קודם כל- ממש חשוב לא להדחיק את הפחדים אלא להתמודד איתם בצורה נכונה. יולדת לחוצה- זה ממש לא מומלץ...

לכן, לדעתי כדאי לשוחח רבות עם אחיות/גיסות/חברות טובות שכבר ילדו ולנסות להבין את מקור הפחד האמיתי.

יכול להיות שגם שווה לעשות הכנה ללידה מהירה עם דולה טובה (נראה לי שלהגיע רגועה ללידה, שווה המון כסף...)

ולשאלותייך:

1) עוצמת הכאב מהצירים משתנה מאד מאישה לאישה. יש דרכים רבות להתמודד עם הכאב ולנסות להקל, כדאי ללמוד היטב:

מקלחות, כדור פזיו, מכשיר איזי טנס (נראה לי שככה קוראים לזה), קצת עיסויים. ובטח יש עוד דרכים שאני לא זוכרת/ לא יודעת...

2) לא יודעת עד כמה זה שכיח, אבל כאן צריך להשאיר קצת לקב"ה... אולי לברר ולהגיע לבית חולים שבדר"כ יותר רגוע...

3) אני מאד פחדתי מהזריקה עצמה- זה היה נשמע לי הכאב הכי גדול שיש, והאמת שבקושי הרגשתי...

גם לי הפריע שמוציאים את בעלי והייתי מעדיפה שישאר, אבל בדר"כ המיילדת ממש נחמדה, מחבקת ותומכת בזמן הזה.

4) לא מרגישים כלום!!!!! לא תאמיני אבל זה המצב....

5) גם כאן- להתפלל לה', להיות רגועים ולהרפות- זה יכול מאד לזרז ולקדם את הלידה, ללמוד נשימות, ולעבוד בשיתוף פעולה עם מיילדת (גם דולה יכולה לסייע בכך)

6) כשאת עם אפידורל- לא מרגישים כלום! מי שלא לוקחת אפידורל- נותנים זריקת הרדמה- וגם אז לא אמורים להרגיש (אבל בזה אין לי נסיון)...

בקיצור, חשוב מאד להבין ממה נובע הלחץ, להרפות וללמוד ממקצועיות דרכים להתמודדות והקלה.

יש לך המון מקום באיך תתנהל הלידה, וכמובן- להתפלל!!! למצוא מי האנשים הנכונים שירגיע אותך שהם איתך בלידה...

לגבי הצירים- תתפללי חזק כל יום, תני צדקה ותבקשי שבזכות ר' מאיר בעל הנס ה' ישמע תפילותייך ויציל אותך מקללתה של חוה.

לגבי עומס בחדר לידה- למה את פוחדת שיהיה? ושבגלל זה לא תקבלי אפידורל? הרי אם תהיי בלידה פעילה, בשלב שבו כבר יכולה להתקבל ללידה, יכניסו אותך, אפילו למיטה שבקבלת יולדות, ותקבלי גם אפידורל! אין מה להילחץ רק להכין את הבעל היטב היטב לכך שעליו להיות מאוד דומיננטי נחרץ, ולדרוש בתוקף כל מה שאת רוצה וזכאית לו.

בית החולים מקבל עלייך אלפים. את בפירוש יכולה לאיים שאם את לא מקבלת אפידורל את עוזבת לבית חולים אחר. שמעתי כבר על כמה בנות שזה הציל אותן. אבל חושב שבעלך יהיה זה שידרוש, את לא בטוח תהיי בכושר...

זריקת האפידורל ממש לא כאבה לי. אני בכלל לא זוכרת אותה.

מפחדת שיוציאו את בעלך? מה פתאום שיוציאו? מי ולמה ומתי? בעלי לא מש ממיטתי עד סוף הלידה!

החתך- לצערי עברתי אותו, כי העובר איבד דופק, ורצו להעיף אותו החוצה. תקשיבי לי טוב, לא מרגישים את זה בכלל!!!! הכלי בו משתמשים הוא חד כ"כ שאין סיכוי להרגיש את זה, כ"כ מהר וכ"כ דק שזה לא מורגש. ומה גם, שעושים את זה ברגע של שיא הציר. כך שהיולדת בהיסח הדעת לגמרי ולא מרגישה בכלל!!!

התפרים- את האמת זו הייתה בשבילי חוויה מוזרה ולא הכי נעימה. לא הרגשתי, אולי בגלל האפידורל, אבל זו הייתה תחושה מוזרה שיושב מולי גבר עם חוטים ומתעסק שם... מאוד משונה... אבל מצד שני, הייתי כבר עם אוצר ביד! לא היה אכפת לי כלום!!!

לידה קלה, נשמה!!!!

וקחי הרבה אוויר ואמונה!!!

אלוקים יצר את גוף האישה כך שיהיה ראוי ומתאים ללידה, אל דאגה!!!!

אתן מקסימות ומרגיעות! תודה!

רק אציין שעשיתי קורס הכנה ללידה והשגתי איזי טנס.. ובכל זאת מפחדת..

ולגבי היציאה של הבעל בחדר לידה- התכוונתי בזמן קבלת האפידורל, הבנתי שנשארים רק עם המיילדת והרופא.. 

אנסה להרגיע טלפונית..

אין לי כוח לכתוב כ"כ הרבה.

הנה חוזר של משרד הבריאות בעניין. את יכולה להדפיס ולקחת איתך לחדר לידה

http://www.patients-rights.org/uploadimages/presence_of_an_escorte_at_a_physical_examination.pdf

"אסור להכריח אותו לצאת...."

אף אחד לא אמר ולא רמז להם כלום. לכן בכלל לא ידעתי שקיים המושג של "להוציא". נשמע לא טוב בכלל.

אני יודעת שבשע"צ מוציאים את כולם בזריקת האפידורל ורק המיילדת נשארת!!

אני הכי רוצה בעולם שבעלי ישאר איתי, אבל כמו שהבנתי זה בלתי אפשרי..

למה שיהיה בלתי אפשרי שהוא ישאר?

מה הם כבר עושים שא"א שיהיו נוכחים?

בעלי עמד, הסתכל, תיאר לי אח"כ במדויק מה עשו שם, חחחח....

ואמא שלי עמדה לפני, חיבקתי אותה בכל הכוח כדי לוודא שלא אזוז...

מוזר לי העניין...

סך הכל זו באמת מחט מפחידה.

אבל אם לאישה זה חשוב - אין להם סיבה אמיתית להוציא (זה לא ניתוח שצריך סטריליות), ולכן לפי מחוק הוא יכול להישאר.

אבל אם היולדת תבקש שישארו איתה אני לא חושבת שתהיה להם בעיה.. פשוט זה בי"ח של דוסים, וכל דבר שכרוך שמראה לא צנוע- מוציאים החוצה

שמוציאים את הבעל בזמן האפידורל, או שאני כבר לא זוכרת מה היה אצלי?

