ברוך דיין האמת.

זה נכון וזה בעייתי שאנחנו לאתמיד מקדישים כ"כ הרבה תשומת לב אבל למשפחות האלה החיים השתנו לתמיד.. 

וזה באמת נורא.

בעז"ה.שנשמע רק בשורות טובות..

איך בנ"א במו ידיהם מחריבים את העולם.

היה תקופות שזה היה ממש במודה, בעיקר ע"י הורים.

אתה צודק, זה כואב,

וכאחת ממשפחה למודת שכול, הזדהתי במיוחד עם המשפט:
'לפעמים מתעכבים יום יומיים, אבל למשפחות האלה השתנו החיים לתמיד!'
זה תמיד מכאיב, זה צובט בלב, כמו שכתבת - צער. וזאת אחת הסיבות שאני ממש לא אוהבת לשמוע חדשות, בשביל מה לשמוע בשורות רעות?

אבל, אי אפשר לעצור את החיים.
גם המשפחות האלו, אני מקווה שלמרות האסון והכאב לא יעצרו את החיים

אלא, שימשיכו את החיים עם היקרים שלהם.
זה הדבר הקשה ביותר, אך הנכון ביותר.
ק"ו עמ"י - יש לנו הרבה מה ללמוד מהאסונות שקורים מסביבנו,

אנחנו יכולים לראות מתוך זה משמימה לחיינו - אנחנו יכולים לקחת בן אדם אחד וללמוד עליו ולקחת ממנו משהו אחד ולהמשיך איתו, אפשר להתפלל על אותם משפחות, שבאמת יצליחו לחזור לחיים טובים וכ'ו..

להיות עכשיו בצער וכאב כל הזמן לא יעזור. צריך לקחת את המוות ולהפוך אותו עד כמה שאפשר למשהו טוב ומשמעותי.

ואני חייבת להוסיף שהתרשמתי מהרגישות שלך ובכך שאתה עוזר גם לנו לעצור עוד פעם ולחשוב עליהם.

שה' יברך אותך!

ובע"ה שנזכה לבשורות טובות!

אמן!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....