עבר עריכה על ידי המדינאי בתאריך י"ג בסיון תשע"ג 13:35
עבר עריכה על ידי המדינאי בתאריך י"ג בסיון תשע"ג 11:37
עבר עריכה על ידי המדינאי בתאריך י"ג בסיון תשע"ג 11:36
עבר עריכה על ידי המדינאי בתאריך י"ג בסיון תשע"ג 11:34
ובתלמוד מובאים דברים קשים ביותר למי שיכול לתת ואינו נותן מספיק לפי היכולת.
http://courses.jercol.macam.ac.il/62/halacha/tikshoret/sachar/lesson2.htm
עד כמה נתבע מי שאינו עושה חסד כראוי לו נלמד מנקדימון בן גוריון; במסכת כתובות (סו עמוד ב) מסופר: "ת"ר: מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו מהלכין אחריו. ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: בתי, מי את? אמרה לו: בת נקדימון בן גוריון אני. אמר לה: בתי, ממון של בית אביך היכן הלך? אמרה לו: רבי, לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר? ואמרי לה חסד.
ושל בית חמיך היכן הוא? אמרה לו: בא זה ואיבד את זה. אמרה לו: רבי, זכור אתה כשחתמת על כתובתי? אמר להן לתלמידיו: זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו, והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה.
בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר: אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום - אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום - מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה".
ועל זה שואלת הגמרא שם: "ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה? והתניא: אמרו עליו על נקדימון בן גוריון, כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש, כלי מילת היו מציעין תחתיו, ובאין עניים ומקפלין אותן מאחריו!
איבעית אימא: לכבודו הוא דעבד. ואיבעית אימא: כדבעי ליה למיעבד לא עבד, כדאמרי אינשי: לפום גמלא שיחנא.
תניא, אמר ר' אלעזר ברבי צדוק: אראה בנחמה, אם לא ראיתיה שהיתה מלקטת שעורים מבין טלפי סוסים בעכו, קראתי עליה מקרא זה: אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך, אל תקרי גדיותיך אלא גויותיך".
http://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90_%D7%9C%D7%92_%D7%90
אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא (דברים טו, ד) אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם לשל כל אדם ואמר רב יהודה אמר רב כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך:
http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/536004
והנה, זהו על פי שורת הדין גמור, - צרכי חיים של הזולת קודמים לצרכיו הסתמיים הוא, ומה גם לצרכי הלוקסוס שלו, אבל באמת גם אם הוא עניין דלא שיך כל כך האי טעמא - טעם זה, שחייו ממש של הזולת קודמים לצרכיו הסתמיים הוא, הרי גם במצב כזה כשלא מדובר אצלו בבשר ודגים וכל מטעמים, אלא כדי שיתן צדקה עליו לתת חלק מלחמו, או כשאצל המקבל, העני, לא מדובר על ענין של לחם ממש לילדיו הקטנים או צרכי חיים אחרים, אלא סתם דברים נצרכים, ראוי לכל אדם שלא לדקדק להעמיד על הדין, - לנהוג אך ורק כפי שהדין מחייב, רק לדחוק חייו ולכנס לפני ולפנים משורת הדין, - גם אם על פי דין לא מוטל עליו, באותו מקרה, להתחלק עם הזולת - יעשה זאת מצד לפנים משורת הדין, ולדאג לעצמו ממאמר רז"ל, - גם כשעל פי דין "שלך קודם לשל כל אדם", אבל אומרת הגמרא, שכל המדקדק בכך - וכפי שרש"י מפרש, שאין הוא נכנס "לפנים משורת הדין" אלא נוהג כפי שהדין מחייב בלבד, סוף בא לידי כך, - שיצטרך להזדקק לצדקה, חס ושלום. - כלומר, המדקדק בזה לעשות רק כמו שהוא על פי דין - סופו שבא לידי כך חס ושלום, שיצטרך הוא עצמו להזדקק לקבלת צדקה ח"ו, וגם, כי כלנו צריכים לרחמי שמים בכל עת, - רחמים מן השמים הנמשכים על ידי באתערותא דלתתא - בהתעוררות העבודה למטה דוקא בכל עת ובכל שעה, לעורר רחמינו על הצריכים לרחמים, וכל המאמץ לבבו וכובש רחמיו, יהיה מאיזה טעם שיהיה - גורם כך למעלה, לכבש וכו' - את הרחמים שלמעלה, חס ושלום.