1. כמו שכתבו לך, אצל כל אחת עוצמת הכאב וההתמודדות היא שונה.

יש כאלה שעל ציר בעוצמה מסוימת יתפתלו ויש שיגידו שהוא נסבל ולא נורא. זה מאד תלוי בסף הכאב של היולדת.

בלידה הראשונה נתתי לעצמי לסחוב ולא לקחת אפידורל, אמרתי שאקח בשלב ארגיש ממש צורך ועד שהצורך הזה הגיע התינוקת היתה כמעט בחוץ

אני גם יכולה להגיד שרוגע וריכוז ומחשבות טובות עוזרות מאד.

בלידה השלישית שלי הגעתי רגועה מאד. בצירים הלכתי או ישבתי על כדור פיזיו, ניסיתי לנשום בצורה שנוחה לי (לאו דווקא עמוק) ולעצום עינים ולהתרכז בתחושה של התינוק מתקדם החוצה. ממש דמינתי אותו מתקדם, ניסיתי להרפות את הדרירים מטה ולהפחית לחץ.דיברתי איתו ועודדתי אותו לצאת החוצה וממש אמרתי לו כל הכבוד ושאני רוצה כבר לראות אותו

ככל שהייתי רגועה יותר הצירים כאבו פחות והלידה התקדמה מהר יותר.

2. עומס לא ניתן לשליטה, בכל בית חולים, בכל שעה שהיא. תמיד עלול להיות עומס. אם תהיי בשלב מתקדם יותר יכניסו אותך לחדר לידה מוקדם יותר מאחרות שנמצאות בשלב פחות מתקדם.אפידורל זה באמת עניין בעיתי (לא יודעת מנסיון אישי, לא לקחתי אף פעם)

אני יודעת שאפשר לקחת בינתיים משככי כאבים אחרים עד שמרדים מתפנה ומגיע.

3.לא יודעת, לא לקחתי.

4. החתך אצלי היה צורב כשחתכו, כמו כשנשרטים בטיול מקוץ. לא נורא. זה באמצע ציר, הראש של התינוק לוחץ מאד על הפתח ובעצם לוחץ על קצות העצבים ומונע הולכה עצבית של הכאב למוח באותו רגע מהמקום ולכן לא מרגישים. הצריבה היתה בדיעבד.

5. לא יודעת. כמו בשאלה 1 נראה לי...

6. אני הרגשתי שתפרו. בלידה ראשונה קיבלתי זריקות הרדמה מקומית (לא נעים אבל בסדר) והרגשתי מן משיכה כזו שהרופאה תפרה (המשיכה של החוט, מסתבר). בלישה השניה לא חתכו אבל הייתי צריכה תפר וחצי. הרופא אמר לי "זה שלוש דקירות של תפירה או שלוש דקירות הרדמה מה שתרצי". בחרתי בלי הרדמה ובאמת זה לא היה שונה מהפעם הקודמת. לא כואב יותר.

בשלישית לא היה צריך כלום

בהצלחה, לידה קלה ומהירה ושתצאי בידיים מלאות.

מבחינת הפחד מהכאבים-

לי מאוד עזר הידע, לדעת מה הולך להיות (בערך) בלידה,לעשות סיור בבי"ח, קורס הכנה ללידה (דבש מסלע-מומלץ ביותר..)

אבל הכי הכי-

לטבול במקווה בחודש תשיעי-אני ביקשתי מהבלנית קצת להישאר במים להתפלל והרגשתי שה' ממש ריחם עליי ונתן לי כוחות..

לא לקחתי אפידורל, אבל בעלי היה איתי (בלניאדו) כל הלידה ולא הוציאו אותו..

ולי תפרו- ונתנו לפני זה זריקה כדי שלא ארגיש ובאמת לא הרגשתי- וגם את התפרים לא הרגשתי בכלל..

מקווה שעזרתי..

שיהיה ב"הצלחה ובשמחה!

אמנם עוד לא ילדתי אבל הגיעה אליי חוברת מדהימה בשם "ללדת כמו בת מלך" של תמרה אשד מצפת וחוץ המידע על הלידה עצמה יש בה הרבה חומר על מחשבות חיוביות לקראת הלידה ובמהלכה, החומר כתוב בצורה מאוד מרגיעה (בגישה טבעית)

אם נראה לך שעוד תספיקי להשיג את החוברת לפני הלידה ואת מעונינת אשמח למסור לך פרטים באישי

שתהיה לידה קלה ושמחה

יש לי חברה שהמידע רק מפחיד אותה ולא עוזר לה להרגעה. האם גם את כזאת?

נראה לי שמה  שצריך לדעת שהכל בידי ה',, ואין דבר שהוא עושה לנו שאנחנו לא יכולים לעמוד בו. ואם יש לנו מנת סבל אנחנו צריכים לעבור אותה ולא עוד טיפה יותר מכך.

ובסה"כ הגוף שלך יודע ללדת.

השאלות שלך טובות והתשובות של כל קודמותי, מצוינות.

כל הזמן שנשאר לך עד רגע הלידה- תעודדי את עצמך שהכל הכל ממנו,

לי אישית מאד עוזר התחברות לשיר עצמתי, יש כאלו שדמיון מודרך.

תחפשי מה הדבר שהכי מרגיע אותך תתרגלי אותו עד הלידה ותשתמשי בו ברגעי האמת.

מכיוון שילדי כבר אי אלו לידות, אני יכולה לספר לך שאני מחכה בקוצר רוח ללידה המתקרבת (עוד 4 חודשים, י-ש!), ואני מרגישה בכאבים- מתיקות מיוחדת.

מקווה שעזרתי,

שמפחדות מכל כאב קטן ומכל בדיקת דם, ולא סובלת שאומרים לי 'זה לא כואב', וזה כן כואב.

הצירים באמת כואבים, אבל אם מגיעים בזמן לבי"ח ולא מתעכבים בבית יותר מידי  - אז את כבר יכולה להיות עם אפידורל בצירים הבאמת כואבים. אני בעד אפידורל!!!

אפשר להתקשר לבי"ח לפני שבאים לבדוק אם יש עומס - אם כן יש סיכוי שיגידו לך שכן, גם הם ישמחו אם תגיעי לבי"ח אחר כשאצלם עמוס.

הזריקה של האפידורל ממש בסדר - חויתי על בשרי ואני פחדנית ממש בקטעים האלה, זה כאב לי הרבה פחות מבדיקת דם רגילה.

את החתך שחתכו לי לא הרגשתי, בלידה הראשונה בגלל האפידורל, ובלידה השניה מרוב כאבים (בלי אפידורל לצערי) כנראה לא שמתי לב לחתך...

התפרים - אם את מרגישה תגידי להם, הם מזריקים הרדמה מקומית, ואפשר להוסיף עוד ועוד הרדמה אם את מרגישה צורך. קצת מרגישים אבל אחרי לידה, מי סופר כאבים כאלה???

