לך! וברור שהיו כמה בגרויות שהיית יכולה להצליח בהם הרבה יותר. אבל בחרת להשקיע במשו' אחר, ויותר נכון ואמיתי [לדעתי..]

רוב [לא כולם! רוב!] הבנות שמקבלות תשיעייות ומאיות הם בנות שלפעמים אם היה להם בחירה הם בחרו בעוד 3 נק' בבגרות מאשר דברים שלך היו נראים חשובים הרבה יותר.

זהו, סתם אמרתי את אשר על ליבי.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....