יש לציין שהעצבים נובעים מהעבודה, על כל המשתמע מכך:
1. לקוחות מעצבנים! אבל ברמות קשות, יש לציין שעבדתי גם בערים אחרות והאוכלוסיה הרבה יותר קלה מהעיר שבה אני עובדת.
2. חוסר הערכה מצד המנהלים שלי.
3. חוסר שיתוף פעולה מצד צוות החנות, עובדים + אחמ"שים אחרים.
וכתוצאה מכל הנ"ל:
אני משמשת כאיש תחזוקה (מתקנת את המעלית כשהיא נתקעת, את האזעקה שהיא נהרסת, מדפים וכו'), אני הכתובת לכל הבעיות, כל המשימות נופלות עליי ולא מתחלקות שווה בשווה בין האחמ"שים בנוספים.
חשוב להדגיש שעל מנת למזער את העצבים פניתי למנהלים שלי והסבתי את תשומת ליבם לעיניין, אבל זה כמו לדבר אל קיר.
דבר נוסף, משתדלת בשעת עצבים לעלות למחסן של החנות לספור עד 10 לנשום עמוק ולומר לעצמי, "עוגה, למה את מתעצבנת? מה זה נותן לך בחיים?" זה מקל מעט, אבל לא לגמרי.
טיפים שונים ומגוונים להתמודד עם העצבים יתקבלו בברכה 
תודה