לדעתי התפרים כואבים יותר בימים שאחרי - קשה לשבת וכו', וקשה להתאמץ בשירותים. כדי לאכול אוכל שלא עושה עצירות ולהקפיד על יציאות בזמן. אם צריך - תבקשי בכיף חוקן כדי שלא יהיה לך לחץ גדול על המקום מרוב מאמץ. (סליחה על התיאורים...)

במקרה של ניתוח לפחות זה לא כואב כו לידה, רק ההתאוששות אח"כ יותר קשה. ואקום גם לי נשמח מזעזע... מצטערת

אם התינוק גדול אולי תנסי לידה בכריעה או תנוחה אחרת שהיא לא שכיבה כדי לתת לכח המשיכה לפעול את פעולתו

גם אני נורא פחדנית מכל כאב קטן וכ"כ מבינה אותך.

תבדקי על הבי"ח שאת הולכת אליו - מה היחס שלהם לבעלים במן הלידה. (בבי"ח דתי מן הסתם יותר קשוחים)

והכי מרגיעה - ששנים על גבי שנים, נשים יולדות ויולדות, וחוזרות הבייתה בריאות ושלימות ומאושרות ורזות, ואפילו יולדות שוב!

בהצלחה!

וגם קורס הכנה ללידה.. ככל שיודעים יותר פוחדים פחות..

כי הפחד הוא נובע ממשהו לא מודע ולא ידוע..

כשנכנסתי לתשיעי אמרתי:די. לא צריכה יותר מידע. הכנסתי לי בראש שני דברים:

1. לידה קטן עלי. זה שום דבר ובכלל לא כואב. צחוקיות.
2. העובר ברחם שלי ושנינו ברחמי ה'.

ב"ה היה טוב.

1. חיכיתי שהצירים יהיו בלתי נסבלים. כמה שהיה בלתי נסבל - זה היה נסבל וחיכיתי להכי גרוע - וזה היה עוד לא הכי גרוע.
2. היה עומס - ולא הרגשתי. כי לא היה לי ניסיון וחשבתי שהכל כרגיל והכי בסדר.
3. כשהציעו לי אפידורל - לא חשבתי שצריך ורק פחדתי שיהיה ממש גרוע ולא אקבל. ולא היה צריך.
4. לא רציתי חתך והתאמנתי עם האצבעות ועם אפי-נו. ולא עזר לי. גם חתכו וגם נקרעתי ולא הרגשתי בכלל. אני חושבת שאילחשו לי את המקום.
5. אמרו לי או וקום או ניתוח. ברור שוקום. ולא הרגשתי כלום ולא הבנתי מה ואיך עשו שם. לא ראיתי.  ניתוח נראה לי סוף. 
6. את רוב התפירה לא הרגשתי ורק על הקרע צריבה שאני לא זוכרת וחשבתי שזה לא נורא אחרי לידה טובה כזו. וזו היתה תופרת ועוד התבדחתי איתה אם אפשר להזמין שימלה. אחרי זה מאד שמרתי על הגיינה ולא לדחוק ולהתיישב וללכת בזהירות. וזה עבר מהר.

אקיצר-טוב שאת אומרת בדיוק ממה את מפחדת ומקבלת עצות על זה.

עוד עצה - כל פחד - להודות בו ולהתפלל עליו ולבקש מה את רוצה שיהיה שם. וגם לבקש שה' ירחם עלייך ויעזור לך לקבל כל מה שיהיה שם בדיוק איך שזה בא.

לידה קלה ושמחה לך.

בגדול, לידה זה מפחיד, זה כואב, ויש ממה לחשוש בכל סעיף, אבל- כשאת בתוך לידה את כולך מלאה אנדרנלין ואנדורפינים ואת פשוט רוצה שזה יתקדם וימשיך ויזוז, את בתוך זה את לא מסתכלת מבחוץ...

1. הצירים- לעניות דעתי עד קרוב לפתיחה מלאה אפשר לומר שהם עוד איכשהו נסבלים, יש שלב שהם לא נסבלים אבל אז מגיע שלב הלחיצות שנהוא נסבל ויתר. בקיצור- עד שתרצי לצאת מדעתך היא כבר תחזור אליך. אגב, אם אפידורל ישפיע עליך, אז תורידי את החשש הזה.

2. אם את ממש רוצה אפידורל אז מההתחלה תנקצי לצוות בעיניין. דבר שני, תזכרי תמיד שדורות על גבי דורות ילדו מלא תינוקות בלי אפידורל ואת יכולה ואת מסוגלת (למצב שבאמת פתאום לא יוכלו לתת לך) ואם לא יוכלו לתת לך אז כנראה הלידה כ"כ מתקדמת שפתאום תלחצי ותראי את התינוק בחוץ

3. הזריקה די נסבלת (מה שמפריע זה הצירים תוך כדי הזריקה)

4. מי אמר שיעשו לך חתך, ולא מרגישים אותו או בגלל האפידורל או בגלל שזה תוך כדי ציר

5. לא מבינה בזה

6. את כבר אחרי הלידה, לא מרגישים את זה, יש לך תינוק!!!!!איזה כיף, מה זה משנה התפרים...בעז"ה תוך שבוע שבועיים הם ינשרו להם ותשכחי מהם.

המון מזל טוב!!יהי הבסדר בעז"הנשמה!

שימי לב שיש חובת פיקוח מרגע שיש במשפחתון 7 ילדים. גם שלך נחשב בספירה (אם הוא איתך במשפחתון).

דבר שני תעשי ביטוח. זה לא קשור לפיקוח, אפשר גם אם המשפחתון לא מפוקח.

במעט תינוקות בערך 3.

ביטוח למה הוא מיועד?

נראלי אמרו פעם שזה 50 לשנה לילד אם לא טועה..

לק"י

שיכלול:

מספר ילדים שבטיפולך.

ימי עבודה ושעות.

ממתי עד מתי בשנה את עובדת.

האם כולל אוכל או לא.

מה עושים במקרה של עזיבה (יש מקומות שמבקשים תשלום על החודש שאחרי העזיבה).

מה עושים במקרה שאת חייבת להיעדר.

מה קורה במקרה של איחור מצד ההורים.

מה הנוהל לגבי תינוק חולה (לא לשלוח מראש עם חום/ דברים מדבקים, ואם חולה באמצע היום- שההורים יבואו לקחת).

המטפלת אצלינו מודיעה מראש בחוזה שהיא לוקחת 3 ימי חופש במהלך השנה, ומודיעה עליהם שבוע מראש.

בתחילת שנה לתת לוח עם ימי חופשה.

להוסיף סעיפים- במקרה ופורצת מלחמה (או לכי תדעי...עברנו כבר קורונה) הילדים לא מגיעים.
מה אז?
האם הכסף יוחזר להורים, או ישאר אצלך?
בזמנו המטפלת של בני הייתה הוגנת ומחצית מהכסף חזר להורים מחצית הלך אליה.

