ופעם אחת באמת כ מ ע ט  קרה משהו- נסענו במכונית (ולא הייתי חגורה.P

ופתאום הרגשתי שממש בא לי לשים חגורה-לא יודעת מין הרגשה כזאת שיקרה משהו-או שסתם בא לי לשים(?!)

ובלי קשר לעולם-(עם קשר כי משאית אחת פתאום סטתה מהנתיב שלה בלי להודיע...)

אבא שלי לחץ על הבלמים שאם לא הייתי שמה חגורה הייתי טסה ישר לשימשה- 

הרגשתי בענננים כאילו אבא(הקב"ה יענו) לקח אותי בידים שלו ונותן לי חיבוק לשמור עליי.. 

בעזהי"ת

לאנשים שאני אוהבת.

כיד הדמיון...

מך..

שהפחד הגדול יותר הוא- שזה יקרה למישהו שמכירים, מישהו קרוב

(לפעמים יוצא לחשוב שאם היינו יכולים, היינו מחליפים אותם בכאב...)

תודה רבה על התשובות. עזרתם

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....