אני גולש ממש ותיק פה (בתקופות כזה של בא והולך) אף פעם לא הגדרתי את עצמי חבדניק (בפורומים) מכמה סיבות, והראשונה היא בכדי לחיות במעט חיים (וירטואליים) מחוץ לקאשע של ליובאויטש.
בצבור הדת"ל תורני ישנם המון דברים יפים ואולי אפילו ראויים להערצה ולדוגמא, אך דווקא איתם הקושי הוא עצום יותר. אולי הם לא הורגלו לביטול לדמויו הוד אולי באמת הם מגששים באפילה. (אבל לא זה הכי חשוב)
זה מגיע לביטוי כאן בערוץ כשהרגש פורץ החוצה ולא יכול לסבול כאלה שמזלזלים או מניחים את עצמם כדעה נגדית לרבי. יש כאלה חכמים שיודעים לנהל דו שיח ויש כאלה שמשפריצים סיסמאות שנונות או נבובות במטרה להרגיש טוב עם עצמם או לחילופין לרמוס את האחר.
אז כשכואב לי אני צועק ולא תמיד מרסן את עצמי מלהשתלח בהם ולהשיב מנה אחת אפיים, אך אח"כ ברגעי אמת והתבוננות אני מכה על חטא ויודע שלא התנהגתי כמו שאני שואף להתנהג. לחסום את פרצי הרגשות האלה שמבאים אחריהם סוללת מילים שהם לא פחות מחיצים בידי הטיפש.
אני אישית יודע על עצמי שלא בטוח שמה שבוער בי זה אהבת הרבי, יתכן ואני נפגע אישית ממוטי שמזלזל באידיאולוגיה "שלי" .
אז הייתי חייב לפרוק ולשתף בזה אתכם ובפרט את "חיים שלמה"
איפוק זה כח
יתכן ואותו פוער פיו בעצמו לא רוצה שנרד לרמה הרדודה ההיא. (כמשל הזונה) ובעז"ה נגרש את החושך באור, לא במקלות!* לא מתאים לי לכתוב את זה נכון? זו האמת שלי...
יישר כויח!