חוזה כזה מפורט זה הכי חשוב!!

ובאמת מקקובל 3 ימי חופש שאת יכולה לקחת לך, עם עדכון מראש.

לדעת מה עוד יהיה בדור הגאולה שלנו.

לק"י

בדיוק השבוע חתמתי על חוזה לשנה הבאה, אבל אנחנו איתה עוד מלפני הקורונה, ועברנו יחד גם קורונה וגם מלחמות😅

אולי באמת נשאל אותה.

בכל מקרה לא משלמים על שירות שלא קיבלתי...

למטפלת שעובדת נקי ומפרישה לעצמה ביטוח לאומי- במקרה של חלת תקבל פיצויים מהמדינה

מטפלת שלא דואגת לעצמה- בעיה שלה...

(יום יומיים שבוע אני אספוג... חודש כמו בקורונה- אין מצב )

לק"י

ככה לפחות זכור לי.

והמטפלת שלנו עובדת מסודר והכל. אז היו פעמים ששילמנו רק חצי תשלום, היו פעמים שהיא החזירה, והמדינה שילמה לה.

בכל מקרה, הייתי דואגת שזה יהיה מעוגן בחוזה.

לא חושבת שזה קורה בשום מקום אחר בשוק הפרטי

וזה לא שיש למטפלת הרבה הוצאות במקאה של השבתת משק אלא אם כן היא דוכאפרת מקום

ולרוב התשלומים התבססו על הוכחת ירידה בהכנסה... אז מי שה

ביטולים של 'כוח עליון' כמו מלחמה מי משלם עליהם?

אוכל- מי מביא? איך הילדים ישנים במה וכמה זמן.

האם יש הגבלה על מספר הילדים

מה עושים כשאת או ילדייך חולים ח"ו

איך משלמים? מתי?

בכללי מציעה לשאול את הai על נקודות שצריך לים לב אליהם. אולי הוא יכול להכין לך גם חוזה.

המטפלת שלנו הכניסה לחוזה, שהילד יצולם בתמונות וסרטונים. לא יודעת כמה זה נצרך.

אותן ללוז וזה היה תענוג..

בהתחלה היא כן זורמת עם הלוז שלהם ולאט לאט מזיזה אותם לכיוון הלוז של כולם..

נגיד התחילו להיות עייפות בשמונה וחצי אז משכה אותן עם משחקים עוד רבע שעה עד שבסוף התחברו לשנת בוקר של כולם בתשע.. או להפך, השכיבה אותם עוד לפני שהתחילו להיות ממש עייפים.. בהתחלה קצת שכבו עירניות במיטה ואז התרגלו לשעה הזו. 

את החוזה של המטפלת של הבת שלי

ולהשיג ציוד בשביל זה..

אפשר מקבוצות מסירה

מאוד מקל שיש לך תשתית נוחה לטיפול..

נגיד טרמפולינות שיוכלו גם להירגע וגם לאכול בהם

משטח פעילות גדול שיהיה לכולם מקום לשחק

מזרונים לשינה או שיביאו עגלות..

ולהגדיר אם הם מביאים אוכל מהבית

לעשות לך סלסלאות לכל דבר

בקבוקים תמל טיטולים בגדי החלפה

או נגיד מקום נוח להניח את התיקים ואת יכולה לשלוף לכל אחד מה שהוא צריך..

למוצצים עדיף שיגיעו עם מחזיק מוצץ

ואם לא אפשר לתלות מוצצים על מתלה ייעודי..

או שבטרמפולינות התכוונת להאכיל מבקבוק?

מניסיון עם המטפלת של ילדיי

1. חוזה מסודר. מה קורה בימי מלחמה מבחינת תשלום, שעות, מועד תשלום, ימי עבודה בחגים ובחופש, מה קורה כשאת חולה למשל, תשלום ביטוח, אוכל ראש

2. ביטוח כמובן

3. תנאים ראויים - לולים והאכלה בטיחותית בכסא אוכל. מקום מגודר, משטח פעילות איכותי ומשחקים

4. הצהרת בריאות שלא ידוע על אלרגנים וכד

בהצלחה!

זה כלכלי ומשתלם

גיל 4 חודשים זה מושלם

זה זמן בטן, אוכל, שינה ושוב בטן/גב פחות או יותר

ביטוח זה חשוב גם אם זה פרטי זה לא משנה

חשוב שיהיו לך את הכללים שלך להורים מין הודעה כזו שלא יהיו אי נעימויות לגבי תשלומים, לוח חופשות וכו

לולים שאת צריכה לקנות, משטח פעילות ומשחקים

זה מה שעולה לי כרגע

אני הפסקתי רק כי היה לי קשה להיות בבית כל היום, אם יש לך עוד שאלות נשמח לענות 🙂

1. כי את אוהבת את זה

מכירה הרבה נשים שהגיעו לזה מתוך שיקול כלעלי, חוסר בהשכלה לצאת לשוק העבודה, רצון להישאר בבית עם התינוק שלך

בסוף בסוף- כל הנל לא ישנה אם זה לא משהו שאצ אוהבת (לא רק בסדר עם זה... ממש אוהבת)

זה עבודה קשה גם אם משתלמת, לבד. ושוחקת

ובסוף הנסיבות למה התגלגלת לזה לא יעזרו לך אם אין לך את הדרייב הפנימי וההנאה מלטפל בתינוקות

(ומי שאוהבת את זה ממש זורחת ורואים עליה... וזה גם מגיע לילדים)

2. תנאים

המקום צריך להיות מותאם לטיפול בתינוקות, כם טם זה הבית, צריך להיות נקי ובטיחותי יותר ממה שאני מקפידה בבית שלי...

שיהיה ציוד מתאים

3. יכולת להתמודד עם הורים... להיות מטפלת זה לא רק לטפל בתינוקות... מאחורי כל תינוקת עומדים הורים עם דרישות וציפיות והם לא תמיד נחמדים

4. שקיפות... כלפי ההורים בעיני זה המפתח להצלחה, רוב התקלים זה על דברים שלא ציפו להם, אם הכל יהיה גלוי  סעיך 3 יהיה יותר קל

5. חוזה מסודר על *הכל*

ימי חופש, בלתמים. מחליפה, שעות עבודה, תפריט, ציוד, השבתת המשק, תשלומים, עזיבות, מספר ילדים, אוגוסט - הכל!!!! - כנל סעיף 3 יהיה יותר קל

6. ביטוח- חשוב מאוד וזה גרושים, זה מושת על ההורים וזה מעיד גם על רצינות

כשאני שומעת מהמטפלת גם על זמנים פחות טובים של הילד, או כשהיא שולחת לי הודעה- אם היה משהו בבוקר, כי הוא לא כרגיל, זה נותן לי תחושה שהיא לא מייפה את המציאות.

