קודם כל- ממש חשוב לא להדחיק את הפחדים אלא להתמודד איתם בצורה נכונה. יולדת לחוצה- זה ממש לא מומלץ...

לכן, לדעתי כדאי לשוחח רבות עם אחיות/גיסות/חברות טובות שכבר ילדו ולנסות להבין את מקור הפחד האמיתי.

יכול להיות שגם שווה לעשות הכנה ללידה מהירה עם דולה טובה (נראה לי שלהגיע רגועה ללידה, שווה המון כסף...)

ולשאלותייך:

1) עוצמת הכאב מהצירים משתנה מאד מאישה לאישה. יש דרכים רבות להתמודד עם הכאב ולנסות להקל, כדאי ללמוד היטב:

מקלחות, כדור פזיו, מכשיר איזי טנס (נראה לי שככה קוראים לזה), קצת עיסויים. ובטח יש עוד דרכים שאני לא זוכרת/ לא יודעת...

2) לא יודעת עד כמה זה שכיח, אבל כאן צריך להשאיר קצת לקב"ה... אולי לברר ולהגיע לבית חולים שבדר"כ יותר רגוע...

3) אני מאד פחדתי מהזריקה עצמה- זה היה נשמע לי הכאב הכי גדול שיש, והאמת שבקושי הרגשתי...

גם לי הפריע שמוציאים את בעלי והייתי מעדיפה שישאר, אבל בדר"כ המיילדת ממש נחמדה, מחבקת ותומכת בזמן הזה.

4) לא מרגישים כלום!!!!! לא תאמיני אבל זה המצב....

5) גם כאן- להתפלל לה', להיות רגועים ולהרפות- זה יכול מאד לזרז ולקדם את הלידה, ללמוד נשימות, ולעבוד בשיתוף פעולה עם מיילדת (גם דולה יכולה לסייע בכך)

6) כשאת עם אפידורל- לא מרגישים כלום! מי שלא לוקחת אפידורל- נותנים זריקת הרדמה- וגם אז לא אמורים להרגיש (אבל בזה אין לי נסיון)...

בקיצור, חשוב מאד להבין ממה נובע הלחץ, להרפות וללמוד ממקצועיות דרכים להתמודדות והקלה.

יש לך המון מקום באיך תתנהל הלידה, וכמובן- להתפלל!!! למצוא מי האנשים הנכונים שירגיע אותך שהם איתך בלידה...

לגבי הצירים- תתפללי חזק כל יום, תני צדקה ותבקשי שבזכות ר' מאיר בעל הנס ה' ישמע תפילותייך ויציל אותך מקללתה של חוה.

לגבי עומס בחדר לידה- למה את פוחדת שיהיה? ושבגלל זה לא תקבלי אפידורל? הרי אם תהיי בלידה פעילה, בשלב שבו כבר יכולה להתקבל ללידה, יכניסו אותך, אפילו למיטה שבקבלת יולדות, ותקבלי גם אפידורל! אין מה להילחץ רק להכין את הבעל היטב היטב לכך שעליו להיות מאוד דומיננטי נחרץ, ולדרוש בתוקף כל מה שאת רוצה וזכאית לו.

בית החולים מקבל עלייך אלפים. את בפירוש יכולה לאיים שאם את לא מקבלת אפידורל את עוזבת לבית חולים אחר. שמעתי כבר על כמה בנות שזה הציל אותן. אבל חושב שבעלך יהיה זה שידרוש, את לא בטוח תהיי בכושר...

זריקת האפידורל ממש לא כאבה לי. אני בכלל לא זוכרת אותה.

מפחדת שיוציאו את בעלך? מה פתאום שיוציאו? מי ולמה ומתי? בעלי לא מש ממיטתי עד סוף הלידה!

