http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t511037#5793871

לא טוב?

אוי זה כואב לשמוע..

תבדקי מה קורה יותר.. וככה תבדקי את עצמך.. אם את במקום שמתאים לך.. אם מתאים לך להיות בכלל מורה...

אולי עדיף לך חינוך בלתי פורמלי? אולי סוג אחר של בית ספר?

את יודעת,, תקחי את הדברים יותר בקלות.. תפתחי את הביטחון העצמי שאת טובה!!!

אז מה אם משו לא מוצא חן בעיני אמא של תלמיד.. לא כל דבר צריך למצוא חן.. חוצמיזה שהיא ממש סובייקטיבית.. ולך יש שיקולים חינוכיים..

אם את שנה ראשונה אז את אמורה להיות בסדנת סטאז, ועם מורה חונכת...

תנסי להעלות במקומות אלו את התסכול.. ובטח תקבלי עצות טובות.. וחיזוקים..

ב"הצלחה רבה!!!

תזכרי.. שכל המורים היו פעם בשנה הראשונה להוראה..

עם כל המשתמע..

אז אין להסיק ממנה שאת מורה גרועה

גם אני מורה מקצועית, זו השנה השישית שלי,

לא אוהבת להתעסק בנושאי משמעת אבל אין ברירה... מזדהה מאוד עם התחושות שלך,

הרגשתי תסכול רב בשנה הראשונה כמורה. (ובכל שנה יש עליות ומורדות, כמו כל דבר בחיים)

עצות?

א. להתכונן היטב לשיעור. אצלי בדרך כלל בשיעורים שאני מגיעה לא בפוקוס יש יותר בעיות משמעת.

ב. צריך להיות עם כריזמה נדירה כדי שלא יהיו בעיות משמעת למורה צעיר, לניסיון יש משמעות רבה לדעתי, גם בעיני התלמידים וגם באופן ההתמודדות של המורה שמשתפר משנה לשנה. אז אל יאוש.

ג. עצה שקיבלתי ממספר מורים ותיקים: (ולא הצלחתי עדיין ליישם, עניין של אופי). בחודשים הראשונים מול הכיתה - להיות קשוחה מאוד. לא לחייך, לא לוותר, לטפל במפריעים במלוא החומרה. רק בהמשך, אחרי שהם מתרגלים לסטנדרטים שלך, להראות להם שאת בסדר, שאת אנושית, שאת מתחשבת במי שעובד ברצינות, שאת נותנת הזדמנות נוספת להיבחן או לשפר ציון, וכד'.

ד. כפי שכתבו לפני, יש צורך לחשוב האם אני נמצא במקצוע הנכון, בביה"ס הנכון, במסגרת הנכונה. על עצמי למדתי עם השנים שמסגרת לא פורמלית מתאימה לי פחות מאשר מסגרת פורמלית, שבבי"ס של בנות אני מסתדרת פחות טוב מאשר בבי"ס של בנים, שאני מצליחה יותר בגילאי תיכון מאשר בגילאי חט"ב. אל תשפטי את עצמך על סמך מסגרת אחת ושנת לימודים אחת. תנסי עוד קצת, אולי תחפשי אחרי הסטאז' כיוון של בי"ס אחר, ועם הזמן תוכלי אולי לראות מה מתאים לך.

בהצלחה רבה!

ישנן עשרות דרכים ועצות שיכולים לעזור לך להתפתח בהוראה ולהשיג את היעדים שהצבת לעצמך. אותם תוכלי לשמוע מהמורות המקבילות, החברות, השכנות וכל מי שעוסק בתחום. לפעמים קל לנו לאמץ עצה שהתחברנו אליה ולפעמים רק מתחזק בנו התסכול : למה אני לא כזאת? או למה אני לא מצליחה ליישם עצה זו או אחרת? ואז תחושת ההצלחה והמוטיבציה נפגעות וכך גם הסיכוי להצליח באמת. הייתי אומרת ששלב אחד לפני שמיעת עצות מאחרים (שזה דבר טוב, רק בזמן הנכון ומהמקום הנכון) את צריכה לברר בעצמך:

1. מה הכישרונות שלי? מה הייחודיות שלי כמורה? מה יש רק לי ולא לאחרות? מה רק אני יכולה לתת לילדים/להורים/לצוות?

