כל אחד צריך לאזן את השיעורי תורה שלו עם רצונה של אשתו.

לחזור אחרי 8 זה מאוחר יחסית, יש נשים שלא אכפת להם אבם אם ק/ה לה לא יזיק אם ערב או שנים תגיע מוקדם ותבלו יחד שנכים בזמן איכות, ואם קשה לך הביטול תורה תלמדו יחד משהו קליל.

קודם כל לכותב - אשריך! תשמח שזכית באישה טובה וצדיקה. אני מכירה הרבה שאם קשה להן, הן לא ישמעו שיעורים אלא יראו סרטים או יקראו רומנים... אז קודם כל כמה זה טוב שאשתך צדיקה, ושהיא רוצה (כך כתבת) שתלמד תורה.

ומבחינה פרקטית - הרבה דברים יכולים לסייע להפחית את הרגשת ה"לבד". לדעתי - בעיקר חברה. אולי כדאי לעודד אותה להכיר חברות בסביבה/לנסוע לחברות או למשפחה. אחכ כשהילדים גדלים זה הרבה יותר קל וכיף, יוצאים איתם לגינה ואפשר להיפגש עם נשים אחרות באותו שלב בחיים.

ואם מאוד קשה לה, אולי שווה שהיא תצא ערב בשבוע - לחוג, לשיעור או משהו - עם הקטנה או בלעדיה.

ולמושיקו-

אני לא חושבת שלחזור בשמונה זה מאוחר...

בדברים האלה לדעתי אי אפשר להגיד לאחר איזו שעה "נכונה" לחזור ואיזו לא. זה עדין מאוד, תלוי בהרבה דברים ומשתנה מאדם לאדם, ממקום למקום ובמיוחד מסביבה לסביבה. 

כל אחד (כל זוג) צריך לעשות ביחד את השיקולים שלו, ולהחליט. כמו שהפותח כתב, אם אשתו שמחה בזה שהוא לומד אז גם אם קשה לה לפעמים - לא בטוח שהיא רוצה שיחזור יותר מוקדם.

זו בדידות,זו ארוחת צהריים ובוקר לבד וטיפול בילדה לבד ומחשבות לבד. וחומצה זה אישי.לה זה קשה,גם אם לך לא.

זה בחשבון.

בעלי חוזר ב21:00.

וזה סיוט לפעמים.

אבל - שעות הלימוד הנוספות האלו יקרות מפז!

וזה כל כך שווה את השכר הענק והמצוה הגדולה שמעלה את כל עם ישראל בדרגה.

(אני לא עונה לשאלה הפותחת אלא ל"אישה קטנה".)

על שמחת חיים.לא נשמע שהיא שמחה במיוחד.היא צריכה אותך!! בת כמה הקטנה?? היא שמחה אחרי הלידה או עייפה ומדוכאת? לפני שאתה מחפש לה נתינה תבדוק למה היא לא שמחה ואיך אתה יכול לעזור.אחר כך לימוד תורה.ה׳ לא מעוניין שתלך ללמוד בעוד שבבית אשתך זקוקה לך.

שמחה של אישה זה בעלה.

אתה בכלל לא העלית על הדעת את האפשרות של לחזור מוקדם יותר..

מה דעתך על ללמוד איתה בבית? או סתם לחזור מוקדם יותר

היא צריכה אותך!!!

מאד קשה לאישה להיות לבד בבית הרבה זמן...

לדעתי כדי שתחוש סיפוק לא צריך בהכרח לשלוח אותה להתנדב אלא להראות לה את החשיבות במה שהיא עושה, כך שתרגיש בעצם פעולותיה היומיומיות את הסיפוק (גידול ילדה, שנותנת לך זמן של ללמוד וכו'). וגם אני מסכימה עם עניין השעות המאוחרות...
בהצלחה

תשוחחו אולי ביניכם. תשאל אותה, האם זה רק זה שאתה לא נמצא עד מאוחר, או מעבר לכך.

יש הבדל אם אשה מרגישה כך רק כשאתה לא נמצא כל היום, או שכללית מרגישה קצת "מדוכדכת". כדאי שתתענין, באהבה, תגיד לה מה שכתבת, שאתה רוצה שיהיה לה הכי טוב ולכן אתה שואל.

האם יש אופציה "לקפוץ הביתה באמצע היום?  אם לא - האם יש אופציה להרים טלפון אחת לכמה שעות ולשאול בשיא החביבות מה שלומה, ומה עובר עליה ומה להביא לה וכו'?...

אולי כדאי אחרי שאתה חוזר, שתצאו ל"סיבוב", או תשבו בנחת על כוס קפה, או כד'. מה שלכם ספציפית - ביחוד לה - גורם את ההרגשה הכי טובה. כך יש לה "למה לחכות".. זה משנה גם את השעות שלפני כן..

וכמובן - יום ו' תנצלו טוב. אולי תלמדו משהו ביחד. תטיילו. הכנות לשבת ביחד. בפרט בשעון קיץ - זה יכול להיות טוב.