החתך- לצערי עברתי אותו, כי העובר איבד דופק, ורצו להעיף אותו החוצה. תקשיבי לי טוב, לא מרגישים את זה בכלל!!!! הכלי בו משתמשים הוא חד כ"כ שאין סיכוי להרגיש את זה, כ"כ מהר וכ"כ דק שזה לא מורגש. ומה גם, שעושים את זה ברגע של שיא הציר. כך שהיולדת בהיסח הדעת לגמרי ולא מרגישה בכלל!!!

התפרים- את האמת זו הייתה בשבילי חוויה מוזרה ולא הכי נעימה. לא הרגשתי, אולי בגלל האפידורל, אבל זו הייתה תחושה מוזרה שיושב מולי גבר עם חוטים ומתעסק שם... מאוד משונה... אבל מצד שני, הייתי כבר עם אוצר ביד! לא היה אכפת לי כלום!!!

לידה קלה, נשמה!!!!

וקחי הרבה אוויר ואמונה!!!

אלוקים יצר את גוף האישה כך שיהיה ראוי ומתאים ללידה, אל דאגה!!!!

אתן מקסימות ומרגיעות! תודה!

רק אציין שעשיתי קורס הכנה ללידה והשגתי איזי טנס.. ובכל זאת מפחדת..

ולגבי היציאה של הבעל בחדר לידה- התכוונתי בזמן קבלת האפידורל, הבנתי שנשארים רק עם המיילדת והרופא.. 

אנסה להרגיע טלפונית..

אין לי כוח לכתוב כ"כ הרבה.

הנה חוזר של משרד הבריאות בעניין. את יכולה להדפיס ולקחת איתך לחדר לידה

http://www.patients-rights.org/uploadimages/presence_of_an_escorte_at_a_physical_examination.pdf

"אסור להכריח אותו לצאת...."

אף אחד לא אמר ולא רמז להם כלום. לכן בכלל לא ידעתי שקיים המושג של "להוציא". נשמע לא טוב בכלל.

אני יודעת שבשע"צ מוציאים את כולם בזריקת האפידורל ורק המיילדת נשארת!!

אני הכי רוצה בעולם שבעלי ישאר איתי, אבל כמו שהבנתי זה בלתי אפשרי..

למה שיהיה בלתי אפשרי שהוא ישאר?

מה הם כבר עושים שא"א שיהיו נוכחים?

בעלי עמד, הסתכל, תיאר לי אח"כ במדויק מה עשו שם, חחחח....

ואמא שלי עמדה לפני, חיבקתי אותה בכל הכוח כדי לוודא שלא אזוז...

מוזר לי העניין...

סך הכל זו באמת מחט מפחידה.

אבל אם לאישה זה חשוב - אין להם סיבה אמיתית להוציא (זה לא ניתוח שצריך סטריליות), ולכן לפי מחוק הוא יכול להישאר.

אבל אם היולדת תבקש שישארו איתה אני לא חושבת שתהיה להם בעיה.. פשוט זה בי"ח של דוסים, וכל דבר שכרוך שמראה לא צנוע- מוציאים החוצה

שמוציאים את הבעל בזמן האפידורל, או שאני כבר לא זוכרת מה היה אצלי?

1. כמו שכתבו לך, אצל כל אחת עוצמת הכאב וההתמודדות היא שונה.

יש כאלה שעל ציר בעוצמה מסוימת יתפתלו ויש שיגידו שהוא נסבל ולא נורא. זה מאד תלוי בסף הכאב של היולדת.

בלידה הראשונה נתתי לעצמי לסחוב ולא לקחת אפידורל, אמרתי שאקח בשלב ארגיש ממש צורך ועד שהצורך הזה הגיע התינוקת היתה כמעט בחוץ

אני גם יכולה להגיד שרוגע וריכוז ומחשבות טובות עוזרות מאד.