2. להגדיר בדיוק את הקשיים האישיים שלך להתמודדות עם משמעת/עם ההורים או עם כל בעיה אחרת. להצביע בדיוק מה מונע ממך להתנהל בצורה שאת רוצה וכו'.. במילים אחרות: מה אני צריכה לפתח בעצמי כדי להצליח בעניין הזה.

3. תמיד ללמוד מאחרים אבל אף פעם לא לנסות או לרצות להיות כמוהם.קחי את התכונה הטובה מהעולם שלהם ותמירי אותה לעולם שלך, לאופי שלך, תהפכי את העצה או הלמידה לחלק ממך, מהאישיות שלך (תהליך שדורש עבודה) וכך תוכלי ליישם אותה בשמחה ובהצלחה. תזכרי: אף פעם לא להזניח את הייחודיות שלך. היא הכוח העיקרי שלך בעבודה.

4. כדי שהמושכות יהיו אצלך ולא אצל הילדים , את צריכה תמיד לברר את התיסכולים שלך מול עצמך ולא מולם או עליהם. הדרך הטובה ביותר לבדוק זאת: אם את מצליחה ללמד/לחנך בלי לכעוס בכלל!!

מורה היא הכל: אמא, מנהלת (כל מה שתחת אחראיותך את מנהלת אותו), חברה לצוות, מגשרת, מקשרת, לוגיסטית, יצירתית ועוד הרבה הרבה תכונות. לכן אני כ"כ אוהבת את המקצוע הזה , כי זו הזדמנות להשתפר בכ"כ הרבה תחומים ולפתח בעצמך כ"כ הרבה יכולות כך שמיום ליום אתה נעשה (בהשתדלות כמובן) אדם טוב יותר.

הכי חשוב לזכור: את יכולה לבחור מי את. מי את היום, ומי את מחר.אפילו ברגעים קטנים, שניה לפני שאת נכנסת לכיתה , וכמו שתרצי כך יהיה ב"ה.

ב"הצלחה רבה!! ורק תפילות!!

רבקה כהן

מאמנת אישית מוסמכת.

תגובה מקסימה!

אהבתי לקרוא...

לשם שמים כמובן. אין דבר העומד בפני הרצון!

בעיקרון מורה שלא מאבדת עשתונות ונשארת רגועה אבל מעוצבנת על המפריעים, גורמת לשקט.

אפשר להעיף מהכתה, לא יותר מדי.

אפשר לעשות בוחנים ולהגיד שאת מוכנה ללמד אותם לקראתו בתנאי שיהיה שקט טוטאלי, אחרת את יוצאת מהכיתה.

והמון בהצלחה !

כהורה שגם עוסק קצת בחינוך, אני רוצה לומר לך שמכשולים תמיד יש ותמיד יש את אנשי הצוות או ההורים שלא תסתדרי איתם. השאלה היא האם את מאמינה בעצמך ובדרכך? בכל פעם שאני מבקר אצל ההורים שלי אני משתדל לגשת בבית הכנסת למורים שלי לשעבר ולברך אותם בשבת שלום. וזה למרות שכתלמיד לא אהבתי אותם, אבל עם השנים למדתי להעריך את מה שהם העניקו לי. אני מתאר לעצמי שהיה להם קשה איתי אי אז כשהייתי תלמיד, אבל ב"ה היום הם רואים פירות מעבודתם הקשה.

חינוך זה השקעה לטווח רחוק, ואם זה נעשה נכון ומתוך אמונה שלימה בדרך וביקורת עצמית תמידית, רואים רק כעבור עשרות שנים את הפירות.

אז קחי נשימה עמוקה וצפי לראיית הפירות בעוד כמה עשרות שנים. אז תיראי שהיה שווה למרות כל הקושי.

בהצלחה