(לא אומרת לבעס את ההורים כל הזמן, ולנסח דברים בצורה נעימה. אבל כן לשתף ולחשוב איתם אם נראה שמשהו לא כרגיל אצל הילד).

ובמקביל, לשתף בדברים טובים, לספר סיפורים שהיו. זה תמיד כיף לשמוע.

לק"י

בהתחלה הייתי מעדכנת במהלך היום איך הילד- מתי נרדם, מתי אכל.

בהמשך אפשר לשחרר, ולעדכן בסוף היום.

אבל יש הורים שבטח ירצו יותר עדכונים במהלך היום, בעיקר אם זה ילד ראשון. אז כן חשוב להגיע איתם לאיזושהי החלטה. כי מן הסתם שאת לא עם הפלאפון כל היום וכל היום מצלמת ושולחת להורים תמונות. רצוי שתהיי עם הילדים🤭

רק שתדעי שיש היום נשים שמתעסקות עם זה

במכון פועה ובעוד ארגונים

זה הכי מובן הקושי שלך

ממליצה לך לחפש מישהי כזאת שתרגישי בנוח

לתחתונים

במיוחד שבמקרה שלי זה כל הזמן

באמת שבחצי שנה האחרונה אולי חודש וחצי במצטבר היינו מותרים

נשמע קשה כל כך!

אולי כדאי לך לעבור לגלולות?

אני עם יסמין, ומצרפת חפיסות וחודשים ברצף אני בלי מחזור. אם את גם ככה רוצה למנוע זה יכול להיות פתרון טוב

אני לא רוצה למנוע

ועוד OCD והרבה טבילות והרבה שאלות. ממש חיבוק ענק זה סיוט נוראי.

אני רואה שכתבת שאת לא מונעת, את בבירור רפואי כלשהו על מה הדימומים? אני לא מבינה בזה רק מעלה, מניחה שכבר חשבת על זה.

הלוואי שייגמר כבר במהרה, וכל המתח הזה ילך איתו.

כרגע אומרים לי שזה תגובה של הגוף אחרי התקן הורמונלי

אבל כברו כמה חודשים והדימומים התחילו עוד עם ההתקן

לק"י

מכירה אישית את מי שפרסמה, ומניחה שהיא חלק מהתוכנית (אשה מקסימה):

בעיקר מזדהה עם האובססיה בהכנה

לוקח לי שעות

אשמח לדבר. 

וגם אני מכירה את המי שפירסמה את התוכנית "ותמצאנה", מומלץ.

האמת כרגע שOCD זאת הבעיה הקטנה

אני רוצה לטפל בזה בלי קשר

אבל גם בלי זה יש כאן חתיכת התמודדות 

אני רק אתן לך חיבוק חזק חזק חזק!!!!

מבינה עד כאב עד כמה זה קשה וכואב

הרגשתי את זה על בשרי יותר מדי...

אני בימים כאלו הייתי מפצה את עצמי באוכל שווה, קניות מפנקות, מזמינה סל מפנק בשיין (גם אם את רובו החזרתי)

היינו יוצאים למסעדה, לטיולים. מנסים להיות הכי ביחד בכיף שיש גם אם זה מרחוק.

הלוואי והייתי יכולה להסתכל לך בעיניים ולהגיד לך- עוד יבואו ימים טובים.

הם יבואו בעז"ה,

אבל כרגע, אני יודעת עד כמה החור שם עמוק ושחור

אתפלל עלייך שתזכי לטבול בקרוב בבריאות, שבמחה , בקדושה ובטהרה, ללא שום עוגמות נפש בדרך

ותזכו לשפע ברכה והצלחה.

זוכרת אותך

וזה ניסיון שבאמת אין לי מושג איך הצלחת לעבור

 מרגיש כאילו האמצעי מרחיק מהמטרה... (גם אם איננו יודעים את טעמי המצוות)

אני לא רב מן הסתם, אבל חייבת לציין כשקוראת אותך:

לא יודעת מה את כן היית שומרת בעבר (כשאת אומרת שאז שמרת פחות), אבל "ליבת האיסור" מצומצמת משמעותית ממה שנהוג היום, כמו שאת בטח יודעת, ואם זה מביא לכל כך הרבה כעס, ובלשונך "שנאה", ומרמור - הייתי משתפת את בעלי בעשיית חושבים שוב בעניין הזה, ושוקלת לחזור במקרה הייחודי שלכם לשמירת "ליבת האיסור" ולו לתקופה מוגדרת. ההתחזקות שלו לא אמורה לפגוע ככה בזוגיות שלכם.

בטח כשזה נוגע להלכות טהרת המשפחה

לבי על פותחת השרשור

היא מתארת מצב כואב מאוד!

והלוואי וימצא פתרון

אבל ממש להזהר עם עצות הלכתיות בתחום

בטח באופן פומבי

מי שרוצה יש לו לאן לפנות ועם מי להתייעץ

ובעיקר שולחת חיבוק

מאחלת שכנגד כל הצער תזכו לשפע ברכה 🙏🏻

אם אתם רוצים למנוע ותהיי במצב של עצות,

ייתכן ויש לי עצה בשבילך.

(ייתכן כי אי אפשר להבטיח אם זה יעבוד אצל כל אשה)

מבינה אותך מאוד!

באמת אין לי מה להוסיף חוץ מזה שזה סיוט ושאני מבינה אותך. באמת שנסתרות דרכי ה'

אולי אפשר להבא לצרף מכתב עם הסבר שלך. כך הדריכו אותי, מפרטת ממש איזו בדיקה זו, וֹאם כאב לי נגיד כשבדקתי, וכמה זמן כבר ננסה,  ומתי ההתקּן הוצא וכו וכו כל מה שיכול להיות קשור.

ואת ככ גיבורה שכבר 3 חודשים מנסה שוב ושוב בדיקות.

בהצלחה ושתזכי להנות בחוש (-להרגיש ממש) משכר הטרחה

99 אחוז עלי ואני מתמודדת עם כזה הרבה

אז את המעט שהוא כן יכול לעשות, שיעשה כמו שצריך

והרב הזה פשוט לא מספיק בקיא

ואם הוא היה שולח לרב אחר אני חושבת שלא היתה בעיה

ועכשיו גם הבדיקה עצמה נעלמה

ואני פשוט לא מתכוונת להשתגע שוב עם בדיקות והפסקים, באמת שלא.

מצד שני זה היה הרב הכי קרוב

ואת כל המרמור שלי אני מוציאה עליו

והוא לא יודע לתמוך נפשית ובורח למערה שלו

ורק מעצבן אותי יותר

ובכללי מנצלת אחסון לגובה כמה שאפשר.

אם את שומרת בגדים גם שקטנים עליהם אז שקיות ואקום בתוך ארגזי מצעים או מדפים עליונים/מעל ארונות

חייבת אותה

ואני שואלת לגבי בגדים של יומיום לא אחסון

שכל המיטות יהיו עם ארגזי מצעים עמוקים זה המון אחסון..