בלידה השלישית שלי הגעתי רגועה מאד. בצירים הלכתי או ישבתי על כדור פיזיו, ניסיתי לנשום בצורה שנוחה לי (לאו דווקא עמוק) ולעצום עינים ולהתרכז בתחושה של התינוק מתקדם החוצה. ממש דמינתי אותו מתקדם, ניסיתי להרפות את הדרירים מטה ולהפחית לחץ.דיברתי איתו ועודדתי אותו לצאת החוצה וממש אמרתי לו כל הכבוד ושאני רוצה כבר לראות אותו

ככל שהייתי רגועה יותר הצירים כאבו פחות והלידה התקדמה מהר יותר.

2. עומס לא ניתן לשליטה, בכל בית חולים, בכל שעה שהיא. תמיד עלול להיות עומס. אם תהיי בשלב מתקדם יותר יכניסו אותך לחדר לידה מוקדם יותר מאחרות שנמצאות בשלב פחות מתקדם.אפידורל זה באמת עניין בעיתי (לא יודעת מנסיון אישי, לא לקחתי אף פעם)

אני יודעת שאפשר לקחת בינתיים משככי כאבים אחרים עד שמרדים מתפנה ומגיע.

3.לא יודעת, לא לקחתי.

4. החתך אצלי היה צורב כשחתכו, כמו כשנשרטים בטיול מקוץ. לא נורא. זה באמצע ציר, הראש של התינוק לוחץ מאד על הפתח ובעצם לוחץ על קצות העצבים ומונע הולכה עצבית של הכאב למוח באותו רגע מהמקום ולכן לא מרגישים. הצריבה היתה בדיעבד.

5. לא יודעת. כמו בשאלה 1 נראה לי...

6. אני הרגשתי שתפרו. בלידה ראשונה קיבלתי זריקות הרדמה מקומית (לא נעים אבל בסדר) והרגשתי מן משיכה כזו שהרופאה תפרה (המשיכה של החוט, מסתבר). בלישה השניה לא חתכו אבל הייתי צריכה תפר וחצי. הרופא אמר לי "זה שלוש דקירות של תפירה או שלוש דקירות הרדמה מה שתרצי". בחרתי בלי הרדמה ובאמת זה לא היה שונה מהפעם הקודמת. לא כואב יותר.

בשלישית לא היה צריך כלום

בהצלחה, לידה קלה ומהירה ושתצאי בידיים מלאות.

מבחינת הפחד מהכאבים-

לי מאוד עזר הידע, לדעת מה הולך להיות (בערך) בלידה,לעשות סיור בבי"ח, קורס הכנה ללידה (דבש מסלע-מומלץ ביותר..)

אבל הכי הכי-

לטבול במקווה בחודש תשיעי-אני ביקשתי מהבלנית קצת להישאר במים להתפלל והרגשתי שה' ממש ריחם עליי ונתן לי כוחות..

לא לקחתי אפידורל, אבל בעלי היה איתי (בלניאדו) כל הלידה ולא הוציאו אותו..

ולי תפרו- ונתנו לפני זה זריקה כדי שלא ארגיש ובאמת לא הרגשתי- וגם את התפרים לא הרגשתי בכלל..

מקווה שעזרתי..

שיהיה ב"הצלחה ובשמחה!

אמנם עוד לא ילדתי אבל הגיעה אליי חוברת מדהימה בשם "ללדת כמו בת מלך" של תמרה אשד מצפת וחוץ המידע על הלידה עצמה יש בה הרבה חומר על מחשבות חיוביות לקראת הלידה ובמהלכה, החומר כתוב בצורה מאוד מרגיעה (בגישה טבעית)

אם נראה לך שעוד תספיקי להשיג את החוברת לפני הלידה ואת מעונינת אשמח למסור לך פרטים באישי

שתהיה לידה קלה ושמחה

יש לי חברה שהמידע רק מפחיד אותה ולא עוזר לה להרגעה. האם גם את כזאת?

נראה לי שמה  שצריך לדעת שהכל בידי ה',, ואין דבר שהוא עושה לנו שאנחנו לא יכולים לעמוד בו. ואם יש לנו מנת סבל אנחנו צריכים לעבור אותה ולא עוד טיפה יותר מכך.

