גם על חנה סופר שבכתה
מותר לכאוב על החוסר
זה לא מעיד על דבר שלילי...
את לא מקנאה בה על זה שהיא התארסה.
את בוכה וכואב לך כי בתוך תוכך את מאמינה שכנראה, יש לה זכות גדולה שהיא זכתה לזה.
וגם את רוצה להתקרב לה' ולזכות בזכות הזאת.
את צדיקה!!
יש לך קנאה חיובי,
קנאת סופרים
זאת שמרבה חוכמה וצדק בעולם
קנאה שמוסיפה חיבור לה'
כמו רחל אימנו
"ותקנא רחל באחותה" - קנאה במעשיה הטובים אמרה אלולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים (רשי בשם ב"ר)
ולכן,
תדבקי בדרכי האבותינו
כמו שחנה כאבה על עצם היותה עקרה
הלכה למשכן והתפללה
ביקשה מהקב"ה שלא יצריך אותה לקנא
לא יצריך אותה לראות בעין רעה את הטוב שיש לאחרים 
שיתן לה את חלקה, ושתוכל לשמוח בו
כמו שכל אמא שמחה בבן שלה.
וב"ה זכתה...
בפעם הבאה שהדמעות עולות לעיניים 
נתבי אותם לקדושה!!
נתבי אותם לתפילה!!
שהרי ידוע ששערי דמעה לא ננעלו! 

ובעז"ה בקרוב ממש תזכי לבשר גם את לחברותיך על אירוסייך בזכות התפילה. 