ישנם כמה וכמה חלוקות שלפיהם מחלקים קטעים. המוכרת לנו היא שירה/פרוזה/סיפור לירי(כתיבה בלשון שירית).
אחת מהחלוקות שלפיהם מחלקים את הקטעים (על פי תורתו של פרויד, מתוך הספר בונים סיפור של יונתן יבין)
היא חלוקה לשלוש ז'אנרים. איד, אגו, וסופר אגו.
לפני שאני אתחיל בהסבר, ולפני שתנטשו אותי כי אני משעמם אתכם
כדי שתדעו שיש כמה דברים שיכולים לקדם אתכם מאוד מאוד בכתיבה.
א) לקרוא ספרים.
ב) לכתוב ולקבל ביקורות.
ג) ללמוד על הכתיבה, כלומר להבין מה אתם עושים.
תוכלו לכתוב גם בלעדיהם אבל הרמה שלכם תהיה בהתאם.
ונחזור לשלושת הקריטריונים, ונסביר אותם ממש בקצרה.
איד פרושו - כתיבה מתוך דחף, יש רעיון - מבצעים. כתיבה מהירה, לעתים מתבאטת בטעויות כתיב, בחזרתיות, בקטעים מיותרים.
סופר אגו- כתיבה מתוך ביקורת. האם נכון לכתוב כך מבחינה אסטתית? האם כך אמור להראות משפט מבחינה לשונית? כתיבה כזאת בעיתית מבחינת הקושי לכתוב בה. אם נבקר כל מילה, לא נוכל לכתוב מתוך זרימה אמיתית.
אגו-שילוב של שני הקריטריונים. כלומר כתיבה זורמת ויציבה, אבל עם עריכות, בדיקה של כל משפט, מה משתמע ממנו וכו'
בכתיבת אגו נכתבים רוב הספרים, והסיפורים הקצרים.
אני מרגיש שרוב הקטעים שמועלים לפורומנו הם קטעי איד.
"חברה ביקשה ממני לכתוב" "נפלה עלי מוזה רגעית" "שיעמם לי באוטובוס" וכו'
התרגיל שלנו הוא-
תפנו לעצמכם זמן מוגדר מראש. עדיף חצי שעה, שלושת רבעי שעה, משהו כזה.
ובמשך כל הזמן הזה אתם יושבים לכתוב, בלי ללכת להכין שוקו או לשמש לחברה. לכתוב פלאפונים לשבת בשקט ולכתוב.
אני מבקש מכם לכתוב לנו קטע אגו.
זאת אומרת שאחרי הזרימה הראשונית אחרי שיש לכם קטע שלם ביד, אתם עוברים על כל משפט, לבדוק אותו. תראו את הקטע שלכם מבחוץ ותבדקו אם אפשר לשנות בו משהו, אם המסר מובן, או אם אין מסר האם לא שיעממתם את הקורא.
כדי שלא תתפזרו אתם מקבלים נושא מוגדר מראש, "הגשם של שבועות" תכתבו עליו, או על משהו שהתרחש בו, כל מה שמתקשר אליו.
תכתבו לנו קטע, תערכו אותו לפחות שלוש פעמים, ותעלו לנו אותו לשרשור תרגיל.
בהצלחה
צור.
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.