ובסה"כ הגוף שלך יודע ללדת.

השאלות שלך טובות והתשובות של כל קודמותי, מצוינות.

כל הזמן שנשאר לך עד רגע הלידה- תעודדי את עצמך שהכל הכל ממנו,

לי אישית מאד עוזר התחברות לשיר עצמתי, יש כאלו שדמיון מודרך.

תחפשי מה הדבר שהכי מרגיע אותך תתרגלי אותו עד הלידה ותשתמשי בו ברגעי האמת.

מכיוון שילדי כבר אי אלו לידות, אני יכולה לספר לך שאני מחכה בקוצר רוח ללידה המתקרבת (עוד 4 חודשים, י-ש!), ואני מרגישה בכאבים- מתיקות מיוחדת.

מקווה שעזרתי,

שמפחדות מכל כאב קטן ומכל בדיקת דם, ולא סובלת שאומרים לי 'זה לא כואב', וזה כן כואב.

הצירים באמת כואבים, אבל אם מגיעים בזמן לבי"ח ולא מתעכבים בבית יותר מידי  - אז את כבר יכולה להיות עם אפידורל בצירים הבאמת כואבים. אני בעד אפידורל!!!

אפשר להתקשר לבי"ח לפני שבאים לבדוק אם יש עומס - אם כן יש סיכוי שיגידו לך שכן, גם הם ישמחו אם תגיעי לבי"ח אחר כשאצלם עמוס.

הזריקה של האפידורל ממש בסדר - חויתי על בשרי ואני פחדנית ממש בקטעים האלה, זה כאב לי הרבה פחות מבדיקת דם רגילה.

את החתך שחתכו לי לא הרגשתי, בלידה הראשונה בגלל האפידורל, ובלידה השניה מרוב כאבים (בלי אפידורל לצערי) כנראה לא שמתי לב לחתך...

התפרים - אם את מרגישה תגידי להם, הם מזריקים הרדמה מקומית, ואפשר להוסיף עוד ועוד הרדמה אם את מרגישה צורך. קצת מרגישים אבל אחרי לידה, מי סופר כאבים כאלה???

לדעתי התפרים כואבים יותר בימים שאחרי - קשה לשבת וכו', וקשה להתאמץ בשירותים. כדי לאכול אוכל שלא עושה עצירות ולהקפיד על יציאות בזמן. אם צריך - תבקשי בכיף חוקן כדי שלא יהיה לך לחץ גדול על המקום מרוב מאמץ. (סליחה על התיאורים...)

במקרה של ניתוח לפחות זה לא כואב כו לידה, רק ההתאוששות אח"כ יותר קשה. ואקום גם לי נשמח מזעזע... מצטערת

אם התינוק גדול אולי תנסי לידה בכריעה או תנוחה אחרת שהיא לא שכיבה כדי לתת לכח המשיכה לפעול את פעולתו

גם אני נורא פחדנית מכל כאב קטן וכ"כ מבינה אותך.

תבדקי על הבי"ח שאת הולכת אליו - מה היחס שלהם לבעלים במן הלידה. (בבי"ח דתי מן הסתם יותר קשוחים)

והכי מרגיעה - ששנים על גבי שנים, נשים יולדות ויולדות, וחוזרות הבייתה בריאות ושלימות ומאושרות ורזות, ואפילו יולדות שוב!

בהצלחה!

וגם קורס הכנה ללידה.. ככל שיודעים יותר פוחדים פחות..

כי הפחד הוא נובע ממשהו לא מודע ולא ידוע..

כשנכנסתי לתשיעי אמרתי:די. לא צריכה יותר מידע. הכנסתי לי בראש שני דברים:

1. לידה קטן עלי. זה שום דבר ובכלל לא כואב. צחוקיות.
2. העובר ברחם שלי ושנינו ברחמי ה'.

ב"ה היה טוב.