בהצלחה רבה.

איש יקר,

נראה כי אשתך זקוקה לשמחת חיים=קצת עצובה.

כדארי מאד שתפנה זמן להיות איתה, בלי לבחון במד רגשות את רגשותיה. פשוט להיות, לבלות, תזכיר לה מדי יום למה אתה אוהב אותה, תפנק אותה בהפתעות ובאוכלים טעימים, תתן לה גם זמן לצאת עם חברות/משפחה בלי התינוקת. אם המצב של אשתך לא חמור אז אני בטוחה שההשקעה שלך תישא פירות ותראה שמצב רוחה ישתפר. לפנות לאירגוני התנדבות? משום מה לא נראה לי הכיוון. אשתך פועלת יומם ולילה בהקמת בית בישראל, צריך לכוון שהסיפוק והנתינה והאהבה והשמחה יבואו מהעשיה הזו.

עד שבעלי חוזר (8-11, תלוי באיזה יום)

וזה ממש קשה ומשעמם להיות לבד כל היום, כשאין בן אדם בוגר לדבר איתו. אני נפגשת עם חברות בעבודה (מורה), חברות בגינה עפ הילדים ומדברת עם בעלי בטלפון במהלך היום כמה פעמים, אבל עדיין הערב הבודד מאוד קשה. (בגלל השעמום אנ משוטטת פה בפורומים)

מבאס לאכול כל פעם ארוחת ערב לבד.

חלק מהימים זה בגל לימוד תורה וחלק בגלל לימודים אקדמאיים

מבינה את אשתך מאוד, אין לי פתרונות יותר מידי חוץ מזה שהיא ואתה תמצאו תעסוקה מעניינת בשבילה לערב, שלא כוללת כלים וכביסות וכו'. ספר טוב מעביר את הזמן נפלא!

גם בחופשת מבחנים אין עם מי לדבר!!! 

מה שמנחם אותי הוא שב"ה התחתנתי עם בחור שלא עשה תואר לפני החתונה כי למד בישיבה,

וזה מה שחיפשתי, אז זה מוביל לזה שאת התואר מסיימים בע"ה כשיש כבר ילדים,

והאישה נאלצת לטפל בהם בעצמה הרבה פעמים...

וצריך לזכור עוד 2 נק' חשובות- א. זה זמני וזה ייגמר יום אחד בע"ה, ב. סה"כ גם את רוצה שילמד ויוציא תואר, בשביל הפרנוסה שלכם, כמובן. זה לא איזה תחביב שלו שאת צריכה להקריב בשבילו זה בשביל שניכם...

אשתדל לענות על כל הטענות והמענות....

ראשית, תדעו שאני מפנק את אשתי בכמה שאני יכול (SMSים, מיילים יפים, מחמאות מלבבות והפתעות קטנות מדי פעם) ככה שלומר לי איך לרגש אותה ולחדש את האווירה כשאני בסביבה (בטלפון או פיזית) לא צריך להגיד לי.

יש פרטים חשובים שלא הדגשתי, הלימוד תורה מ-א-ו-ד מ-א-ו-ד חשוב לשנינו ביחד, כי אנחנו יודעים שזה יוצר את האווירה בבית, ככה שלוותר/לתכננן משהו אחר שדורס את הלימוד תורה- שכחו מזה (אלא אם כן תגידו לי דרך אחרת לשלב לימוד תורה).

אנחנו מנצלים את ימי שישי בעיקר לסידורים ולפעמים כשאפשרי טכנית יוצאים לסיבוב קטן עם הקטנה.

היא משתדלת לשמוע שיעורים לחזק את עצמה כמה שהיא יכולה.

עוד פרט חשוב, היא בעצמה הציעה להתנדב (משהו כמו לחלק אוכל לעניים וכו' ביחד ככה שנוכל גם לתרום וגם ליצור חוויות ביחד.

יש לנו גם בעיה של בייביסיטר, הקטנה עדיין לא רגילה לאף אחת, אנחנו צריכים למצוא מישהי....

איך אפשר "להראות לה את החשיבות במה שהיא עושה, כך שתרגיש בעצם פעולותיה היומיומיות את הסיפוק" ? ? ?

איך אפשר לזהות דיכאון לידה? (אם חס וחלילה יש)

ואני מבקש מהחבר'ה פה בכל לשון של בקשה לנסות ללמד זכות כי המון דברים נאמרו פה בלי לחשוב או לשאול אם אני עושה זאת....

אשמח לתגובות....

כל הכבוד.

אולי באמת "מצב הרוח" אינו מזה?...

האם יש אפשרות "לקפוץ" באמצע היום, הפסקה וכד', קצת לדבר ולשמח אותה?..

מנסיון וצורת חיים דומה.

כשלומדים תורה אז יש קשיים ! 

חייבים לבדוק למה היא לא שמחה, מה מפריע לה וממתי זה כך.