אפילו שולחן סלון ראיתי שיש עם כמו ארגז כזה.

ואם אין ארגז מצעים אז אפשר לשים קופסאות שקופות גדולות מתחת למיטב של הילדים ולאחסן שם.

אם יש אפשרות לאחסן אצל ההורים בגדים שכבר קטנים/עגלות /ציוד שמשתמשים רק פעם ב...

אני אישית מעבירה הלאה בגדים שקטנים לנו אבל לשמור אצל ההורים זו אופציה טובה.

השידה נמוכה ולכן עדיף במקומה ארון גבוה עד התקרה.

את יכולה גם לתלות ארון מעל המכונת כביסה שיתן לך עוד אחסון.

אם יש מקום במסדרון אפשר לשים ארון צר כזה לעוד אחסון

אני מחפשת איל להוסיף ארון או מקום לבגדי היומיום שלי ושל בעלי

אחסון אני מאלתרת

אבל להתלבש נמאס לי מהצפיפות הנוראית הזאת במדפים

סליחה על השאלה...

אצלנו הבגדים של כולם מאוחסנים בשני ארונות של דלת אחת, ארון של שלוש דלתות, ארון תלייה אחד ברוחב של דלת וחצי וחמישה מגירונים. 11 נפשות... (האחסון מתחלק בין החדרים כמובן)

באופן כללי אני לא מאמינה בארונות גדולים בבית, כי בעיניי הם תופסים מקום...

אני שמתי בארון של הילדים מדף נתלה, שמאפשר לי לאחסן יותר דברים בארון.

ואני שמה בארון דברים בשתי שכבות, קדמי ואחורי.

לילדים שבני 4 ו 6, לכל אחד יש מדף אחד, הדברים הקטנים נמצאים במדפים הנתלים, וחוץ מזה יש מקום לתלייה לכל הילדים.

מהמקס סטוק מדפים כאלה של סידור נעליים, והנחתי את זה מעל השידה, והשתמשתי במדפים לשים בגדים במקום נעליים. מקווה שהבנת למה התכוונתי. עלה לי בזמנו בערך 100 שקל

שמה לך פה דוגמא למשהו דומה:

https://www.ace.co.il/5770029?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_content=731896064861_177204583129&utm_term=&matchtype=&gad_source=1&gad_campaignid=22192422213&gbraid=0AAAAAD9Br5B90G3fJUbCaNw4VGbSF3I30&gclid=Cj0KCQiAnJHMBhDAARIsABr7b854x8zSZ03mL1J1vasi-mqteNlfHCY9qHigZ4eOH9D1glMHstPokPQaAqDHEALw_wcB

איפה הארון נמצא כרגע? הוא לא בחדר שלך?

אם לא ישאיר מקום לעריסה ואת מתכוונת להישאר בדירה לטוח ארוך ובעז"ה עוד ילדים - לדעתי חבל להכניס ארון לחדר אם לא ישאיר מקום למרות שאת לא חייבת ארון עמוק או גדול מאוד.

אצלי ארון עומק 60 ונכנסים בו בגדים גם ב2 שורות אז אפשר פחות ועדיין יהיה לתועלת

זה מאוד תלוי גם מה גודל החדר. אצלי ארון על קיר כמעט שלם 3.2 מטר (הזמנתי 2 ארונות אותו דבר והצמדנו אותם) אם הייתי לוקחת ארון אחד 1.6 היה נשאר לא מעט מקום לעריסה אם הייתי צריכה

ויש גם ארונות במידות שונות שאולי יוכלו להתאים ואפשר אולי להכניס לחדר של הילדה. אצלי באחד מחדרי הילדים יש ארון 1.2 מטר וזה אחלה

אני בכל אופן כן בעד ארון נוסף. וגבוה ככל שניתן. אולי בחדר אחר אפילו? יש לכם? אני אוהבת שלכל דבר יש מקום מוגדר זה פחות בלאגן בעיניים וההפרדה ביניכם לבין הילדה זה יתרון

חדר ממד וחדר הורים

בממד יש את הארון בגדים

מדף אחד לילדה

2 לבעלי

3 לי

2 למצעים ומגבות

ותליה מפוצצת של בעלי ושלי

אני מחפשת להכניס ארון בחדר הורים אפילו שאני ממש לא רוצה

מהארון שלכם

אני אישית שמה מצעים בארגז מצעים של המיטה (שלנו) ואצל הילדים מתחת למיטה יש לי תיבות פלסטיק ענקיות על גלגלים שאני מאחסנת בהן מצעים בין היתר

מגבות - הייתי קונה ארונית שירות לשירותים. חבל על המקום וזה גם לא ככ פרקטי בעיניי שזה לא במקלחת. יש בעיצובים ממש יפים

הארון בממד תופס את כל הקיר? לא נשמע שהוא מאוד גדול. או שהחדר מאוד קטן..

אולי כדאי להחליף אותו לאחד גדול יותר שיהיה על כל הקיר

הפוטרים תופסים הרבה מקום

ואני לא אוהבת 2 עמודות 

לק"י

ואז קל להוציא גם מה שמאחורה.

פשוט שולפים את כל הסלסילה

שלא מתחיל מהרצפה אלא מהאמצע ללמעלה

ואז הרצפה פנויה

או פינטרסט פתרונות אחסון עם ניצול חכם של החלל. אלו פתרונות של נגרות בהתאמה אישית

אבל אם זו הדירה שלכם ואתם מתכננים להישאר ב"ה לאורך זמן שווה להשקיע בזה כספית בעיני.

דוגמה לרעיון - לעשות ארון במסגרת מסביב למיטה כולל נישה מהצד שתשמש אותך כמו שידת לילה אם את צריכה.

מה גודל הארון שיש לכם? נשמע בית ממש ממש פיצי אם את אומרת שבהכנסת ארון לחדר שינה לא יישאר מקום לעריסה..

ארונות מטבח (קצרים ועמוקים) שתולים צמוד לתקרה, משמש כאחסון ולא תופס מקום בחדר/במסדרון. אפשר לבגדים ששומרים, נגיד של העונה הבאה או של מידה קטנה או גדולה. ולעשות שרינק בשקית וואקום שייקח פחות מקום.

מדפים עליונים למשחקים/ספרים/סלסלות אחסון, במסדרון גם אפשר.

ארון מזנון יפה בכניסה לבית שמשמש כאחסון לתיקים מעילים.

ספסל צר קטן שהוא ארגז אחסון לנעליים מחוץ לדלת הבית.

מדף עליון/ארון עליון בשרותים לנייר טואלט או חומרי ניקיון.

אולי אפשר להוסיף מדף יפה במטבח איפשהו ובסלסלות מעליו לשמור גם דברים שלא קשורים למטבח כמו אביזרים לשיער של הילדה.

ופעם שמעתי את הרבנית ימימה מזרחי מתארת את הדירה הקודמת שלהם שהיתה קטנה כברכה ממש, במילים לא מדויקות: עומדת מושיטה יד אחת מגיעה לסיר מושיטה יד שניה מגיעה לנענע העגלה שבסלון.

זה כיף בית קטן, זה מגבש, כולם ביחד. לומדים לא לאגור ציוד מיותר. 

הכל עניין של הסתכלות

ומזל שאני מסודרת וממיינת

וזה באמת מחייב להיות במיון מתמיד

באלי לפעמים להזניח אבל אי אפשר 😂

ותודה על הרעיונות

זה יכול לתת כיוון

אנחנו עכשיו בבירור גם של הנושא.. ממה שהבנתי לבדוק זה לא מזיק

יצאו קצת דברים, עוד כמה דברים ברמה נמוכה.

ברור שלא מזיק לבדוק, אבל זה זמן והתעסקות.

לרוב בתפקודים האלו.

זה גורם לקשיים לימודיים ועלול גם לפגוע בקשרים חברתיים. מביא לקושי בניהול משימות, ארגון הזמן והמקום, איבוד חפצים ועוד.

ממליצה מאד לבדוק את הנושא כבר עכשיו.

כיום ישנן מרפאות בעיסוק מומחיות בשיטת קוג פאן שעובדת בדיוק על התחום הזה של תפקודים ניהוליים.

בהצלחה רבה.

כי ממה שאני רואה, זה קושי יותר ספציפי

ואם באמת זה נובע ממקור אחר, הטיפול הוא אותו טיפול?

ולפעמים זה גם עובר כשגדלים קצת

לא יודעת לגבי טיפול..

אני מאמינה שכל דבר בא על חשבון משהו אחר.

אם האמא משקיעה בניקיון-זה בא על חשבון הזמן והסבלנות לילדים.

ובכללי למדתי בחיים לא להשוות את עצמי לאחרים. מחליטה מהם סדרי העדיפויות שלי ונוהגת על פיהם.

כמובן במקביל לחנך את הילדים לשמור על הסדר והניקיון (אבל שוב, בלי הגזמה)

כלים בכיור, כביסה לא מקופלת, בלאגן של משחקים

הכל בסדר, זה בית וחיים בו

או שרק בשכל אבל בפועל הבלאגן מעצבן?

אני קוראת אותך ומסכימה אבל בפועל מתחרפנת

ברור שיותר נעים כשהבית מסודר, אבל לא מספיק בשביל להקים אותי מהספה😅

בשעות הערב או הבוקר משתדלת שהבית יראה סביר- הדחת כלים, פינוי השיש, לפני שהולכים לישון לאסוף משחקים וספרים...

אבל הבית שלי ממש לא נראה מבריק ונוצץ, הזמן היחיד שהוא נראה מבריק זה בערב שבת, בשאר הזמן הוא נראה כמו בית שיש בו משפחה עם ילדים במגוון גילאים והאמא עסוקה בהרבה משימות בבית ובחוץ והן לא רק לתקתק את הבית.

אני ממש לגמרי בסדר עם זה, אבל באופי שלי אני לא מסודרת במיוחד ומעדיפה לבלות את שעות אחר הצהריים בקריאת סיפור, יצירה או משחק ולא בלסדר או לנקות

לא להשוות אף פעם זה סתם מפחית מהערך!

יתכן שהילדים הרבה מול המסך ופחות ממש במשחקים

ילדים מאד רגועים וממושמעים לסדר וניקיון ועוד...

זה בדם שלהן, אין אפשרות לקום מהשולחן בלי לפנות ולשטוף את הכלים..

גם אצל חמותי זה ככה, אין מציאות של כלים בכיור.

לא לכולם זה קשה להחזיק ככה את הבית, זה בא להם באופן טבעי, הילדים רגילים לבית מאורגן, לאכול מסודר וליד השולחן וזה גם גלגל שמזין את עצמו.

ומתרגלים שמפנים ומטאטאים את הרצפה - זה בהחלט יכול לקרות

בעיניי זה שינוי הרגלים

לא שאני שם לגמרי, כן? בתקופה האחרונה בכלל לא לצערי, אבל זה אפשרי.

לגבי האיך - כשהילדים סיימו לאכול צהריים,מה את עושה? לאיזה משו אחר את מתפנה?

ואז רגע אחד לנסות לנשום בכל זאת אני אחרי יום עבודה ונסיעות וגם אני בן אדם אס אם יהיה לי רגע אחד של ידיים פנויות וילדים לא בוכים או רבים אני כנראה אברח לחדר לנשום רגע של שקט.

או שאהיה עם הילדים בספה

זה לא שאף פעם לא אסדר ..פשוט אתזמן את זה למתי שנח לי ולא ככלל שחייב לקרות בזמן ספציפי

ולכן גם אצלי סביר שתמצאי בלכן  קבוע

בערב מסדרת כמה שיכולה ואס נופלת לספה..יחד עם התינוק על הידיים 

הרי לך התשובה איך את כך ואחרות אחרת

קצב החיים שלך שונה

אולי האמהות האחרות עובדות פחות? אולי הילדים יותר מווסתים? אולי הן לא רעבות ומניקות אחרי שהילדים אכלו? אולי השקט שלהן זה לסדר?

אגב, גמני אוהבת לסדר בערב. מתוך הרגל כי אני עובדת ומעדיפה שהילדים יישנו מוקדם ויהיה לי יותר שקט לסדר כי קשה לי לעצור את עצמי לכל התייחסות שלהם ולהמשיך אז רוב אחהצ פה סביר אבל לא מתוקתק. אני מחכה שיגדלו ובינתיים עובדת קשה על דילול חפצים בימים האחרונים כדי שיהיה פחות בלאגן

אפשר כך ואפשר אולי אחרת. כל אחת והקצב שלה ♥️

כמעט תמיד הבית מסודר ונקי (לא הכל אבל המראה הכללי)

אבל אין לנו ילדים קטנים

וגם כשהיה קטן

היה אחד

לא כמה

אנחנו פנויים לסדר ולנקות באופן שוטף 

ביום רגיל

וביום שסידרתי....

גם אחרי שאני מסדרת הבית לא מתוקתק

ובוודאי אם לא סידרנו....

אצלי גם בדיוק כמוך

רק סוף יום ( או יום למחרת)  עושה סדר

לא מסוגלת להיות סביב זה כל היום

תמיד הכניסה לבית תיהיה נקייה ומזמינה.

שריטה מבית אמא…

זמן הבלגן הוא בדרך כלל בארוחת ערב עד אחרי ההשכבות (כשעה)

שאז אני מיד אחרי האוכל מארגנת את הילדים לשינה והאזור של האוכל נשאר מלוכלך עד שאתפנה לנקות.

כך שאם מישהו יכנס אלי אחר הצהריים בהחלט יראה בית נקי. 

תמיד יש חפצים בכל מקום: תיקים של הילדים, סוודרים, יצירות שהביאו מהגן.

הכביסה תמיד איפשהו בדרך לארון: בסלסילה, במכונה, מחכה לתליה, מחכה לקיפול.

תמיד יש כלים בכיור ואם שטפנו איך שסיימנו גילינו שיש צלחת על השולחן שלא נשטפה או שיש כוס קפה מלוכלכת.

ואנחנו כל הזמן כל הזמן מנקים ומסדרים מנקים ומסדרים.

אבל הכל בנחת ובכייף וברוגע.

לא דחוף לי בית מצוחצח, כן דחוף לי בית רגוע ושלו (ומסודר בגבולות ההגיון כי זה עושה לי רוגע בראש).

בואי אלינו, יש בלאגן בשפע

עד שהילדים הולכים לישון בטח.. אבל גם אחרי לא מתוקתק

והיו גם תקופות שהיה ממש מבולגן באופן קבוע...

בכל מקרה לדעתי הכי חשוב זה להשתדל לא להשוות לאחרים, לחשוב מה משמעותי בשבילך ועל זה להתאמץ ולהשקיע.. 

ופשוט חונכנו לזה. אוכלים וישר לכיור, מסיימים ארוחה שוטפים כלים. אמא ששוטפת את הבית כל יום וכו..

ולדעתי זה גם הרבה תחזוק בשגרה ופחות הגעה למקרי קצה.

להגיד שזה הדבר המושלם, 🤷‍♀️

בסוף היה כיף לחיות בבית מבריק ושכיף להיכנס אליו, אבל זה בא על חשבון דברים אחרים (שנים לא היה גואש או פלסטלינה בבית, רק בחצר בהשגחת אבא😅)..

וכיום גם אני לא מסוגלת שהבית שלי לא נקי, גם אם זה אומר לנקות תנור עם מסיר שומנים בהריון וכן הלאה.. (למה? סתם כי לטעמי הוא לא מספיק נקי 😒).

שורה תחתונה לכל דבר יש פלוסים ומינוסים ובעיניי הכי חשוב לילדים זה לגדול בבית בריא ושמח😄 

בהריון

תקראי על זה קצת וזה יתן לך כוח להימנע..

בעיקרון ממש לא מומלץ מסיר שומנים הוא חזק מאודדד

ואקונומיקה גם לא מומלץ..

ב. אפשר להשיג כמעט כל דבר אם מוכנים לשלם תמורתו. תחשבי אם המחיר שווה לך.

ג. תמיד כדאי לבדוק לאן את רוצה להגיע ומה יכול לעבוד בשבילך בדרך לשם.

ב- כשיודעת שצריכים להגיע אליי, משתדלת לסדר קצת.. אולי מה שאת רואה זו לא המציאות הקבועה😉

יש בתים כאלה

נדירים עד מאוד

היא אמרה לי לי זה מאוד נעים לראות בלגן אצל אחרים

נותן תחושה טובה שלא רק אצלנו ככה😅

מסלולים אין לי כוח ללכת הרבה, זה עושה לי ממש רע אח"כ

סדנא זוגית (חימר נגרות זכוכית או בסגנון)

צימר עם בריכה ואז זה ממלא הרבה זמן וכיף ביחד..

כן יכול להיות רלוונטי, כאלה עם חניה קרובה. אפשר גם שמורות טבע שאפשר לעשות בהם הליכות קלילות ומוצלות.

אני עשיתי עם בעלי בשבוע 39 את נחל הקיבוצים ( ללכת הרבה לא הייתי מסוגלת אבל לשחות כן... 🙃 ) חוץ מזה אפשר להביא איתכם גם משחקי קופסא או משחקים זוגיים וללכת לסיור במקום סגור 

במים המשקל הרבה פחות מורגש וזה ממש מקל.

אנחנו לקחנו צימר עם בריכה (היינו בחופש באמצע שמיני) וטיילנו קצת באזור. הייתי בלי הרבה כוח, אבל ידעתי שללכת קצת כן יעשה לי טוב. אבל ממש אפשר פשוט מקומות עם מים. הכנרת עכשיו ריקה וכיפית וככה גם כל המעיינות בעמק המעיינות ועוד מלא מעיינות בארץ וממש חונים צמוד.

אם את רוצה המלצות מסויימות תכווני באיזה אזור בארץ.

בא לי גם חופש משפחתי מלא זמן לא עשינו,

וממש בא לי צימר עם בריכה אבל הנחתי שבעונה הזו חייבים בריכה מחוממת. 

קנינו כזה לפני כמה שנים

אני בטוחה שזה לא מה שהיה

(אני מדברת על 4 שנים לפחות)

זה חמוד, יש דברים בטח לא רלוונטי לזוג "דוס" אז אפשר לסנן ..

באסה קצת שזה לשימוש חדפ

השפה לא כל כך נקיה, חלק מהקלפים כללו שאלות טריוויה על סצנות מיניות בסרטים, וחלק מהקלפים כללו משימות שפחות התאימו לנו.

אבל כן הייתי אומרת 70% מזה היה מוצלח, מה שבעייתי זה הסגנון וההגשה.

זה תלוי עד כמה מפריע לכם דברים כאלו.

יש להם ערכה שהיא לכאורה לדתיים, אבל בפועל הם אמרו שפשוט הוציאו את השאלות הכי בעייתיות (על צפייה בפורנו ויחסים עם אחרים). היו שאלות כמו "למי בינכם יש הכי הרבה סיכוי לחזור בתשובה?" שזה לא בעייתי בפני עצמו, אבל זה מראה שזה לא באמת מנוסח לדתיים.

הכל יחסים - משחק זוגי לתקשורת אינטימית - התחדשות

בא לי חוויה מתקנת, אבל מצד שני מפחיד ליפול בזה שוב. 

קוראים לזה "הכל יחסים" כתוב שזה כן מותאם לדתיים. מישהי נסתה אותה, ויודעת להגיד אם זה יותר מוצלח?

ועוזר לפתוח דברים על יחסי אישות

וזה בדרך משחקית ונחמדה..

יש גם קצת קלפי פעילות ומשימות

באמת מכל הבחינות. והוא נגיד שדגמנו הרבה משחקים זוגיים והוא לוקח מקום ראשון.

מדבר ספציפית על אינטימיות, מתאים בעיניי רק לזמן שמותרים.

מאוד משחקי, קצת תחרותי, עם שאלות פתוחות וישירות בשפה מאוד נקיה ונעימה.

שווה כל שקל 

עשינו את הדייט שובר שגרה

זוג דוס (בעלי אברך) אבל אם באים בראש פתוח לשיתוף ואינטימיות זה דייט מדהים

הסינון פוגע באווירה...

תוהה אם אולי הם פשוט שינו קצת את הקופסה...

בכל מקרה, מעניין ממש שככה חוֹויתם. תודה.

ומה שלא עבר הצידה

בלי סינונים מראש וכו'