1. חיכיתי שהצירים יהיו בלתי נסבלים. כמה שהיה בלתי נסבל - זה היה נסבל וחיכיתי להכי גרוע - וזה היה עוד לא הכי גרוע.
2. היה עומס - ולא הרגשתי. כי לא היה לי ניסיון וחשבתי שהכל כרגיל והכי בסדר.
3. כשהציעו לי אפידורל - לא חשבתי שצריך ורק פחדתי שיהיה ממש גרוע ולא אקבל. ולא היה צריך.
4. לא רציתי חתך והתאמנתי עם האצבעות ועם אפי-נו. ולא עזר לי. גם חתכו וגם נקרעתי ולא הרגשתי בכלל. אני חושבת שאילחשו לי את המקום.
5. אמרו לי או וקום או ניתוח. ברור שוקום. ולא הרגשתי כלום ולא הבנתי מה ואיך עשו שם. לא ראיתי.  ניתוח נראה לי סוף. 
6. את רוב התפירה לא הרגשתי ורק על הקרע צריבה שאני לא זוכרת וחשבתי שזה לא נורא אחרי לידה טובה כזו. וזו היתה תופרת ועוד התבדחתי איתה אם אפשר להזמין שימלה. אחרי זה מאד שמרתי על הגיינה ולא לדחוק ולהתיישב וללכת בזהירות. וזה עבר מהר.

אקיצר-טוב שאת אומרת בדיוק ממה את מפחדת ומקבלת עצות על זה.

עוד עצה - כל פחד - להודות בו ולהתפלל עליו ולבקש מה את רוצה שיהיה שם. וגם לבקש שה' ירחם עלייך ויעזור לך לקבל כל מה שיהיה שם בדיוק איך שזה בא.

לידה קלה ושמחה לך.

בגדול, לידה זה מפחיד, זה כואב, ויש ממה לחשוש בכל סעיף, אבל- כשאת בתוך לידה את כולך מלאה אנדרנלין ואנדורפינים ואת פשוט רוצה שזה יתקדם וימשיך ויזוז, את בתוך זה את לא מסתכלת מבחוץ...

1. הצירים- לעניות דעתי עד קרוב לפתיחה מלאה אפשר לומר שהם עוד איכשהו נסבלים, יש שלב שהם לא נסבלים אבל אז מגיע שלב הלחיצות שנהוא נסבל ויתר. בקיצור- עד שתרצי לצאת מדעתך היא כבר תחזור אליך. אגב, אם אפידורל ישפיע עליך, אז תורידי את החשש הזה.

2. אם את ממש רוצה אפידורל אז מההתחלה תנקצי לצוות בעיניין. דבר שני, תזכרי תמיד שדורות על גבי דורות ילדו מלא תינוקות בלי אפידורל ואת יכולה ואת מסוגלת (למצב שבאמת פתאום לא יוכלו לתת לך) ואם לא יוכלו לתת לך אז כנראה הלידה כ"כ מתקדמת שפתאום תלחצי ותראי את התינוק בחוץ

3. הזריקה די נסבלת (מה שמפריע זה הצירים תוך כדי הזריקה)

4. מי אמר שיעשו לך חתך, ולא מרגישים אותו או בגלל האפידורל או בגלל שזה תוך כדי ציר

5. לא מבינה בזה

6. את כבר אחרי הלידה, לא מרגישים את זה, יש לך תינוק!!!!!איזה כיף, מה זה משנה התפרים...בעז"ה תוך שבוע שבועיים הם ינשרו להם ותשכחי מהם.

המון מזל טוב!!יהי הבסדר בעז"הנשמה!

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)

הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.

אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...

אבל אם ת עובדת, אין מה לעשות הוא צריך מסגרת...
כלומר אין לך ברירה כל כך, לשלוח אותו למפלת הראשונה וכשהיא תצא לחופשת לידה להעביר אותו בתיווך שלך ובשלבים שלא יהיה לו קשה.

גם הפרידה מהמטפלת הישנה חשובה, שיהיה תהליך כלשהו

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.