לגבי דכאון אחרי לידה, אני ב"ה לא מספיק מבינה בזה, זה יכול להיות ברמות שונות, חלק מהביטויים של זה זה חוסר חשק לטפל בתינוק למשל.חפש באינטרנט חומר על זה, ואם זה זה חלילה, זה פתיר, בע"ה, אבל שוב- פשוט הייתי שואלת אותה דוגרי- מה מציק לה.

זה מראה על אהבה ועל תקשורת טובה שהיא יכולה לבוא ולומר לך מה מפריע לה.

שנית כל הכבוד לה שהיא ממש שייכת ל"נשים במה זכיין?"

לגבי פתרון- איזו טיפוס היא? צריכה חברה תוססת סביבה כדי לא להרגיש בודדה? יספיק לה ספר טוב או פאזל להרכבה לתעסוקה?

אני הייתי מציעה שתשבו יחד ותעשו רשימה של תחביבים שלה שתרצה ותשמח לעשות וכך היא גם תוכל לגוון כל יום. לדוגמא יום אחד להתנדב, יום אחר לצאת עם חברה לטיול רגלי, יום אחר להזמין אחות לבלות את הערב וכן הלאה והלאה

.

קחו לתשומת ליבכם שעם כל הכבוד וההערכה ללימוד התורה צריך גם לזכור שבבניית זוגיות טובה בונים בית לשכינה וחלק מזוגיות טובה זה לבלות, כן, פשוט לעשות כיף עם בן/בת הזוג. וכיף מתפרש אצל כל זוג כמשהו אחר. אצל זוג אחד זה יהיה לצאת לבית קפה פעם בשבוע לבד ואצל זוג אחר זה יהיה ללמוד בצוותא ספר "מסילת ישרים" או "שמירת הלשון" אבל כל זוג צריך את זמן האיכות שלו יחד.אולי כדאי לקבוע שערב אחד בשבוע (נניח כל יום שלישי) אתה חוזר עד מקסימום 6:30 ואת הערב מבלים יחד.

הזדהתי מאד עם המצב של אשתך, אני מרגישה דומה...

גם אני מאד מאד רוצה שבעלי ילמד תורה כמה שיותר, ויחד עם זה ברגע שמחשיך אני מפתחת מעין "דיכאון לילה" וממש קשה לי להיות לבד בבית.

אולי יעזור שתגיע הביתה מוקדם יותר ותלמד בבית?

אם הקטנה ישנה בשעות האלה, או לפחות לא צורחת, זה לא אמור להפריע ללימוד. כמובן, זה צריך להיות בתאום עם אשתך (לראות אם זה רעיון טוב ופותר את הבעיה), אבל זה יכול להיות פתרון. אפשר אפילו ללמוד בבית עם חברותא, שמעתי על כמה אנשים שעושים את זה בדיוק מהסיבה הזאת שהאישה רוצה שבעלה ילמד אבל קשה לה להיות לבד.

בהצלחה!

"סדר ערב" בבית אצל אברכים, הוא דבר מקובל ומוסיף לאווירת הבית.

אבל פה לא נראה שעל זה מדובר. לא אדם שלומד במשך היום, אלא הולך בערב לשיעור תורה. ואת זה בוודאי שמובן מדוע אינו רוצה לבטל.

כמה טלפונים לעידוד ו"פת בסלו"

לדג' אופציה של אחהצ אחד בשבוע (בבית)

זה מאוד טבעי...

בעלי חוזר פעמיים בשבוע ב8+ ו3 פעמים ב10...

(יוצא מהבית בבוקר בסביבות 9)

(אין עדיין ילדים)

רק שישי פנוי, וזה או לבישולים או לארוז תיקים ולנסוע.

מתרגלים....

קשה לפעמים אבל שורדים

בעלי בקבע ועד לא מזמן היה בסדיר ככה שהיה חוזר בימי חמישי הביתה וכל השבוע לא הייתי רואה אותו..

אני יכולה להגיד לך שמנסיון שלי- כשאין ילדים/הריון מתרגלים וזה סבבה..

אבל כשאת בהריון ולא בא לך לסבול את עצמך.. או שיש ילדים וכל היום צריך לדאוג להם וגם לבית, אז כן צריך שהואיהיה מידי פעם בבית..

להמון בעיות, ואני מכיר כמה מקרים של בתים שכמעט התפרקו, כי האשה הרגישה שהיא נושאת לבד בנטל, היא בקושי רואה את בעלה הילדים לא מכירים אותו כי הוא מגיע מאוחר ויוצא מוקדם לעבודה, ורק בסופשי"ם הם זוכים לפגוש אותו וגם זה בקושי, כי גם אז הוא עייף, בקיצור זה לא ניהול תקין של בית ואני חושב שאם זה בא על חשבון האישה והילדים עדיף גם לוותר על השעת לימוד הזאת, הקב"ה יעדיף שתלמד קצת בבית מאשר תלמד שעתיים בכולל ותעשה עוול לאשתך.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר